הסביר ד”ר ברוך סטמרן מעמותת פתיל תכלת, בכנס ה40 של מכון המקדש שבבלוטות המופקות מהחילזון ארגמון קהה-קוצים (שידוע גם בשם מורקס טרונקולוס או בשם נוסף Hexaplex Trunculus) יש שלוש מולקולות צבע דיברומואינדיגו (שיש שם 2 אטומים של בְּרוֹם) מונוברומואינדיגו (שיש שם אטום של בְּרוֹם) ואינדיגו (בלי אטום של בְּרוֹם).
הסביר ד”ר ברוך סטמרן שאינדיגו המופק מצמח אין בה תערובת של דיברומואינדיגו, ומונוברומואינדיגו.
לכן כאשר אנו מגלים שבמצדה מצאו חוטי צמר כחולים שיש בה תערובת של דיברומואינדיגו, ומונוברומואינדיגו יחד עם הצבע אינדיגו, אנו יודעים שהצמר הגיע מחלזון ולא מאינדיגו צמחי.
ואם אנו רואים כתמים כחולים על חרס שפעם החזיק את החומר לצביעת תכלת בתל שקמונה, מתקופת דוד ושלמה ויש בה תערובת של דיברומואינדיגו, ומונוברומואינדיגו יחד עם הצבע אינדיגו אנו יודעים שמקור הצבע מן החלזון – ארגמון קהה הקוצים
ששמו המדעי Hexaplex / Murex Trunculus ולא מן האינדיגו הצמחי (קלא אילן).
כך אני מסכם את דברי ברוך סטרמן. (ובתמונה למטה יש האריגים ממצדה והחרס מתל שקמונה).
דרך אגב אינני מסכים עם ד”ר סטרמן שגם הארגמן בא מחלזון – ארגמון קהה הקוצים.
אלא מקור הארגמן משילוב ארגמון חד הקוצים וארגמנית אדומת הפה וצבע שלו אדום.
וזה לשון ערוך השולחן העתיד הלכות כלי המקדש סימן כח סעיף יב
יב. ועל ארגמן פי’ שהוא הצמר הצבוע אדום, ורש”י בחומש פי’ צמר צבוע ממין צבע שנקרא ארגמן ע”ש, ואולי זהו הצבע האדום. והראב”ד פי’ ארוג מן שני מינין או משלשה צבעין ע”ש, ולדעתו הם שני תיבות ארוג מן, והמן הוא או שני מיני אריגות או מג’ צבעין. ובמדרש חזית על פסוק עמודיו עשה כסף וגו’ מרכבו ארגמן משמע כהרמב”ם, שאומר שם זה הכפרת שזהבה דומה לארגמן ע”ש, והיינו באודם דיוקרו של זהב הוא כל מה שהוא אדום יותר, וכדתניא ביומא (מה, א) בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, והיינו זהב פרוים שדומה לדם הפרים ע”ש. עכ”ל.
וכך דברי הרמב”ם בהלכות כלי המקדש פרק ח הלכה יג
וכל מקום שנאמר בתורה שש או בד הוא הפשתים והוא הבוץ, ותכלת האמורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כעצם שמים שהוא פתוך מן הכוחל, הארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, ותולעת השני הוא הצמר הצבוע בתולעת. +/השגת הראב”ד/ הארגמן הוא הצמר. א”א לי נראה ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן.+
אשר לדברי הראב”ד, כתב מהר”י קורקוס: “ולא מצאתי מי שיסבור כן [כשיטת הראב”ד], רק כולם מסכימין לדעת רבנו [הרמב”ם], וכל הלשונות מסכימין לזה.” וכן כתב הכסף משנה, שהמפרשים פירשו כרמב”ם. ואפשר שכוונת הראב”ד, באומרו “ארוג מן שני מינין או משלשה צבעין”, שצבע הארגמן הופק מגופם של מיני חלזונות שונים. וכבר ציין הריא”ה הרצוג (כמובא בספרו של הר”מ בורשטיין, ‘התכלת’ עמ’ 421), שסמוך לצידון נמצאו ערימות של שרידי נרתיקים של חלזונות, ובערימות אלו נמצאו שרידים של חלזונות מורקס טרונקולוס לבדם, וערימות נפרדות שבהם מעורבים יחד שרידיהם של פורפורא היימסטומא ומורקס ברנדריס (ארגמנית אדומת הפה ,וארגמון חד קוצים), ומכאן הסיק הרב הרצוג, שהמינים הללו שימשו ביחד למין צביעה אחת – ארגמן; בעוד שמורקס טרונקולוס שימש לצביעה אחרת – לתכלת.
ועיין בהרחבה במאמרי על ארגמן בתחומין כרך כ”ו
הפוסט על ידי: שלמה משה שיינמן
נספח: מדוע אנו מוצאים שאפשר להפיק גם כחול וגם סגול מארגמון קהה-הקוצים?
הסביר ד”ר סטרמן בכנס המקדש, שאם חושפים את החומרי הצביעה לאור השמש בזמן “החיזור” זה גורם לשינוי האחוזים של מולקולות הצבע דיברומואינדיגו – ואז האינדיגו בדם החלזון גובר והתוצאה היא – צמר כחול. אבל התוצאה היא צמר סגול בלי חשיפה לשמש בזמן החיזור.
