מדוע הרב קוק לא היה לו את החשש של הרב גורן, שאולי מקום המזבח ולא קדש הקדשים נמצא תחת כיפת הסלע?

מדוע הרב קוק לא היה לו את החשש של הרב גורן, שאולי מקום המזבח ולא קדש הקדשים נמצא תחת כיפת הסלע – נקודה שמסוגל לעכב הקרבת קרבנות אפילו בדיעבד

 

לכאורה הרב קוק קבל במלואו את המסורת שקדש הקדשים (מקום אבן השתיה) נמצא מתחת לכיפת הסלע. זאת, בניגוד למה שטוען הרב אבי סילבצקי, שאין פוסק שהביא את המסורת הזאת להלכה. וכבר מצאנו, שלכאורה החתם סופר, כאשר הוא התיר להקריב קרבן פסח בזה”ז כן פסק להלכה, שיש מסורת על מקום המקדש.

וזה לשונו: שו”ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רלו

יקרת קדשו הגיעני ומ”ש מו”ח הגנ”י לבקש משרי ירושלי’ ליתן רשות להקריב הוא קפדן גדול כי ההוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית עבודה שלה’ ואומרי’ שאבן שתייה באמצע הכיפה ההיא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומנתם.

ראיה נוספת שהרב אברהם קוק קבל את המסורת שקדש הקדשים נמצא תחת כיפת הסלע, שמובא במאמרו של הרב ישראל אריאל, ב”מעלין בקדש”[1]

ישיבת ‘תורת חיים בירושלים, הנהיגה בסדרי הישיבה את לימוד סדרי קודשים כהכנה לבניין הבית. בנשיאות הישיבה עמד הרב קוק זצ”ל אשר יצא בקריאה לציבור לתמוך בהחזקת הישיבה כיסוד לבניין הבית השלישי. ראש הישיבה הרב יצחק וינוגרד, עמד במשא ומתן עם רבנים בעולם בשאלת הקרבת קרבן פסח – כמובא בספר ‘קרנות המזבח’ מאת הרב יאקיל סבא.

כחלק ממגבית להחזקת הישיבה הוציאה ההנהלה ציור ‘מזרח’ עשיר ואומנותי, ובמרכזו כיפת הסלע. מעל הכיפה נרשם “מקום מקדשנו“. כמו כן נרשם הפסוק מתפילת שלמה: “ופרש כפיו אל הבית הזה“. להוצאת ‘מזרח’  זה על ידי הישיבה שנקראה לאחר מכן ‘תורת כהנים’ משמעות רבה, שכן, ישיבה שלומדים בה גדולי ירושלים ומטרתה להעמיד כוהנים הבקיאים בהלכות המקדש, כשהיא מוציאה ‘מזרח’ שבמרכזו כיפת הסלע, תחת הכותרת – ‘מקום המקדש’, הדבר מעיד כמאה עדים על אמונה עמוקה במסורת אודות כיפת הסלע הבנויה על סלע אבן השתייה.

כאמור, הרב קוק זצ”ל – נשיא הישיבה – הוציא מכתבים בשנת תרע”א לציבור בארץ ובחוץ לארץ לתרום לישיבה זו, עוד בתקופת רבנותו ביפו. כן כתב לראשי ההסתדרות הציונית בטבת תרפ”ב:

על דבר יסוד הישיבה המכונה ‘תורת כהנים’… אמת הדבר, שנוסדה פה ישיבה במטרה מיוחדת שילמדו כהנים את סדר קדשים, שהוא המקור של כל עבודת המקדש… השאיפה הנצחית שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, מוכרחת להתבלט בקביעות… אמונתנו חזקה, שימים יבואו וכל העמים יכירו שמקום מקדשנו, מוכרח לשוב לבעליו האמתיים, ועליו יבנה הבית הגדול והקדוש שיהיה על ידינו לבית תפילה לכל העמים כדבר ה’!… כאשר נשאלתי מוועידה בריטית רשמית, מהי דעתי על דבר ‘מקום המקדש’?… אמרתי להם… יבואו ימים שכל העמים, יכירו את אמיתת זכויותנו על ‘מקום המקדש’… ויהיה הבית הגדול והקדוש הזה שם על מכונו, בידי בעליו הראשונים, שהם בעליו הנצחיים.

ראוי לציין כי בישיבה זו למדו גדולי עולם וביניהם: הרב יעקב משה חרל”פ, הרב אריה לוין, הרב צבי פסח פרנק, הרב יצחק אריאלי, הרב אברהם חיים נאה, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ורבים אחרים, כשהכול שותפים לאמונה, שכיפת הסלע ניצבת על יסודות בית המקדש[2].

לתשומת לב מיוחדת ראויה תגובת המוסלמים ‘שומרי מסגד אלאקצה’ עם הופעת ה’מזרח’ הנ”ל, מסמך אשר עורר סערה בעולם המוסלמי: “העם הפלישתינאי המוסלמי השומר על מקום המקדש ואבן השתייה זה אלף ושלש מאות שנה, מודיע לעולם המוסלמי שהמקומות הקדושים הנ”ל נמצאים בסכנה גדולה מחמת התנפלות הציונים הפראית … ישנן {המשך השורה בעמוד המצולם ממעלין בקודש, בעמוד הבא}

מדוע בניגוד לרב שלמה גורן, הרב קוק לא חשש למידת האמה הגדולה של הנודע ביהודה / חזון איש שמקלקלת את עדות המסורת שמקום אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע

לפני שאצטט מדברי הרב קוק אצטט מדברי הרב אלישע וולפסון, במאמרו “מותר ומצווה להקיף את מקום המקדש”:

הרב גורן קיבל להלכה את המסורת על מקום המקדש, וכתב שזו מסורת המקובלת על כל הקדמונים. אלא שמחמת שאחז בשיטתו של ה’חזון איש’  שהאמה היא 58 ס”מ, הייתה לו קושייה גדולה על המסורת. מכיוון שכאשר מציבים  את המקדש לפי שיעור זה, נמצא שעזרת נשים והחיל מגיעים עד סמוך מאוד לכותל המזרחי. וזה אינו אפשרי, שהרי ‘חייב להיות מרווח משמעותי במזרח לכל ציבור העולים להר בית ה’.

מכיוון שכך, העלה הרב השערה שנפלה טעות לשון במסורת, ובאמת אבן השתיה היא מקום המזבח, ובמקום לשנות אבן השיתין שנו אבן השתייה. ע”פ שיטה זו, המקדש כולו היה יותר מערבה.

ראשית צריך לדעת, שכאשר נוקטים באמה בת 48 ס”מ כשיטת הגר”ח נאה, אשר היא השיטה המקובלת להלכה לפי רוב הפוסקים, אזי אין כל קושי על המסורת, ואם כן ברור שיש לסמוך על המסורת ואין בזה כל בית מיחוש, עכ”ל.

אוסיף על דברי הרב וולפסון, שגם אם מגדילים את אמת המקדש ל50 סנטימטר (על פי פרשנות אפשרית אבל בהחלט לא מוכרחת שכדי למנוע מעילה, בנו את המקדש באמה שגדול באצבע (2 סנטימטר) מאמה של משה (מסכת כלים פרק יז, משנה ט), אין כל קושי על המסורת. עיין בפירוש הרמב”ם למשניות לפרשנות אחרת למשנה מסכת כלים יז, ט, לכן כתבתי שזה לא מוכרח שהאמה היתה 50 סנטימטר במקדש.

עוד אוסיף שאורך הקיר החיצוני המזרחי של מתחם הר הבית וכן אורך הקיר המערבי (המכונה הכותל המערבי) של ימינו, הם הרבה יותר מ500 אמות לכל השיטות[3]. כמו כן, הקירות אינן מקבילים זה לזה. הקיר המזרחי נוטה שש מעלות מן המזרח האסטרונומי[4], ולפי פרופ’ דניאל מיכלסון, הקיר המערבי נוטה 10.5 מעלות מן המערב האסטרונומי. אי אפשר ששני הקירות ביחד יהיו מקירות הר הבית, כדרישת ספר כפתור ופרח פרק ו “הר הבית הוא מרובע רבוע מוקף חומה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. ובדברי יחזקאל הנביא (מ, יז – יט) יקרא הר הבית חצר החיצונה והעזרה חצר הפנימית”.

הרב עידוא אלבה היה ער לבעיה הנ”ל ורצה לתרץ במאמרו בגליון ל”ט של “מעלין בקודש”, שמה שאמרו חז”ל הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, לאו דווקא, שהרי לדעתו יש לנו מסורת שקיר המזרחי וקיר המערבי של מתחם הר הבית של זמן הזה, אלו קירות הר הבית.

הכפתור ופרח שראה את הר הבית בערך לפני 700 שנה, לא סבר כשיטת הרב אלבה. גם ר’ יעקב בן הרא”ש, מחבר “הטור”, “ובעל הטורים על התורה”, מפרש בפירושו לשמות כה, ב, שהר הבית היה בדווקא, פי 50 משטח חצר המשכן במדבר. וכן הר”ש בפירושו למסכת זבים פרק א משנה ג, הבין ת”ק אמה על ת”ק אמה, בדווקא. וזה לשונו: “הר הבית היה ת”ק אמה על ת”ק אמה ואם באת למנות היקפו היינו אלפים אמה”, וכן משמע מרש”י על התורה (במדבר י, לב) והספרי וזה לשון הספרי:

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פא

(פא) והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא, וכי מה טובה הטיבו לו? אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. אמרו: כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו. נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה.

וכן כתוב בספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנב, ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר דף צט עמוד ב.

 

הוכחות מן העבר בין ממקורות קודש ובין ממקורות חול  לסיוע לקביעת המציאות ההלכתית לפי שיטת הרב קוק

על פי חז”ל 40 סאה שווה במידתו ל-3 אמות מעוקבות. סאה לפי חז”ל מכילה כמות מסוימת של ביצי תרנגולת וידוע לנו שאורך אמה רגילה מורכבת מ-24 אצבעות. רבי יחזקאל לנדא, מחבר הספרים “נודע ביהודה” וצל”ח שהיה אדם גדול במידתו לפי עדות תלמידו, מדד את השיעורים לפי האצבע שלו ולפי הביצים שהיו בימיו ומצא סתירה בין השיעורים שנתנו חז”ל. במקום להניח שהאצבע שלו היתה יותר גדולה מן האצבע של חז”ל, רבי לנדא טען שביצי התרנגולת של ימיו היו יותר קטנים מהביצים בזמן חז”ל, ולפיכך צריך להגדיל את גודל האמה, ממה שהיה נהוג עד ימיו.

הרב קוק כתב על פי דברי הגאונים,  וגם על פי גודל הביצים שנמצאו במצרים העתיקה בפירמידות, שיש להוכיח שהביצים לא התקטנו במשך הדורות, ולכן לא צריכים להגדיל את השיעורים למצוות רבות (כגון הפרשת חלה וכו’). זאת, בניגוד לשיטת הנודע ביהודה והחזון איש.

וזה לשונו כפי שמובא באוצר הגאונים – יו”ט, חגיגה ומשקין – לוין, בנימין מנשה, 1879-1944:

הערות מרן הרב הראשי לארץ־ישראל הגאון ר’ א״י הכהן קוק שליט”א

(לצד ס’ א)

עי׳ צל״ח פסחים קט״ז ע׳׳ב  מש״כ שהשיעורים ביחוד הביצים שבזה״ז נתקטנו. ומש״כ ע״ז בחת״ס או״ח סי׳ קכ״ז בד׳ השו״ע או”ח סי׳ תפ״ו ובתשובה מאהבה ס י׳ שכ״ו שכתב שאין לסמוך על שיעורו של הגאון הצל״ח בזה, שהוא ז״ל הי׳ ארוך בדורו ומדד ע”פ אצבעותיו. ודברי הגאון פה הם מפורשים שאין לחוש שנשתנו, ושמעתי נאמנה שמצאו בזמן האחרון ביצים חנוטות במצרים שהמומחים מעידים ע”פ בחינות ברורות שהם ביצי תרנגולות וגדלם הוא כמו הבצים שבזמננו. וזה חיזוק גדול לדברי הגאון רבינו שרירא ז״ל.

לדעת הרב קוק, כאשר אין אפשרות אחרת, מודדים את המקוה לפי שיעור הרב חיים נאה, אף שמדובר בחשש כרת לפי שיטת האמה הגדולה של החזון איש (והנודע ביהודה).

יש להקדים, שלכאורה, מאחר שיש השלכות לכיבוש ארץ ישראל ובנין בית המקדש, כאשר מדובר בהר הבית, אנו במצב של “לא אפשר להחמיר”. וכאן אצטט מדברי הרב קוק:

שו”ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן קח

וע”ד החשבון של ארבעים סאה, כבר נהגו בכל תפו”י לעשות בהידור גדול באופן המחזיק כפלים ויותר, וכן ראוי לעשות מפני הספיקות שיש בשיעורים, שיש אומרים שנתקטנו המדות של אצבעותינו, וכן הביצים, ומחמירים היכי דאפשר ברביעית של תורה, לעשותו של שיעור שלש ביצים, במקום ביצה ומחצה שמדין הש”ס, וכן ראוי היכי דאפשר לעשות במקוה, ובדלא אפשר מודדים באמה של ששה טפחים מרווחים, עכ”ל.

גם החפץ חיים באמת מסכים לדברי הרב קוק כאשר לא אפשר

יש להעיר, שגם החפץ חיים מעיקר הדין אחז כדברי הרב קוק. וכנראה היה לו מצב של “לא אפשר” בענין הכוס קידוש שלו, שהתאים רק לשיעור הקטן של הגר”ח נאה והיה קטן מדי לצאת ידי שיטת החזון איש והצל”ח, כפי שהעיד נכדו.

החפץ חיים, הקל בענין קידוש, אף על פי שהוא קבע “שלענין קידוש של לילה דעיקרו הוא דאורייתא נכון לחוש לכתחילה לדברי הצל”ח”, כנראה כי הוא היה במצב של “לא אפשר”[5].

ועיין במשנה ברורה (רע”א סי”ג ביאור הלכה ד”ה של רביעית) שיש “קושיא חמורה” על שיטת הצל”ח (הוי אומר, שיטת הנודע ביהודה וחזון איש) שמלא לוגמא משני צדדים של אנשים בינונים בזמן הזה אינו מסתדר עם כמות הנוזלים שיש בשיעור רביעית של הנודע ביהודה-חזון איש, עי”ש.

כל המאמר הזה הוא קטע ממאמר מורחב:

כאן אציג את כל הנושאים של המאמר המורחב וקישור כדי  להוריד את המאמר, לעיון.

נושאים

האם יש מקום להתיר לי לעלות להר הבית כיום לאור הפסק שקבלתי בעבר?

כאשר שאלתי את הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, אם אני רשאי לעלות להר הבית, הוא אסר עלי לעלות. האם יש מקום לומר, שהתרחשו מאז פטירתו מספיק שינויים, שבעקבותיהם אהיה רשאי לעלות אל ההר? ואם הרב עונה כן, האם גם מותר לעלות כמו כולם או צריכים לחשוש לשיטת הרב קורן?

תוכן העניינים

עמ’ 1 לדעת קול התור: תקון חטא המרגלים ע”י בנין ירושלים כולל בנין בית המקדש

עמ’ 2,3,5,6, גם הרב אברהם קוק הלך בשיטת קול התור

עמ’ 4 איסור לצאת מאליהם לבנות את בית המקדש (בלי אישור מן הדומים לכורש) פג בשנת תש”ן

עמ’ 6,7 לכאורה הרב קוק קבל במלואו את המסורת שקדש הקדשים (מקום אבן השתיה) נמצא מתחת לכיפת הסלע.

עמ’ 8,9 אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע

עמ’ 10 הרב קוק לא חשש למידת האמה הגדולה של הנודע ביהודה / חזון איש שמקלקלת את עדות המסורת שמקום אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע

עמ’ 11 הוכחות מן העבר בין ממקורות קודש ובין ממקורות חול  לסיוע לקביעת המציאות ההלכתית לפי שיטת הרב קוק

עמ’ 12 לדעת הרב קוק, כאשר אין אפשרות אחרת, מודדים את המקוה לפי שיעור הרב חיים נאה, אף שמדובר בחשש כרת לפי שיטת האמה הגדולה של החזון איש (והנודע ביהודה).

עמ’ 12,13,14 מדוע הרב קוק נתן את הרושם שאסור לעלות לכל הר הבית?

עמ’ 14,15 גם החפץ חיים הלך בדרכו של הרב קוק

עמ’ 15,16 מה בעצם שאלתי את הרב שפירא, ומה השיב הרב.

עמ’ 16,17,18,19 טענות שיש לי, אולי להתיר עלייה להר הבית אף על פי שהרב שפירא אסר

עמ’ 19 כותל הדמעות המכונה בפני המון העם בכינוי כותל המערבי אינו מכותלי הר הבית

עמ’ 20,21 אודות הכותל המזרחי

עמ’ 21,22,23,24,25,26 סבה נוספת להתנגד לזיהוי כותל הדמעות, ככותל הר הבית

עמ’ 26,27,28 לפי המדרש, “מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי” אם לא מדובר בכותל הדמעות שלנו, איפה הכותל המערבי?

עמ’ 28-32 גודל האמה

עמ’ 33-35 שעורה של הרמב”ם תוכיח

עמ’ 36 ספר תורה יוכיח

עמ’ 37 מהלך איש בינוני ביום אחד יוכיח

עמ’ 38-40 שאלה על אמת הגר”ח נאה מכיפת הסלע

עמ’ 40-42 מטבעות נירון קיסר כהוכחה לאצבע, טפח, ואמה

עמ’ 42 עובי גרעיני תמרה ממצדה (על פי פרופ’ כסלו) כהוכחה

עמ’ 45-50 אודות ההוכחה של הרב אלקנה ליאור נגד אמה שפחות מ53.5 ס”מ

עמ’ 50 האם סטייה של 6 מעלות או אפילו 13 מעלות נחשבת סטייה מן הדרישה שפני המקדש תהיה במזרח?

עמ’ 51,52 האם המקדש חייב להיות בראש הר המוריה

עמ’ 52-56 רצפת המערה מתחת לסלע בכיפת הסלע כהוכחה נגד הרב שלמה גורן

עמ’ 56 האם זה הגיוני שיש מחילות תחת ההיכל אם אסור תחת המזבח?

עמ’ 57,58 הזיהוי של אבן כיפת הסלע על ידי תייר נוצרי מבורדו 260 שנים אחר החורבן

עמ’ 58,59 לפי החזקוני יש תקדים למנהג היהודים למשוח את האבן בשמן שעליהם העיד התייר מבורדו

עמ’ 59,60 לפי השיטה שבכיפת הסלע היה מקום המזבח, חסרים הרבה מטרים של הר המוריה במערב לכיפת הסלע, מצד הגובה.

עמ’ 60-62 כיוון בית המקדש ומסלול ההליכה על יד שער הרחמים

עמ’ 62-63 האם לחשוש לחיל של הרב זלמן קורן שלשיטתו יש להגדיל את החיל למידה של כ-230 מטר ממזרח למערב ו-190 מטר מצפון לדרום

עמ’ 63-67 הפרשנות של הרב שפירא שאולי הרמב”ם אוסר את החיל מדין הלכה למשה מסיני ולא מדין דרבנן, והשילוב עם שיטת הרב זלמן קורן, ודיון האם זה סבה להחמיר במסלול העולים להר הבית על יד שער הרחמים

עמ’ 67 הכפתור ופרח ושיטת האדריכל טוביה שגיב וקצת על אשר קאופמן

עמ’ 67-72 דיון בדברי הכפתור ופרח להוכיח שהוא  בעצם הסכים עם המסורת שמופיע בפסק הרדב”ז

עמ’ 72-73 מדוע הכפתור ופרח לא הזכיר במפורש את כיפת הסלע בניגוד לתלמיד הרמב”ן בן דורו ובניגוד לרבי בנימין מטודלה

עמ’ 74 שיטת טוביה שגיב בתחומין כ”ח ומדוע אין לקבלו

עמ’ 75-77 דיון בהוכחה המרכזית של טוביה שגיב. כלומר, ההנחות שמר שגיב הניח לגבי המים שירדו מעין עיטם אל המקדש.

עמ’ 77-78 ההוכחה מן הירושלמי

המאמר להורדה:
שלמה שיינמן – הר הבית עם הערות – חלק א וחלק ב

תגובת הרב ישראל אריאל שליט”א להורדה:

תגובת הרב ישראל אריאל שליט”א

הערות הרב עידוא אלבה שליט”א להורדה:

הערות הרב עידוא אלבה שליט”א

הערות

[1] גליון ל”ז עמודים 68 , 69

[2] אע”פ שאינו מוכרח שכל מי שלמד שם שותף  לאמונה זו, יש להניח שבנושא כל כך מהותי התלמיד הולך כשיטת רבו אלא אם שומעים להפך. ומצאתי במאמרו של הרב אלבה, שהגרי”ש אלישיב שלמד בישיבה הנ”ל היה שותף לאמונה זו, וזה לשונו:

 

הגרי”ש אלישיב הורה לשואליו שגם תושבי ירושלים חייבים בקריעה למראה מקום המקדש (מעדני שלמה הל’ בין המצרים), וכדי שלא יתחייב בקריעה כל 30 יום היה נוהג לעלות לראות את מקום המקדש בגג הישיבה שליד מקום מגוריו. נכדו הרב א. ז מספר שכשאלו אותו שאינו רואה אלא את הכיפה הזהובה של המסגד, השיב שזו היא ראיית החורבן היות והמסגד בנוי במקום בית המקדש (ממאורות הדף היומי ח כסליו תשע”ח).

[3] אורך צד הדרומי 281 מטר, אורך המזרח 466 מטר, אורך צד המערבי 488 מטר, ואורך הצפון 315 מטר – ע”פ מאמרו של אלחנן אייבשיץ, חומת הר הבית בבניין הורדוס, עמוד 1.  זאת, משום שבוני הורדוס, הרחיבו את ההר באופן מלאכותי. בפסקי תוספות למדות, קבעו “הר הבית הי’ לצפון ירושלים וההר היה גדול הרבה מת”ק על ת”ק אלא לא היה קדוש אלא ת”ק על ת”ק”.

אלא לא ברור לי אם אמרו כך, כי החשיבו תוספת הורדוס כחלק מהר המוריה או שמא, על פי פירוש רש”י ליחזקאל מה, ב, ועוד, הבינו שיש מקום בהר המוריה להרחיב את הר הבית ל500 קנים, הוי אומר 3000 אמות.

ושמא התוספות נקטו שההר עצמו הטבעי היה רחב מכך, ורק ת”ק על ת”ק היה מוקף חומה, ולכן רק הוא היה מקודש.

[4] מתוך מאמרו של בעז יעקובי, ונסו הצללים

[5] אין לי ידיעה בדיוק מדוע החפץ חיים השתמש בשיעור הקטן לקידוש של לילה, אבל אני מנחש, שהוא לא רצה לגרום לעלבון לחכמים חשובים או קרובי משפחה שכן סמכו על השיעור בלי פקפוק. וראיתי שבאבקת רוכל סימן נ”ב שמחלוקת בענין השיעורים למקוה הביא לפעמים למכות והלשנה לשלטון, ולשון הרע וכו’