דף הבית

ביטולו של חוק הגירוש מצפון השומרון, הוא בשורה משמחת לעם ישראל ולהתיישבות ביו"ש. כמי שנלחם נגד הגירוש, אני גאה לקחת חלק בביטול החוק הזה, בהכשרת ישובים חדשים ביו"ש ובחזרה לכל חלקי ארצנו.
גאה בחברתי מגישת החוק – לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית, מהמשפחות הראשונות ביישוב חומש, ששכלה שם את בעלה הי"ד בפיגוע נתעב, נפצעה קשה בעצמה ומאז היא מובילה את המאבק לחזרה לחומש ויישובי צפון השומרון.
יו"ש מאז ולתמיד!

ועיין עוד על הישוב חומש במאמר:

הישוב חומש – רב מאיר גולדמינץ – קדושת ציון

ציטוט ממאמר נסי מלחמת המפרץ

הנביא ישעיה מלמד (נד:ב) כלהלן: “הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשוכי; האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי”. תלמידי הגאון מווילנה (כפי שהוסבר בספרו של הרב ריבלין, קול התור, פרק ה’) האמינו שדרושים שבעה עשר היבטי התרחבות כדי לקיים במלואו את הפסוק הזה.
ועלינו לדעת מראש שכל הסגולות היקרות הכלולות בברכת הרחבה באות רק כשהפעולה נעשית תחילה ע”י בני ישראל עצמם באיתערותא דלתתא כפי שאומר הכתוב “הרחיבי מקום אהליך” וכפי שנאמר ביצחק אבינו שהוא בעצמו התחיל בזריעת האדמה ובחפירת הבאר ואחר כך באה ברכת ההרחבה מן השמים וכמו שנאמר “יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך”, “יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשי ידיך”.
כל הפעולות הכלולות ב”מצות הרחבה” חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה כדברי הנבואה שם הרחיבי מקום אהלך וכו’ אל תחשובי היינו אל תפסיקי ויתדותיך חזקי.
באותו פרק שבו נצטוונו על “מצות הרחבה” “הרחיבי מקום אהלך” יש לנו גם הבטחה נאמנה “כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה’ וצדקתם מאתי נאום ה'”.
… אשריכם שתזכו לקיים מצות הרחבה עפ”י צו הנבואה הרחיבי מקום אהלך (ישעיה נ”ד) שמצוה זו תביא את קיבוץ הגלויות ברחמים, ככתוב שם אחריה כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו וגו’ וברחמים גדולים אקבצך.
תלמידי הגאון מווילנה סיכנו את חייהם פעמים אין-ספור כאשר עלו לישראל תוך הסתמכות על הבנתם את הנבואה התנ”כית שלפיה ההתרחבות תביא להצלחה. העובדה שהצליחו לייהד את ירושלים [עד כמה שנוגע להרכב האוכלוסין] נוטעת בנו את הבטחון לדבוק בניתוח המציאות שלהם כשמקבלים החלטות לעתיד.
גם שמואל כ”ץ בספרו, שדה-קרב [ספר הנושא את הסכמתם של ג’ין ג’ קירקפטריק ושל ג’ק קמפ] שבח את תלמידי הגאון ( עמ’ 101-100)
“ברור שעד עתה תבע מצבה של הארץ נפשות רבות יותר מכפי שניתן היה להשלים על-ידי עלייה. אך העולים שבאו עצמו את עיניהם בפני ההרס והעוני הגשמיים, וקיבלו באהבה כל קושי, כל נסיון, כל סכנה. כך בשנת 1810 כתבו תלמידיו של הגאון מווילנה שזה עתה עלו: ‘באמת, כמה טוב לדור בארץ הטובה. באמת, כמה נפלא לאהוב את ארצנו… אפילו בשממונה אין לה מתחרים, בדממתה אין כמוה. טובים אפרה ואבניה.’
“לפני עולים אלה משנת 1810 עוד עמדו נסיונות שלא שערו בנפשם. רעידת אדמה, מגפה ומתקפה רצחנית על-ידי כנופיית שודדים היוו כולן חלק מתולדות חייהם. אך הם היו אחת החוליות האחרונות בשרשרת הארוכה המגשרת על התהום הפעור בין יציאת עמם לגלות וזכייתו בעצמאות. הם או ילדיהם זכו להכיר אחד מחלוצי השיבה, משה מונטיפיורה, הנדיב היהודי מבריטניה שהגה במהלך רוב המאה התשע עשרה מגוון תכניות מעשיות ליישב את היהודים מחדש על אדמתם וקידם אותן. עמו הפציע שחר השיקום האפור. אחדים מילדי העולים ההם האריכו ימים כדי להשתתף במבצע, בתכלית ובתעוזה שבהנעת קבוצת שבעה יהודים בירושלים, בשנת 1869, לצאת מן העיר העתיקה ולהקים את השיכון הראשון מחוץ לחומותיה. כל אחד מהשבעה בנה בית לאורך הסלעים והתנים בשממה, אזור שנהפך עם השנים ל”נחלת שבעה”. היום נחלת שבעה נמצאת בלב ירושלים העסקית, כשגבולה הצפוני רח’ יפו, והיא משתרעת בין ככר ציון לבנק ישראל.”
אחת הסיבות העיקריות שחוותה ישראל נסי ישועה רבים יותר מפיצוצי האויב בזמנו של ראש הממשלה שמיר מאשר בימיו של רבין היא ששמיר היה מעורב בהתרחבות הרבה יותר מרבין. רבין העביר לערבים אדמה בתמורה למה שהיה בעצם הסכם הפסקת-אש שסיפק הזדמנויות מרובות להונאה.