משה פייגלין על: איום הרחפנים בלבנון, הכפיפות לאינטרס האמריקאי, הזירה הפוליטית ובחירות, הפתרון של "זהות" לבג"ץ

להלן סיכום מפורט ומאורגן של הראיון עם משה פייגלין, יו"ר מפלגת "זהות", לקראת בחירות 2026 (מסתבר שמדובר אחרי ראש השנה תשפ"ז, ולא לפני):

1. המשבר הטקטי והטכנולוגי: איום הרחפנים בלבנון

פייגלין פותח את הראיון בסערת רגשות בעקבות שיחת טלפון מטלטלת שקיבל מסמל בכיר הלוחם בלבנון.

• תמונת המצב מהשטח: החייל תיאר מציאות שבה הלוחמים מרגישים "כברוזים במטווח". הוא נאלץ להתחבא באמצע הלילה בתוך שיח מפחד מרחפני האויב, המצוידים כיום בטכנולוגיית ראייה תרמית מתקדמת.

• הביקורת על צה"ל: פייגלין תוקף בחריפות את הפיקוד הבכיר של צה"ל. לדבריו, הצבא הפגין עיוורון מוחלט במשך ארבע שנים כאשר לא למד מהמלחמה באוקראינה (שם נקטלים רבבות חיילים מדי חודש באמצעות רחפני FPV ורחפנים אחרים). הוא דורש כי הרמטכ"ל ושורה של קצינים בכירים "יעופו לכל הרוחות" בשל חוסר המוכנות הזה, ומאשים את הפיקוד בריקבון עמוק, חשיבה פסיבית ורדיפה אחר תקציבים וקידום אישי על חשבון גמישות מבצעית.

2. הכשל האסטרטגי: הכפיפות לאינטרס האמריקאי

פייגלין מותח ביקורת נוקבת על התמרון המדיני של ראש הממשלה ועל קשירת ביטחונה של ישראל בארצות הברית.

• "הפחד מהג'רלד פורד": פייגלין מזכיר כי כבר ב-8 באוקטובר (2023) הזהיר מפני נושאת המטוסים האמריקאית. לטענתו, "חיבוק הדוב" האמריקאי כובל את ידי ישראל. החיילים בשטח משלמים את המחיר משום שאיראן לוחצת על ארה"ב לעצור את ישראל בלבנון.

• יכולת עצמאית: הוא דוחה את הטענה שישראל זקוקה לרכבת האווירית האמריקאית, וטוען כי בסבבי התקיפה האחרונים באיראן, על כל חמש פצצות אפקטיביות של ישראל הייתה רק אחת אמריקאית.

• לקחי מלחמת ששת הימים: כדוגמה היסטורית, הוא מציין שבשנת 1967, עם אוכלוסייה של 2.5 מיליון תושבים בלבד, ישראל כבשה שטחים נרחבים בניגוד לרצון האמריקאים ואף תקפה את אוניית הריגול האמריקאית "ליברטי". דווקא העמידה העצמאית והחזקה הזו היא שבנתה את מעמדה של ישראל כמעצמה אסטרטגית הראויה ליחסים מיוחדים עם ארה"ב, ולא הפיכתה ל"שוליה חמושה".

3. הזירה הפוליטית ובחירות 2026

המראיינת (דנה) מאתגרת את פייגלין בנוגע למציאות האלקטורלית של מפלגתו והסיכוי לעבור את אחוז החסימה.

• מצבה של "זהות": פייגלין טוען שמצבה האלקטורלי של המפלגה מצוין, ומאשים את התקשורת בקמפיין השתקה והפחדה מפני "שריפת קולות" (בעוד שדמויות אחרות כמו יועז הנדל זוכות לסיקור).

• קריאה לאיחוד בימין: פייגלין חושף כי כבר חודשים ארוכים הוא פונה לגורמים אידאולוגיים בימין (כמו חסון וינטר ואחרים) במטרה להקים גוש טכני אחד גדול. ההצעה שלו מבוססת על נוסחת "ריצ'רץ'" שתיקבע לפי סקר פשוט שישאל את הציבור שתי שאלות: כמה מנדטים יקבל כל גוף בנפרד, ומי צריך לעמוד בראש. הוא מציין שעד כה ידו המושטת נתקלה בכתף קרה, אך "זהות" תרוץ בכל מקרה.

• ביקורת על הליכוד והימין הקיים: פייגלין טוען שמי שיבחר באותן מפלגות יקבל את אותן תוצאות ("אי אפשר לבצע את אותו ניסוי ולצפות לתוצאה שונה"). הוא מבקר את אמירת ראש הממשלה לפיה התיישבות בגוש קטיף אינה ריאלית, וטוען כי מי שאינו מבין שארץ ישראל שייכת לעם היהודי ומאפשר הכנסת 600 משאיות סיוע ביום לאויב – מביא במו ידיו את ה-7 באוקטובר הבא.

4. הרפורמה המשפטית: הפתרון של "זהות" לבג"ץ

בתגובה לשאלה כיצד יתמודד עם "קשירת הידיים" של הממשלה על ידי מערכת המשפט והחשש מרדיפה משפטית (בפרט לאור העובדה שהוא ושותפו למפלגה, ד"ר מיכאל בן ארי, כבר הועמדו לדין בעבר), מציג פייגלין את תוכנית המפלגה:

• בחירת שופטים ישירה על ידי העם: במקום להתווכח על הרכב הוועדה לבחירת שופטים וכמה כוח יהיה לימין או לשמאל, המצע של "זהות" קובע כי שופטי בית המשפט העליון ייבחרו ישירות על ידי הציבור אחת ל-7 שנים.

• מודל אמריקאי: פייגלין מציין כי מודל זה קיים ועובד בהצלחה בחצי מהמדינות בארה"ב (22 מדינות).

• קונצנזוס רחב: הוא מדגיש כי מדובר בהצעה שמחזירה את המדינה לעם, וטוען כי אפילו מובילי מחאת השמאל (כמו משה רדמן, איתו הופיע בפודקאסט) הסכימו לעיקרון זה ולחצו איתו ידיים. לשיטתו, בית משפט שייבחר כך ייצג את הדעות הרווחות בעם ולא יכבול עוד את ידי הנבחרים. זהו החוק הראשון שבכוונת "זהות" להעביר בכנסת.