פרשת שלח – חטא המרגלים – ובדבר הזה אינכם מאמינים! – הכותב: הרב יהודה אפשטיין

יום חמישי, י"ט סיון התשפ"ו

כשקוראים בכל שנה מחדש על חטא המרגלים, עולות מספר תמיהות, שכבר הרחיבו בהם מפרשי התורה, ואשר במבט ראשון קשה מאד ליישבן. בין השאר, אנו מתקשים להבין מדוע נמס לבם, עד כדי שהמיסו את לבב העם כשראו את יושבי הארץ. הרי בעודם  במצרים תחת שעבוד פרעה, אמר להם משה באופן ברור, כי יוציאם ממצרים ויביאם אל ארץ שבעה עמים. כבר במעמד הסנה אמר ה' למשה – "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן-הארץ ההוא אל-ארץ טובה ורחבה אל-ארץ זבת חלב ודבש, אל-מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" (שמות ג ח). וכי איזה ענין היה לה' לתאר את עמי כנען היושבים בארץ, אם לא לומר שאף שהם נמצאים שם ועל אף גודלם וחוזקם, הוא יביא את ישראל לרשת את ארצם? ובמיוחד עולה התמיהה  – אחר שהוכיח את גבורתו ביציאת מצרים, איזה מקום יש לפקפק ביכולתו להביאם לארץ כנען? ולא רק זאת, אלא שכל תכלית יציאת מצרים היא כדי להביאם לארץ כנען, כפי שמפורש בדברים ו כג – "ואותנו הוציא משם [ממצרים], למען הביא אתנו לתת לנו את-הארץ אשר נשבע לאבתינו". מקרא מלא דיבר הכתוב – למען זה ועל דעת זה יצאנו ממצרים! ובל נשכח – מדובר בראשי נשיאי ישראל, לא באנשים פחותי-ערך! מה הביא אותם לסרב להאמין להבטחת ה' יירשו את ארצו?

אני רוצה להציע אפשרות, שניתן לדייק מהפסוקים, והיא מלמדת אותנו רבות גם לימינו באשר לטבע האנושי המונע מאתנו – גם מהטובים שבתוכנו – להתחבר לגודל השעה ולהאמין כי ביכולתנו לקיים את היעוד של גאולת ישראל השלמה. אמנם, אמרו המרגלים, ה' הבטיח את הארץ לאבות והוא הוציא אותנו ממצרים ביד חזקה, הוא קיים את הבטחתו במלואה, אבל הבעיה היתה לו בו, כי אם בנו! חטא העגל רבץ על העם במלוא חומרתו, והם סברו, כי לא יתכן שה' ימשיך להנהיג אותם באותה הנהגה מופלאה שהובטחה להם מפי משה. אף סימוכין לדבריהם יכלו להביא בדברי ה' עצמו, שנאמרו אחר אותו חטא – "כי לא אעלה בקרבך" (שמות לג ג). ממילא, כאשר ההשגחה הנפלאה סרה מהם, חוזרים לנתונים הטבעיים, ואז באמת עמי כנען נראים כבלתי מנוצחים, וכדברי המרגלים "ונהי בעינינו כחגבים" (במדבר יג לג), וממילא גם 'ידעו' איך עמי כנען מתיחסים אליהם – "וכן היינו בעיניהם". אמנם, ביציאת מצרים מתואר כיצד רעדו וחלו מפנינו עמי כנען (שמות טו טו-טז) – "נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן.תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן", אבל כל זה היה לפני שחטאנו. הנסים הגדולים היו פעם, עכשיו חוזרים להנהגת הטבע, כאמור – "כי לא אעלה בקרבך".

ובאמת, מדוע לא צדקו? האם יתכן שה' יעשה נסים למי שמרד בו בצורה הקשה ביותר, עד שהודיע על הסרת השגחתו הנסית? אלא שאילו היו באמת קשובים לדבר ה', אילולא הוציאו את המשפט המדכא מהקשרו, היו מוצאים את התשובה לאותה טענה בצדה של 'הראיה' שהביאו לדבריה, סמוך ממש לאותו משפט (שמות לג א-ג) – "וַיְדַבֵּ֨ר ה' אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה. וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי. אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ"! ה' מצוה לרשת את הארץ אחר חטא העגל, והוא מנהיג אותם על-ידי מלאך שיוריש את אותם עמים חזקים מפניהם. נכון, לא מדובר במלאך ש'שמי בקרבו', עליו הובטח בפרשת משפטים לפני החטא (ראה שמות כג כא), ובכל זאת – ה' הבטיח שגם בהנהגה זו יירשו את הארץ, וכדברי המלבי"ם שם בכי תשא אחר חטא העגל (שמות לג ב) –

"יש הבדל בין מלאך זה ובין המלאך שאמר לו בפרשת משפטים, שהראשון היה מלאך שאדוניו אתו, וה' הולך עמהם עם מלאכיו, שעל זה אמר שם 'כי שמי בקרבו', לא כן מלאך זה הוא מלאך שאין אדוניו אתו, ואמר לו שבכל זאת לא תחוש שלא יספיק לכבוש את הארץ, כי 'וגרשתי את הכנעני', וכן בל תחוש שעל-ידי כך יהיה גרעון בטוב הארץ".

אותו משפט שהמרגלים ראו כהסרת ההשגחה – לאמתו של דבר היה רק לטובתם של ישראל, כמפורש שם – "כי לא אעלה בקרבך – פן אכלך בדרך". העם התעלם מהמציאות של המשך השגחת ה' על אף חטא העגל, ועל כך נתחייבו כליה, וכדברי משה בנאום הפרדה בחומש דברים – "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' א-להיכם. ההלך לפניהם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם" (דברים א לב-לג).

על כך אומרת הגמרא בתענית כט. – "אמר רבה אמר רבי יוחנן – אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא – אתם בכיתם בכיה של חנם – ואני קובע לכם בכיה לדורות". ואולי יש מקום להבין כאן, כי לא רק העונש נמשך לדורות, אלא גם הנסיון שלא עמדו בו המרגלים הוא נסיון תמידי – לדעת, כי ה' בקרבנו גם אם חטאנו, כי הוא חפץ בנו למען שמו, כי ניתן לתקן ולשוב בתשובה, ויש לה' תכנית גדולה שהוא לא יוותר עליה גם אם נחטא לפניו. להבין, כי גם העונשים שהוא נותן לנו על חטאינו – בסופו של דבר הם לטובתנו, כדי שנוכל להתקרב אליו בצורה נכונה, מתוך תשובה אמיתית, ולא כדי להרחיקנו מעליו.

כמובן, יש כאן לקח לדורות שלנו! רבים טוענים, כי איננו ראויים לנסים, כי ה' לא עמנו, כי חטאנו לפניו. אך כאשר קוראים את פרשתנו מבינים, כי הברית היא נצחית, וכי כאשר הוא ממשיך להרעיף עלינו אהבה – סימן הדבר, כי חפץ בנו ומחובתנו לבטוח בו ולסמוך עליו, כי יוליכנו לעבר הגאולה השלמה תוך קיום כל היעודים האדירים שהבטיח לנו על-ידי נביאינו, והוא גם יסייע בידינו לשוב לפניו בלבב שלם –

"לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם. וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק נְאֻם֙ אֲדֹ-נָ֣י ה' (א-להים קרי) בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם. וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם. וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם. וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר. וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶֽם. וִישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵא-לֹהִֽים" (יחזקאל לו כב-כח).

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.