עצי עבודה זרה של המאמינים באסלאם – האם הם מפריעים למתפללים תפילת מנחה בהר הבית?
רשימת נושאים
- מבוא
- קרבן בהמה לעצים
- התפיסות שיש לחלק מן המוסלמים רעות, אך האם הן עבודה זרה?
- האם יש מחלוקת במציאות בין הרמב”ם ובין הר”ן על מעמד האִסְלָאם? והאם הרמב”ם התכוון לתת “הכשר של נצח נצחים” לדת האִסְלָאם, שהם נקיים מעוון עבודה זרה?
- עמדת רב יוסף קארו לפני ואחרי ביקורו בתיקיי
- עמדת אור החיים הקדוש
- לפעמים מידע חדש או התפתחויות חדשות בתוך קבוצה אתנית יכולים לגרום לשינוי סטטוס
- מעשה אבות סימן לבנים
- עבודת אלילים של מוסלמים – פולחן לשדים
- מי שלא מסתיר את עיניו מן המציאות יגלה שיש מוסלמים שמקטרים לשד
- האם קיימים “עצים קדושים” של מוסלמים בהר הבית?
- תפילת מנחה בהר הבית
- השוואת הצלב הנוצרי לעצים הקדושים של המוסלמים
מבוא
מכיון שהסוגיה העומדת בפנינו תלויה בהכרת המציאות ולא רק בידיעת ההלכה, נזדקק לשם כך להעזר במחקרים של מומחים חילונים ושאינם יהודים. חשוב להדגיש, כי אין כל פגם בכך, שהרי מחקרים אלו מסיחים לפי תומם והם נבחנים על-פי הראיות שמתוכם, וכן נהגו גדולי ישראל כאשר דנו על השיער הבא מהמקדשים בהודו והיו צריכים להכריע אם יש בו משום תקרובת עבודה זרה. כאז כן עתה, ידיעת המציאות הכרחית עוד בטרם ניגשים לברור ההלכה. אחר שיהיו בידינו העובדות אודות עצי עבודה זרה של מוסלמים (ובהמשך גם על שדים שנהפכו לעבודה זרה על ידי מוסלמים), אציג, בעזרת ה’, מקורות יהודיים בכדי לברר את ההשקפה היהודית ביחס לעובדות הללו[i].
קטעים מתוך: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1820775/ מאת אמוץ דפני (תרגום מאנגלית)
מאמר זה סוקר את האמונות לגבי המאפיינים והכוחות העל-טבעיים של העצים הקדושים בישראל. הוא מבוסס על מחקר שטח, וכן על סקירת הספרות בנושא, והוא כולל 118 ראיונות עם מוסלמים ודרוזים.
גם המוסלמים וגם הדרוזים במחקר זה מייחסים מימדים על-טבעיים לעצים קדושים, הקשורים ישירות למסורות פגאניות עתיקות ושורשיות. המוסלמים מייחסים לעצים קדושים כוחות אלהיים דומים לאלו שהם מייחסים לקברי קדושיהם. הקברים והעצים נחשבים שניהם כמשכן נשמתו של קדוש, שהוא מקור כוחותיהם המופלאים. כל פגיעה בעץ קדוש תיענש בחומרה, תוך השארת ההזדמנות לכפרה ולסליחה. לדרוזים, המאמינים בגלגול נשמות, יש מסורות דומות לגבי עצים קדושים, אך עם רקע דתי שונה…
רקע כללי
בדתות רבות, מקומות קדושים [[1]:90,235,254; [2]:85; [3]: 399,171; [4]: Passim; [5]:Passim], אובייקטים [[6]:106;[7]:534; [8]:169,176,179], וכן אישים קדושים [[9]:184; [10]:2; [11]:121,129,131; [12]:72,85] נחשבו כבעלי דמויות על-טבעיות שבידיהן כוח לבצע ניסים או כבעלי כוחות מאגיים. גישה זו מצויה לכל אורך ההיסטוריה כפועל יוצא של פולחן/הערצה/הוקרה כלפי העצים [[13]: Passim; [14]: 42–45; [15]: 210–211,215; [טז]:40; [17]: 23; [18]: Passim; [יט]: Passim; [20 Passim; [כא]:68–70; [22]:72–79; [23]: Passim].
עצים קדושים תוארו לפעמים כבעלי ממדים עצומים או יוצאי דופן או כדמויות פיזיות מופלאות [[20]: Passim; [יז] ח,כג; [15]:215, [24]:339; [25]:35; [26]:38]. לעתים קרובות, נתפסו עצים קדושים כבעלי כוחות קסם בלתי-מוגבלים להעניש, לרפא או לחולל ניסים ולהעניק יכולות חריגות [[14] 14, 42–45; [23]: Passim; [13]: Passim; [יט] 14–17; [יח]:כג; [20]:32,35,41] …..
הסקר אינו כולל נוצרים, שכמעט ואינם מאמינים בעצים קדושים, בעוד שבמגזר היהודי, הערצה/פולחן לעצים היא טרנד חדש של שני העשורים האחרונים וכמעט כל העצים הנערצים על-ידיהם כבר ידועים כקדושים מוסלמים ישנים בסביבת קברים של צדיקים יהודים מן העבר, כביכול. בכל כפר ערכנו סקר מקדים לאיתור מראש של האנשים היותר בקיאים בנושא, ובחרנו גם מנהיגים דתיים חשובים כדי לבחון את יחסם להערצת…
{הערה מאת ש.מ.ש. : בעבר, השתמשו הראי”ה קוק והרב עובדיה יוסף בטיעון, ולפיו המוסלמים אינם מחטיאים את ישראל לעבוד עבודה זרה כדי להצדיק את “היתר המכירה” בשביעית, ואצל הרב עובדיה יוסף גם בכדי להצדיק ויתורים על קרקעות של מדינת ישראל[ii]
תקוותי, כי מחקר זה יעמיד נכון את העובדות ביחס לאותה הבנה מוטעית}.
המאפיינים העל-טבעיים של העצים הקדושים
העץ כמשכן נשמתו של ה’קדוש’
ה”תפקיד” הנפוץ ביותר של העצים הקדושים במזרח התיכון הוא לשמש כמשכן לרוח/לנשמה של אדם “קדוש” (Welli, [42]; passim). [[142]:75,77,79] ), החוקר קורטיס ציין בנוגע למעמדם של הקדושים בעולם המוסלמי, כי “… המוסלמים האורתודוקסים מתעקשים לטעון שהקדושים אינם אלא מתווכים, שהמתפלל מבקש מה”וולי” שלו להליץ בעדו עם אלהיו… הקדושים האלו הם למעשה רוחות של הנפטרים, הקשורות לאיזה מקדש מסוים, שנבחרו בגלל שהתגלו שם בעבר, ושם הם נהגו להתגלות עכשיו לאלו המחפשים ישועה… פולחן הקדושים דומה לזה של הבעלים הקדמונים. הם האלהים אחרים שאנשים פוחדים מהם, אוהבים אותם, משרתים ומעריצים אותם. החוקר כנען, [[40]:151] מוסיף באופן דומה, כי “האיכר של ימינו אינו מעריץ את העצים עצמם אלא את הכוח האלהי הפועל בהם ואשר נגזר מאדם מאד מקודש שנפשו אמורה לשכון במקדש, בקבר, מערה או מעיין שאיתם הם נקשרו. לעתים קרובות, אותם אישים קדושים הופיעו בעץ עצמו או בקרבת מקום”. גישה זו מסבירה את מקור הטבע העל-טבעי המיוחס לעצים הקדושים (ראה להלן)…”.
הענקת ברכה / ישועה / תרופה אלהית
חפצים הנמצאים ליד קברי קדושים “סופגים את קדושת המקום ו/או בעלי כוחות קסם בעולם המוסלמי” [[116]:106] וכן בנצרות [[117]:1086] ומשמשים לאחר מכן את המאמינים. אין זה מפתיע למצוא “חלחול” של הכוחות העל-טבעיים של קברים קדושים לעצים קדושים, כך שחלק מאותן סגולות של קבר הקדוש, כגון: הענקת ברכה, הגנה על רכוש ((טבלה 2), 2), השבעה והתרת נדרים היו מועברות לעץ הקדוש (גם בהיעדר הקבר), או שניתנו למאמינים על ידי הקדוש עצמו הקשור לעץ (ראה להלן).
אופן קשירת הבגדים לעץ קדוש להעברת צרות אישיות [[118]: פסים; [41]: פסים, והפניות בהם] וכן השימוש באובייקטים ה”סופגים” את הכוחות העל-טבעיים של העץ הם דוגמאות אופייניות ל’קסם מגע’. החוקר פרייזר [[119]:18] הסביר, כי אלו “דברים שהיו פעם במגע זה עם זה מרחוק לאחר ניתוק המגע הפיזי. למעשה כל הנימוסים הללו הם שיטות של “העברת ההשפעה האלוהית” [[118]:467 ] מן העץ אל האנשים המסורים אליו. בדרך זו מוענק לישות העל-טבעית, הקשורה לעץ הקדוש, הכוח להעניק טובה למבקשים (למשל “עצי משאלות”). תופעה זו נפוצה ברחבי העולם…
בעולם המוסלמי פולחן הקדושים פופולרי מאוד [[129]:456–457; [120]: 103–108]. לפי גולדציהר [[28]:290–201], “התפקיד העיקרי של הערצת קדושים באסלאם הוא לספק את האינסטינקט להסתכל למעלה אל השלמות בתוך המסגרת האנושית ולהעריץ דמות הראויה להערצה ולכבוד. אותן דמויות מוערצות אינן רק מוציאות לפועל את המעלה והקדושה הגבוהים ביותר, אלא יש להם גם הכוח – מטעם אלו הבוטחים בהם – לחולל דברים שנראים בלתי אפשריים, דברים שאנו מכנים ‘מופלאים'”. וילסון [[126]:27], אף ציין (לגבי האיכרים של ארץ ישראל), כי “המוסלמים עומדים באימה רבה מפני הקדושים הללו, במיוחד מפני המפורסמים שבהם, ולעתים קרובות הם באמת חוששים מהם יותר מאשר הם חוששים מהא-להים”. אנשים חיפשו את כוח הריפוי ואת הברכות שיש לקדושים [[120]:104; [129]:457]. הם נחשבים כמתווכים בין אלהים לעם [[129]:459]. לקדושים ישנם הכוחות האלהיים להעניק ברכה, מעין ברכה שהחוקר ווסטרמארק [26:79] הגדיר כ”כוח הפועל פלאים בעל אופי מועיל בעיקרו”.
ציטוט ממאמר אחר (תרגום מאנגלית) בכתובת:
https://www.answering-islam.org/Books/Zwemer/Animism/chap11.htm
במערב אפריקה, פולחן העצים נפוץ בקרב עובדי האלילים, ואותם עצים מפורסמים כמקום משכנם של רוחות. עצים גדולים ובולטים נחשבים למאוכלסים ברוחות. “עצים רבים ביער מערב אפריקה הסמוכה לקו המשווה מזדקרים מגזעיהם”, אומר נסאו, “במרחק של שלושה עד חמשה מטרים מהאדמה, נראים כעין עמודי תמך מוצקים הממשיכים את גוף העץ עצמו, בעובי של כמה סנטימטרים בלבד, אך ברוחב בבסיס העץ שבין 1.20 ל-1.80 מטר. עמודי תמך אלו מכוונים למספר נקודות מנוגדות של המצפן, כאילו כדי להתנגד לעוצמתן של סופות רוח פתאומיות. הם בולטים ביער, ובדרך כלל רואים אותם בעצי כותנה ומשי. השקעים ביניהם משמשים למעשה כמאורות של חיות בר קטנות. הם כביכול גם בית מועדף של הרוחות.”
באסלאם קיימות אותן אמונות ומנהגים אשר שורשיהם מצויים בפגאניות הערבית או שאומצו על ידי המוסלמים בסביבתם המקומית או הלאומית אחר שעברו תהליך של אסלום. גולדציהר התייחס לתופעה במאמר קצר שתורגם למגזין ‘העולם המוסלמי’ (יולי 1911, עמ’ 302). בינתיים הגיעו לידינו ידיעות נוספות בענין, וכל מי שמטייל במזרח הקרוב עד לשכיחות הרחבה של אמונה טפלה זו. הערצה מיוחדת לעצי קודש שכיחה בסוריה, בארץ-ישראל ובכל צפון אפריקה. הבדואים המאכלסים את שטחי האדמה, לפי החוקר דוטי, מתיחסים לעצים ולשיחים מסוימים כאל “מאנהלס”, משכנם של מלאכים ושדים. סכנה גדולה היא להזיק לעצים או לשיחים אלו, ולנתק את ענפיהם. על-פי אמונתם, מי שטיפש דיו כדי לבצע מעשה כה שערורייתי, ישתלט עליו חוסר מזל. וכפי שניתן לדמיין, לערבים יש הרבה סיפורים מופלאים ביותר שנועדו להסיר ספקות מלבו של מי שעשוי לפקפק בסיפורים אלו…
קרבן בהמה לעצים
העץ הקדוש תלוי במגוון של סודרים וקישוטים דומים. חולי המדבר ונפגעי המדבר פונים אליו, מציעים לו כבש או עז ומפזרים עליו דם החיה המוקרבת. הבשר מבושל ומחולק בין החברים הנוכחים, מנה נשארת תלויה מענף של עץ הקסם; והחולה חוזר רגוע באמונה שהמלאך יופיע בחלום וינחה אותו במטרה לרפאו. אבל שוב החולה בלבד הוא שעשוי לישון בצל העץ הקדוש; לאדם בריא הניסיון יהיה כרוך בהרס. תשומת לבו של פרופסור סאצ’ו נעצרה בארץ הסלעית ג’בל-אל-אמירי, דרומית מזרחית לחאלב, על ידי עץ קוצני מיובש בגובה גבר, שראה תלוי מכל עבריו עם סמרטוטים מגוונים. “נערמו אבנים סביב גבעולו, ובענפים הונחו כל מיני אבנים, גדולות וקטנות. עץ כזה, הנקרא (לפי אופן ההגייה באנגלית) זרור, הוא מזבח המדבר. כשאישה כמהה לילד, כשאיכר משתוקק לגשם, או כשהוא משתוקק לשיקום בריאותו של סוסו או גמלו, הוא לוקח אבן ומטיל אותה למרגלות הזרור, או מקבע אותה איכשהו בין שני ענפיו. ”
שוב, משני צדי הירדן ההערצה הדתית לעצים הקדושים ששלטה שם מאז ומתמיד ואשר עוררה חקיקות תנ”ך חמורות עדיין הנצחה ללא שינוי. “בשום מדינה”, אומר הכומר מ’ מילס, “אין לגברים כבוד גדול יותר לעצים מאשר בארץ ישראל. אנו פוגשים שם מספר לא מבוטל של עצי קודש, התלויים בחתיכות בד ובבגדים של עולי רגל שנסעו לשם. להוביל מנחה לעצים.
אנו מבחינים על עצים אחרים סמרטוטים למטרות קסמים באמונות טפלות. עצים רבים הם אתר הנופש של רוחות רעות, אבל מה שיותר מוזר, מקום שופע אלונים רכים מוקדש בדרך כלל למין יצורים הנקראים ‘בנות יעקב'”.
אבא ברגס מספר על ‘עץ לוטוס’ בגן של ערבי ביפו, לו הוענקו הערצה מיוחדת. מענפי העץ היו תלויות נורות ורצועות בד בשלל צבעים. הבעל הבית, הסביר את הפולחן המוזר, ואמר שזרע העץ ירד מהשמים. לכן הוא הוקדש לנביא שביקר על יד העץ מפעם לפעם בצל הלילה. כל המוחמדים הטובים מגלים את אותו כבוד הגובל באימה לעץ קדוש. המנהג בולט גם במדינות אחרות, שבהן הפולחן הפופולרי מוצא ביטוי בהערצה המוענקת לנציגים מיוחדים של ממלכת הצוֹמֵחַ. החוקר שומאכר, המתעד את קורותיו בג’ולאן מתאר כיצד עץ ה”בוטמי” נראה לפעמים עומד בודד באמצע שדה מצל על מקום מנוחתו האחרון של קדוש מוסלמי. הוא מקבל את הכינוי הייחודי של “פקירי”, העני, והוא מובטח כך מכל הפרעה חיצונית, וניתן ללא פיקוח להגיע לגובה רב. אף מוסלמי לא מעז לשבור אף אחד מענפיו או אפילו להסיר ענפים יבשים, שכן, כפי שמספרת האגדה, איש אינו יכול לעולם לכופף את ענפיו בלי להזמין על עצמו את צדקת הנקמה האלוהית.
עוד אומר גולדזיהר: “ייתכן שנוכל להציץ בעוד כמה מההיבטים המגוונים שפולחן העצים שמתקבלת בתוך האסלאם. לצד צורות פגאניסטיות בלתי ניתנות לשינוי אנו נתקלים בכאלו שהיו נתונים להשפעה הממתנת של עולם המוחמדי. עץ נבזי בוואדי Ul-Sirar, לא הרחק ממכה, שנהגו להעריץ אותה בתקופות טרום-אסלאמיות, זוכה להערצה כעץ שתחתיו ניתקו את חבל הטבור של שבעים נביאים.
(Al-Muwatta II, p. 284; Yakut III, p. 75.)
העבאסיד עבד-אל-סמאד-אבן-עלי, מושל מכה, בנה במקום זה מסגד. עץ קדוש קשור או לזכרו של מוחמד או שהצל שלו מכסה קברו של “וואלי”. במדבר העץ הקדוש נערץ על כל היבטיו הפגאניים; בעיר מעבירים את ההערצה לעץ בהַסוָאָה של איש קדוש שמזדמן. וללא אביזרים כאלו היה בהחלט נעקר הכת הפגאנית. במסגד “רביה”: ב”קזווין” היה עץ שנחשב לקדוש על ידי הוולגריים. הח’ליף
“ul-Mutawakkil ” הורה להשמדתו ‘כדי שהעם לא ייפול עוד בפיתוי’. (בלדהורי, עמ’ 322.) זה הכרחי בקרב הסביבה המוחמדית הקַפְּדָנִית לגלות אדם “צדיק מת” שעליו להעביר את טכסי הובלת המנחה שנעשה באמת לעץ, וכאשר אין שום קבר בהישג יד, העץ עצמו הופך לייעוד לפולחן בצורת מגוריו של “וואלי”. קיימת פינת רחוב בדמשק שישנו עץ זית, אליו עולים לרגל, בעיקר נשים, ביניהן שחוגגים עם העץ בתור הגברת הקדושה זית (Sitti Zaytun).
מיסטיקן סַגְפָן מוסלמי (Dervish) אוסף את מתנות הקורבנות של החסידים האדוקים שבשמם הוא מתפלל. הזית נחשב לאדם בעל שם אישי. Zeytun גדל להיות Zaytun. מרוקו למעשה מתהדרת ב”נוטרדאם ד’אוליב” (שם לועזי לזית) בעץ ענקי המהווה מרכז עלייה לרגל הומה אדם. מקבילה גברית של ליידי זייתון (Zatytun) אנו פוגשים בשייח אבו זייתון שהמַאוּזוֹלֵאוֹן שלו נמצא בארץ ישראל. בתהליך מקביל, המוחמדים גילמו עמוד אבן מכובד לשיח’ “אל-עמוד”, או ל”עמוד הכומר”. חפצים שנראו בעבר כקדושים ממשיכים להיות כך בימי המוסלמים, רק שהם קשורים לאיזה איש אדוק שהמתפללים לא הצליחו למצוא ביסוס לקיומו.” עד כאן חקירותיו של פרופסור גולדציהר.
מקור לא-יהודי נוסף שבו ניתן לקבל עובדות ותמונה הנוגעת לעצי קודש מוסלמיים שרואים בתמונה מתנות של קורבנות/נדבות קשורות לענפים שלהם, הוא המאמר של כריסטיאן גרובר:
Back to Nature: the Votive in Islamic and material cultures (חזרה לטבע: הווטיב בתרבויות האיסלמיות והחומריות). זה זמין כעת באינטרנט עבור אלה שספקנים לגבי העובדות המצוטטות כאן. אם היו מספיק מקורות יהודיים על העובדות, הייתי מצטט אך ורק מהמקורות היהודיים.
התפיסות שיש לחלק מן המוסלמים רעות, אך האם הן עבודה זרה?
ברמב”ם משנה תורה על ההלכות הדנים בעבודה זרה פרקים א’ ו-ב’ עובר הרמב”ם על תולדות עבודת זרה (עבודת אלילים).
בשלבים המוקדמים יותר של עבודת האלילים, כגון, בימי אנוש, האנשים היו מונותאיסטים, אך האמינו בטעות שזה איכשהו רצונו של אלוקים לסגוד או לעבוד לאיתני הטבע, כגון השמש, הירח והכוכבים. הם השוו כיבוד כוחות אלה ככיבוד פקידים גבוהים של מלך ארצי.
בשלב מאוחר יותר הם החלו להאמין שיש לשרת את האלוקים באמצעות מתווכים, ולמתווכים היה כוח מסוים לתגמל או להעניש אדם בתחומים שונים.
בשלב האחרון הידרדר המצב שבו אנשים באמת האמינו במה שמכונה פּוֹלִיתֵאִיזם.
כל שלבי עבודת האלילים (עבודה זרה) אסורים לחלוטין הן ליהודים והן לגויים לפי הרמב”ם.
רבי יהודה הלוי בסימן קמ”ג של נר המערבי (ספר שנדפס לפני קרוב למאה שנה) אשר כרגע ניתן להורדה בכתובת https://hebrewbooks.org/1296 אכן הגיע למסקנה שהפולחן המוסלמי לעצים הקדושים הוא עבודה זרה של הסוג של דורו אנוש או פולחן דרך סרסורים.
גם הרב חיים צימרמן החזיק בדעה זו.
בדומה לכך, נראה שגם רבי ברוך אברהם טולידאנו מקבל את מה שכתב רבי יהודה הלוי בסימן קמ”ג בשו”ת נר המערבי. בכתב העת, שרידים, כרך י’ הוא מצטט ממאמרו של הרב הלוי כהוכחה לנקודה שהועלתה כראיה למה שהוא כתב על המחלל שבת בפרהסיא שלא להכעיס.
האם יש מחלוקת במציאות בין הרמב”ם ובין הר”ן על מעמד האִסְלָאם? והאם הרמב”ם התכוון לתת “הכשר של נצח נצחים” לדת האִסְלָאם, שהם נקיים מעוון עבודה זרה?
בשו”ת הרמב”ם סימן תמח לר’ עובדיה, הגר, הרמב”ם קבע: “אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה ע”ז מפיהם וטעותם וטפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל, אבל ביחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל”.
וגם באותה תשובה הרמב”ם קבע: “אין אדם בעולם משליך אותם האבנים ולא משתחוה לאותו המקום {הכוונה: למקום המקודש לאִסְלָאם בעיר מכה} ולא עושה דבר מכל הדברים לשם ע”ז לא בפיו ולא בלבו אלא לבם מסור לשמים”.
כיון שמפרשי הרמב”ם סותרים זה את זה, לא ברור עד איזו מידה הרמב”ם נתן “אישור” ועד איזו מידה היה לרמב”ם ביקורת על מה שהמוסלמים מאמינים בו ואיך הם עובדים את הבורא. הביקורת שהיתה לו, ודאי הייתה מספיק רצינית שהוא פחד מסכנה גדולה להפיץ אותה בכתב.
הרב עובדיה יוסף וגם הרב יהודה הנקין סברו שהרמב”ם נתן הכשר מלא לאִסְלָאם לכל כיתותיה לכל עת ולכל זמן.
רבנים גדולים אחרים כגון הגאון הרוגוצ’ובר הבינו שהרמב”ם ידע שיש לאִסְלָאם בעיה של עבודה זרה, הדומה לעבודה הזרה שעבדו דורו של אנוש או עבודת הסרסורים אלא שהוא הסתיר את זה בגלל הסכנה. ואם לא תרצה לפרש את הרמב”ם כדברי הרוגוצ’ובר אולי הדבר המסוכן שהרמב”ם הסתיר בתשובתו לר’ עובדיה הגר, היה הנושא שרב משה פיינשטיין דן בו, באגרות משה, חלק ב, סימן ז’, עיין שם, לפרטים.
עמדת רב יוסף קארו לפני ואחרי ביקורו בתיקיי
לכאורה רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך סבר בתחילה כי הרמב”ם כתב את האמת הצרופה במה שהוא קבע: “אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה ע”ז מפיהם”. על בסיס הבנה זו הרב קארו החליט לבקר בבית תפילה מוסלמי מזרם “הסופי” שנקרא תיקיי. המגיד של רבי יוסף קארו גער בו על הביקור והזהיר אותו:
“הזהר מכאן ואילך ותמיד תהגה בלבך תורתי ותהיה יראת ה’ כ”כ דבקה בך עד שאם יקרה שתראה או תשמע דבר ערוה לא יעשה בך רושם כלל ולא תכנס עוד בבית הבעלים ותחזור לקדושתך (ספר מגיד מישרים פרשת בחקותי, כ”ח אייר)”.
עמדת אור החיים הקדוש
אור החיים הקדוש (רבי חיים בן עטר) בספרו “פרי תאר”, יורה דעה פרק י”ט הערה י’ לא היה בטוח האם הרמב”ם הסתיר פרט שלילי מאד על אמונת הישמעאלים. זה עלה לדיון כאשר היו מוסלמים שדרשו משוחטים יהודים, להגיד בערבית “אל כביר” סמוך לשחיטת הבהמה. האור החיים לא היה בטוח האם כוונת הביטוי, גם לשתף, נבואת נביאם עם בורא העולם. אך מכל מקום, בעל האור החיים קבע שבזמנו יש מוסלמים שכן טשטשו את הגבול בין אלוקים לנביאם ועובדים עבודה זרה.
ראה גם פרי מגדים, משבצות זהב, יו”ד יט, ד שלכאורה מאשר את דבריו של אור החיים בנושא זה.
תעודת הכשרות לאסלאם כנקייה מחטא עבודה זרה פג תוקף אם הייתה קיימת אי פעם בשלב כלשהו בהיסטוריה
מסקנה: זה לא נכון פשוט להתעלם מבעיית עבודה זרה של העצים המוסלמיים כיום, על סמך שהרמב”ם אולי כתב משהו נחמד על המוסלמים של זמנו לפני 850 שנה.
לפעמים מידע חדש או התפתחויות חדשות בתוך קבוצה אתנית יכולים לגרום לשינוי סטטוס.
הרמב”ם בעצמו, מביא תקדים שקבוצות אתניות יכולות להשתנות במהלך מאות שנים. בפירוש הרמב”ם למשנה על מסכת ברכות פרק ח, הוא מסביר:
וכאן נבאר לך מה הם הכותים. והוא, שהעם שהביא סנחריב מכותה והושיבם בערי שומרון העיד עליהם הכתוב את ה’ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, אלא שארכו להם הימים עד שלמדו את התורה ופירשוה כפשוטה, ומצוה שהחזיקו בה היו מדקדקים בה ומחזיקים בה מאד, והיו מוחזקים שהם מאמיני הדת, מיחדים, ואינם עובדים עבודה זרה, עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים, וכשחקרו על סבת הדבר מצאו להם באותו הר דמות יונה ונודע שהם עובדי עבודה זרה, ואז הורידום במעלת גוים גמורים לכל דבריהם. וכל מה שתמצא במשנה מעניני הכותים שמראה שהם מעולים מן הגוים וגרועים מישראל, כגון אמרם מזמנים עם הכותי, וכותי המברך וזולתם כל זה קודם שבדקו אחריהם. אבל משבדקו אחריהם ומצאו כמו שאמרנו הרי הם גרועים מן הגוים מאד. דע זאת שלא נצטרך לחזור על הכלל הזה בכל מקום שנזכר כותי.
מעשה אבות סימן לבנים – גם אברהם אבינו לא הבחין שישמעאל בנו עובד ע”ז
וגם אברהם אבינו שאמרו עליו שהיה לו מסכת עבודה זרה של 400 פרקים (עיין עבודה זרה, דף י”ד, ב) לא הבחין שישמעאל בנו עובד עבודה. ככתוב: וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת בֶּן הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: (בראשית כא,ט)
רשי, ד”ה מצחק: לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש”ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו’.
בהמשך הפרק, אנו רואים שאברהם אבינו היה מופתע ללמוד, שישמעאל “מצחק”. ומעשה אבות סימן לבנים שגם לעתיד לבוא, חכמים גדולים בישראל, יחשבו בטעות שדת ישמעאל, נקיה מעבודה זרה, גילוי עריות, ורצח. ואין הדבר כן.
רמב”ן בראשית פרק יב פסוק ו: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם – אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
עבודת אלילים של מוסלמים – פולחן לשדים
מקטר לשד – חידושי הר”ן מסכת סנהדרין דף סא עמוד ב
הקדמה
יהודי צריך להיות מוכן להקריב את חייו במקום לעבוד עבודה זרה. אבל מה אם הוא יבחר נגד ההלכה ולא יקריב את חייו. התלמוד קבע שהעונש למי שעובד עבודה זרה מתוך אהבה ויראה אינו כמו העונש למי שאין לו תירוץ זה. רוב הפירושים מבינים שאהבה ויראה, פירושם אהבת אדם או יראת אדם. אולם לרמב”ם יש הבנה שונה של אהבה ויראה, שהר”ן מבקר.
וז”ל: והרמב”ם ז”ל פי’ בפ”ג מהל’ ע”א מאהבה כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכה שהיתה נאה ביותר או שעבדה מיראתו לה שמא תריע לו כמו שמדמים עובדיה שהיא מטיב’ או מריעה אבל לא קבלה עליו באלוה פטור. והא לא מחוור לי דכיון שעומד צורה זו על שהיא מטיבה ומריעה אף על גב דלא קבלה עליה באלוה חיי’ מיתה דלא גרע ממקטר לשד דאמרינן בגמר’ היינו עובד ע”א וסתם מקטר לשד שאינו מקבלו באלוה ואפ”ה קרי לי’ ע”א. ועוד אמאי לא תריץ לי’ במקטר לשד שאינו מקבלו באלוה וזהו בעל אוב דליכא אלא לאו אלא משמע לי דכל שעושה איזה עבודה לשום צורה כדי שיגיע ממנה איזה תועלת הרי נתן לה אלהות ושררה על זה הענין ולפיכך עובדה והיא ענין ע”א. כנ”ל:
פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף יט
המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו, חייב משום עובד עבודת כוכבים.
עיין טור ובית יוסף לרקע פסק ההלכה.
מי שלא מסתיר את עיניו מן המציאות יגלה שיש מוסלמים שמקטרים לשד
תרגום מאנגלית מחברת PEW RESEARCH שחקר מה המוסלמים אומרים על עצמם
בסך הכל, המוסלמים במרכז אסיה וברחבי דרום ומזרח אירופה (רוסיה והבלקן) נוטים לפחות לומר ששדים (שהם קוראים ג’ין) הם אמיתיים. במרכז אסיה, טורקיה היא המדינה היחידה שבה רוב (63%) מהמוסלמים מאמינים בשדים (בג’ין). במקומות אחרים במרכז אסיה, כחמישית או פחות מוסלמים מקבלים את קיומו של שדים (ג’ין). בדרום ובמזרח אירופה, פחות מארבעה מתוך עשרה בכל מדינה שנסקרה מאמינים ביצורים העל-טבעיים הללו.
באופן כללי, מוסלמים שמתפללים מספר פעמים ביום נוטים יותר להאמין בשדים (בג’ין). לדוגמה, ברוסיה, 62% מאלה שמתפללים יותר מפעם אחת ביום אומרים שקיים שדים (ג’ין), לעומת 24% מאלה שמתפללים בתדירות נמוכה יותר. פער דומה מופיע גם בלבנון (+25 נקודות אחוז), מלזיה (+24) ואפגניסטן (+21).
הסקר גם שאל אם המשיבים ראו אי פעם את השדים (ג’ין). ב-21 מתוך 23 המדינות שבהן נשאלה השאלה, פחות מאחד מכל עשרה דיווחו שראו את השדים (ג’ין), בעוד השיעור הוא 12% בבנגלדש ו-10% בלבנון.
חשוב לציין שבעוד שהאמונה בשדים (בג’ין) נפוצה, מעטים יחסית המוסלמים במדינות שנבדקו מאמינים שזה חלק מקובל מהמסורת האסלאמית להציע לשדים (לג’ין) מנחות. כפי שנדון בפרק 6, בנגלדש היא המדינה היחידה שנסקרה בה יותר מחמישית מהמוסלמים (28%) אומרים שהפניות לשדים (לג’ין) מקובלות. ב-18 מהמדינות, לא יותר מאחד מכל עשרה אומרים שזהו נוהג מקובל.
לפי דיווחים באינטרנט הקטרת לבונה וכדומה זה חלק מן המנחות שנותנים לשדים.
וכך מצאתי סרטון באנגלית באינטרנט על מוסלמים המקטירים סוג של קטורת לשדים
https://www.youtube.com/watch?v=r7waqNdtOF4&ab_channel=WildFilmsIndia
וכן עוד סרטון שטען בתרעומת שיש אנשי דת מוסלמים העוסקים במיסטיקה שעושים כל מיני כשפים עם השדים
https://www.youtube.com/watch?v=_PWawUcQYvQ&ab_channel=IslamicGuidance
ועוד מצאתי מאמר בכתב (באנגלית) על מוסלמים המקטירים סוג של קטורת לשדים ומביאים להם מתנות אחרות ומבקשים מהם כל מיני בקשות
האם קיימים “עצים קדושים” של מוסלמים בהר הבית?
לפי העיתון האולטרה-חילוני, “הארץ” בכתבה (באנגלית) שכותרתה: “שומרי ירושלים הוותיקים: עצי האקברי בהר הבית” התשובה היא כן.
המאמר מציין שיש לפחות 3 עצי האקברי קדושים או מבורכים (לפי המאמינים באסלאם) בהר הבית.
המאמר מזהה אותם בצד הדרומי של הר הבית ליד המדרגות העולות מהפלס התחתונה למפלס העליונה.
המאמר מצטט את הספר “עצים, שדים ונפלאות” בשפה העברית מאת פרופ’ אמוץ דפני וסאלח עקל חטיב שכתבו “לפי המאמינים, שום רוח רעה לא תתקרב לעץ האקברי ולכן אפשר לשבת תחתיו בביטחון. קמעות העשויים מחתיכות העץ שלו משמשות לריפוי תינוקות, לריפוי סוסים ולהגנה על בתים”.
לפי המסורת המוסלמית, שום דבר לא עובד טוב יותר מהאקברי לגירוש שדים. קמעות העשויים מהעץ שלהם נחשבים כבעלי כוח רב.
תפילת מנחה בהר הבית
מהם השינויים העיקריים בתפילת שמונה עשרה אם אפשר להתחמק מן ההגבלות של המשטרה ולהתפלל תפילת מנחה מהירה בהר הבית? אני אומר להתחמק, כי משטרת ישראל לא מאפשרת ספרי תפילה יהודיים או ספרי דת יהודיים אחרים או חפצי מצוה על ההר. הם מנסים למנוע כל דבר שלדעתם יעורר רגישויות מוסלמיות.
רבי הלל בן שלמה, לשעבר החברותא שלי, אמר לי שהשינויים העיקריים בתפילת מנחה הם בחזרה על תפילת שמונה עשרה על ידי החזן; דהיינו כיצד הוא חותם כל ברכה בתפילת שמונה עשרה, וכאשר שומעים את הברכות, מגיבים המתפללים לברכת החזן באמירת, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. ראה רש”י ד”ה, כל חותמי למסכת ברכות דף נ”ד ע”א.
השוואת הצלב הנוצרי לעצים הקדושים של המוסלמים
שאלתי את הרב ישראל אריאל שליט”א, ראש מכון המקדש, האם המשתחוה בקרבת העצים בהר הבית (למרות שיש קיר של אבנים של 10 טפחים לפני העצים) צריך לחשוש שאולי הוא משתחוה לפני פסל או עבודה זרה של גוים.
וכתוב בדרכי תשובה סימן קמא ס”ק י
ומ”מ אסור להשתחות במודים כשעכו”ם בא כנגדו עם שתי וערב בצוארו וכן אין נכון להתפלל כנגד בגד שמצוייר בו שתי וערב. בית הלל ס”ק א’:
או שמא זה חשש רחוק מדי או שהקיר של אבן הוי כחציצה בין האדם והעצים?
הרב אריאל השיב:
בעניין העצים בהר הבית
לענ”ד כל עוד לא ידוע בבירור על עץ מסויים שהפכוהו לע”ז
דומה שאין מניעה להשתחוות בהר, והולכים אחרי רוב העצים
שמסתבר שניטעו לנוי בעלמא.
ויישר כוחו על ההערה.
וכבר הבאנו את דברי שו”ת הרמב”ם (רס”ט) שהישמעאלים אינם רחוקים מע”ז.
כותב המאמר: שלמה משה שיינמן, מחבר המאמר על ארגמן בתחומין כרך כ”ו
[i] ראה את המקורות הבאים הדנים בסטנדרטים להוכיח שנכרי באמת עובד עבודה זרה או הפר שאר המצוות של בני נח.
חשוקי חמד מסכת עבודה זרה דף סה עמוד א – נכי ליה אגרא דלגינתו
שו”ת משנה הלכות חלק ז סימן רנה – עורך דין כיצד יתנהג בדיניהם
פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק יב פס”ד המתחיל בעמוד 33
[עמוד 33] ער/תשמ”א/102בבית הדין הרבני הגדול ירושלים, בפני כב’ הדיינים: כ”ג הראשל”צ הרב הראשי לישראל עובדיה יוסף – נשיא, הרבנים אליעזר ולדנברג, יצחק קוליץ
[ii] אמנם ראה חזון איש שביעית סי’ כד ס”ק ג שדי שהם מחטיאים את ישראל בכפירה כדי לאסור ולפי הרמב”ם יש בעיה נוספת שאין לנו יובל