האם גם מרן הרב קוק הלך בשיטת קול התור לענין הר הבית ובית המקדש? נכתב ע”י שלמה משה שיינמן

הספר עליו מבוססת השקפתי – קול התור

ההשקפה שלי בנויה על ספר קול התור, המיוחס  לא’ מתלמידי הגר”א. למרות שיש ערעור מי באמת חיבר את הספר, הרב יצחק שלמה זילברמן ז”ל אמר לי, שהוא חושב שהספר נכתב על ידי תלמיד הגר”א, הרב הלל ריבלין. ועוד ארחיב על דבריו במקום אחר.

אפשרות אחרת הנטענת על ידי אנשי אקדמיה היא, שהספר נכתב על ידי א’ מן הצאצאים של הרב הלל ריבלין, רבי יוסף (יושעה) ריבלין, שהיה מעורב בהקמת שכונות יהודיות רבות מחוץ לחומות עיר העתיקה בירושלים, והוא גם חיבר ספר של פזמונים ע”פ השקפת קול התור.

מרן הראי”ה, כתב בשבח  פזמונים אלו: “קראתי ולמדתי לעת עתה מעט משיריו, חיצוניותם הוד והדר, גאונות ואומנות בלתי מצויה, ופנימיותם מעיין של רעיונות ורמזים נפלאים, מיוסדים על אדני פז, מעיין ישועה הם בדרכי הגאולה, בנין ירושלים ושיבת ציון. כתבם ברוח קדושה כבירה והוציאם לפועל בסיכון גופו ונפשו, תורה רבה ועמוקה הם שיריו הקדושים של ר’ יוסף, וללמדם אנו צריכים כראוי” [מובא בספר ‘ברית אבות בסערת אליהו’, עמ’ 12].

קול התור: תקון חטא המרגלים ע”י בנין ירושלים

חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חרבן ביהמ”ק, חרבן ירושלים ושממת הארץ. במדה מרובה, סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר”ל.
תקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא ע”י גאולת ירושלים ובנינה וע”י הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע, כי “זה לעומת זה עשה אלוקים”, ומדה כנגד מדה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, לתקן כל דבר לפי המקום לפי הזמן לפי המעשה ולפי הפרסום, והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק “ויבכו העם בלילה ההוא” אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש. נמצא, שתקון חטא המרגלים צריך להיות ע”י בנין בית המקדש, ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר עפ”י רבינו לפי הפסוק “ירושלים תבנה והיכל הוסד” שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש.

האם גם מרן הרב קוק הלך בשיטת קול התור לענין הר הבית ובית המקדש?

האם גם מרן הרב קוק הלך בשיטת קול התור לענין הר הבית ובית המקדש?

4 ימים אחר הצהרת בלפור, הוי אומר, בכ”א מר חשון תרע”ח כתב הרב קוק[1]:

ב. וע”ד שאלתו אם מותר לנו לבנות בית המקדש ע”מ שלא להקריב קרבנות. לא ידעתי הציור, שאם מטעם טומאה הרי הותרה בצבור, כמש”כ בזה כבר בכפתור ופרח (פ”ו) ע”פ הרי”ח מפריש, וא”כ יהי’ מותר להקריב ג”כ תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור. ובאמת אם נגיע למדה זו לבנות ביהמ”ק, הלא נוכל ג”כ לעשות פרה, כשנמצא פרה אדומה כשרה ונטהר מטו”מ ג”כ, ואז נקריב כל הקרבנות כולם. ואף על פי שאין לנו כהנים מיוחסים, אין זו כ”כ קפידא, דמה”ת סמכינן אחזקה, ולא אמרו מעלת יוחסין אלא בזמן שהיו להן יוחסין, ואלה שבקשו כתבם המתיחש הוי להו ריעותא כשלא נמצא בזמן קצר כזה, אבל באורך הזמן, שאין אבידת היוחסין ריעותא, י”ל דאין מעכב כלל ענין כתב היחש. גם אולי ישנם ג”כ יחידים מכהנים שי”ל כתבי יחס מסורים מדורות עתיקים. בכל אופן לע”ד אם יהי’ רצון ד’ שנבנה ביהמ”ק, גם קודם שיבא משיח ותתגלה הנבואה ויראו הנפלאות, לא יהי’ כ”כ עכוב בדבר.

מובא בספר “המקדש אורו של עולם[2]“, שהרב קוק פעל אצל הבריטים לקבל רשות לחדש את עבודת הקרבנות בהר הבית

הסופר ש”י עגנון: מרן הרב קוק זצ”ל תכנן חידוש הבאת הקרבנות

בדיון בנושא ‘התפילה בישראל’, שהתקיים באוניברסיטת בר אילן, תיאר פרופ’ דב סדן (חתן פרס ישראל לספרות תשכ”ח) את שיחתו עם הסופר ש”י עגנון בעניין חידוש עבודת הקרבנות ודעת מרן הרב קוק זצ”ל בעניין זה. אלו דבריו:

“אין לשכוח תפקידה של הנחת חידוש הקורבנות במחשבתה של תנועת חיבת ציון (כמו הרצ”ה קלישר, והר”א גוטמכר). ועמדתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק עליו השלום תוכיח, שלא זו בלבד שכל ימיו חלם על חידוש הקורבנות, והכין עצמו לכך, אלא ביקש לקיימו. ושמעתי מפי ש”י עגנון, כי שני אישים עיכבו בידו, האחד שלא הבין את דוחק העניין – הוא חיים ויצמן, והאחד שהבין את דוחק העניין הוא רונאלד סטורס [המושל הבריטי של ירושלים] והרב חש כי זו נקודת הטרגיקה [טרגדיה, עובדה מעציבה] המכרעת בחייו” (הרב ארי יצחק שבט במאמרו: ‘קרבנות העתיד בבית המקדש השלישי לדעת הרב קוק’).

פרופ’ ויצמן היה מראשי ההסתדרות הציונית והייתה לו השפעה מכרעת על האירגון והתקציבים, אך היה מרוחק מתורה ומצוות, ולכן התייחס בקרירות ליוזמת הרב קוק זצ”ל בעניין זה. מצד שני עמד רונלד סטורס, המושל הבריטי של ירושלים אשר נטה לצד הערבים בסכסוך עם היהודים. רונלד סטורס הואשם כמי שתמך מאחורי הקלעים בפרעות הערבים ביהודים בשנת תר”פ, ועמד מנגד מול רצח יהודים בישובי הארץ. עקב יחסו זה ליהודים סירב הרב קוק באחד המקרים ללחוץ את ידו, שכן, כמושל ירושלים עשה סטורס רבות להעדפת הערבים לשליטה בעיר ובהר הבית.

שיחות עם השלטונות בדבר אפשרות חידוש העבודה במקדש

למרות האמור, מעדותו של ש”י עגנון מתברר, שהתקיים דיון בעניין זה הן עם פרופ’ וויצמן והן עם רונלד סטורס. כך גם עולה מן ההספדים שנישאו על מרן הרב קוק זצ”ל ביום פטירתו,  הדוברים והכותבים ציינו בין דבריהם את תוכניתו להתחיל בעבודת הקרבנות. מתברר, שעובדה זו היתה ידועה לא רק לש”י עגנון אלא גם לעתונאים. כך מופיע בעתון ‘דבר’ (ד אלול תרצ”ה) – עתון פועלי ארץ ישראל, שם נכתב למחרת הפטירה ובטרם נטמן מרן הרב קוק זצ”ל בהר הזיתים:

“בשובו מלונדון לארץ ישראל אחרי הצהרת בלפור… חשב הרב קוק לחדש את הקרבנות על הר הבית, וייסד ישיבה מיוחדת בשם ‘תורת כהנים’, ללמוד את הלכות הקרבנות. אומרים, שגנרל סטורס העמיד את הרב קוק על הערך המדיני [והסיכון] של הצעה זו, והרב הרפה מרעיונו זה”.

כלומר, עצם קיום השיחות בעניין זה היה דבר ידוע, אלא שבנסיבות המיוחדות של התקופה, כגון המתח בין יהודים וערבים, וכן קיומו של שלטון עוין בארץ,  הביאה את מרן הרב ז”ל להחלטה להמתין לשעת כושר אחרת. כך נדחה הרעיון לחדש את המצוות שבמקדש לתקופה בה ישלוט עם ישראל בהר הבית, עכ”ל הספר, “המקדש אורו של עולם”

לדעת הרב קוק מלחמת מצוה דוחה פיקוח נפש

עלולים לקבל את הרושם מן הציטוט לעיל, שהרב קוק סבר שפיקוח נפש דוחה כיבוש ארץ ישראל, שהרי הרב נסג מן הרעיון של הקרבת קרבנות בזמן מתיחות עם הערבים והנהגת הבריטים. אבל אין הדבר כך. הרב קוק קבע בספרו חזון הגאולה, עמוד רכ”ב, שמלחמת כיבוש ארץ ישראל דוחה לכתחילה מצות פיקוח נפש. זאת, בתנאי שיש סיכוי סביר להצליח במלחמה. כך הבנתי מפירושו של הרב משה צוריאל על דברי הרב קוק[3].

כנראה, שלפי שיקול הדעת של הרב קוק, לא היה סיכוי סביר להצליח לכבוש את מקום המקדש, אחרי שפרופ’ וויצמן ורונלד סטורס התנגדו.

אפשרות שנייה מדוע הרב קוק נסג – על פי פירוש הגר”א לשיר השירים

יש שני פירושים לגר”א על שיר השירים. לפי פירוש א’ יש איסור ג’ שבועות לצאת מאליהם לבנות את בית המקדש, עד ביאת בן דוד (אבל לא שאר ארץ ישראל). לפי פירוש ב’, משמע שאם יהיו יותר מדי עינויים  מצד הגוים, ה’ יבטל את הג’ שבועות ויביא את הגאולה טרם עת.

משמע מספר קול התור, שהמחבר נטה להסכים עם פירוש א’ של הגר”א לשיר השירים. אלא, שכאשר יש הסכמה מאנגליה – “הכורש של זמן הרב קוק”, זה לא נקרא שיוצאים מאליהם.

מי שמבין ספר קול התור היטב יודע, שהאיסור לצאת מאליהם לבנות את בית המקדש פג בשנת תש”ן

יש הקבלה בין ששת ימי בראשית וששת אלפים שנה של שנות היסטוריה, מזמן יצירת אדם הראשון עד זמן חורבן העולם הזה, שיתרחש לפי הש”ס באלף השביעי כמבואר במסכת סנהדרין דף צ”ז.

“אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא. אביי אמר תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז’ שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו.”

הרבה מרבותינו הבינו שלא רק באופן כללי יש הקבלה בין ששת ימי בראשית לששת אלפים השנה של ההיסטוריה אלא שיש הקבלה מושלמת.

בסוף הספר התקופה הגדולה  של הרב מנחם כשר, ששם נדפס הספר קול התור, יש במבוא הנדפס:

“תקופת קץ המגולה, שהיא תקופת אתחלתא דגאולה, נפתחה משנת ת”ק לאלף הששי ואילך. ודבר זה נודע לחכמים ע”פ כללי חכמת הקבלה. כי הנה מסורת בידי חכמי ישראל כי ששת אלפי שנה שהעוה”ז עומד להתקיים בצורתו הנוכחית הם כנגד ששת ימי בראשית, כל אלף כנגד יום אחד המקביל לו, החל מן האלף הראשון שהוא כנגד יום ראשון ועד האלף הששי שהוא כנגד יום הששי. והנה אין לך פרט גדול או קטן בששת אלפים שנה של העוה”ז שאין כללו מושרש בששת ימי בראשית, באופן שהמשכילים היודעים לשער סדרי המעשים שפעל ה’ בששת ימי בראשית ולרדת לעומק ענינם, ידעו מראש כל הדברים העתידים להתחדש בעולם, דבר בעתו, ואפילו מקרה קטן וכעדות הגר”א בפירושו לספרא דצניעותא (פ”ה.(

והנה ידע הגר”א שתקופת עקבתא דמשיחא, היא וכל מקריה העתידים להתחדש בעולם נבראו ביום השישי מן השעה הראשונה של אור הבוקר ואילך עד עת נטות צללי ערב. וכיון שי”ב שעות הלילה לא פעל בהם הקב”ה דבר, הרי שחשבון י”ב שעות היום מתחיל בשנת ת”ק, היינו מאמצע האלף. כפי שי”ב שעות הם מחציתו של מעת לעת. לכן כאשר השכיל רבינו הגר”א זמן בריאת עקבתא דמשיחא בשרשם בששת ימי בראשית, דהיינו משעה ראשונה של בוקרו של יום הששי. ממוצא דבר ידע שתקופת עקבתא דמשיחא בפועל נפתחה משנת ת”ק לאלף הששי. וכן יובן ע”פ כלל זה שכל שעה משעות יום הששי מוציאה לאור בפועל את המעשים המשורשים בה מבראשית במשך תקופה של מ”א שנים וח’ חדשים (הערה שלי: הכוונה ל-2/3 שנה – ש.מ.ש.) שכן אתה מוצא אם תחלק י”ב שעות היום לחמש מאות שנה זמן שליטתם, כאמור”. ע”כ יש לציין, שבאופן כללי גם החתם סופר [ שו”ת חתם סופר ח”ו סימן ס”א] וגם האור החיים [על ויקרא ו’,ב’] הסכימו שטמון רמז להתפתחות הגאולה בתוך הספור של הבריאה ביום השישי.

והדבר נרמז שיש הבדל מהותי בין השנים לפני תש”ן והשנים אחרי, בהערה 53 לפרק ראשון ובקול התור פרק ה חלק א, אות י.

האם יש לנו ראיה שהרב אברהם יצחק הכהן קוק האמין בהשקפת קול התור

הרב צבי יהודה קוק החשיב את ספר קול התור, כדברי תלמיד הגר”א, והסכים עם מה שכתוב שם. וכן תלמיד הרב קוק, הרב חרל”פ היה בוועד להפצת קול התור לרבים, וגם הסכים, שהספר מיצג את דעתם של תלמידי הגר”א שהקימו את הישוב הישן במסירות נפש עליונה כדי לקדם את גאולת ישראל.

שאלתי בזמנו את הרב יצחק שלמה זילברמן זצ”ל והוא גם הסכים שקול התור נכתב על ידי תלמיד הגר”א הרב הלל ריבלין. הוא השיב שהוא חשב שרב הלל ריבלין היה המחבר, והיה לו סבה פוליטית להציג במכתבים תאריך מאוחר להגעתו לארץ ישראל[4]. אבל הוא הוסיף שמצד האקדמיה, סוברים שרב יוסף “יושעה” ריבלין מצאצאי רבי הלל ובוני שכונות החדשות בירושלים במסירות נפש ממש, היה המחבר של קול התור, שהרי הקבלות רבות בין הפזמונים שלו וספר קול התור.

אוסיף על דברי הרב זילברמן שיושעה ריבלין אף הקים את אבן הפינה של “נחלת שבעה” ביום עשרים לעומר (ה אייר) וניבא שזה יהפוך לתאריך חשוב לעם ישראל[5] (לפני שיום העצמאות היה באופק).

ההיסטוריון אריה מורגנשטרן הביא ראיה שפזמוני רב יוסף ריבלין שיש בידנו הם באמת מדברי המחבר (דבר שר’ יוסי אביבי התחיל לערער עליו לאחרונה) שהרי יש מידע בפזמונים שרק אדם כמו ר’ יושעה ריבלין היה יכול לכתוב[6].

ומצאתי במאמרו של הרב שמעון כהן https://www.yeshiva.org.il/midrash/32124

מחבר הספרים: “ברית אבות בסערת אליהו” – ספר שירים המבטא את עקרונות הגאולה על פי הגר”א ו”מגילת יוסף” – אסופת מאמרים. בהספד שנשא מרן הרב קוק על רבי יושעה אמר: “עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה ובקוראי בעיתונות על ידיעות מארץ ישראל, תפשו מקום רב בליבי מאמריו המצוינים של ר’ יוסף ריבלין שכתב ב’המגיד’, ‘המליץ’ ו’הצפירה’ ועוד, מאמרים נלהבים מלאי רגשי קודש בעד בנין ירושלים וישוב ארץ ישראל, מלאי הגנה נמרצת על כבוד ירושלים מוסדותיה ומנהיגיה, נגד כל דברי דילטוריא של הימים ההם. פעמים רבות אף נתרגשתי מדבריו החוצבים להבות קודש ובסגנון תורני עשיר ומהודר מאוד” (מדרש שלמה, קונטרס מגילת יוסף פרק ב עמ’ 16). ואודות שיריו כתב: “קראתי ולמדתי לעת עתה מעט משיריו, חיצוניותם הוד והדר, גאונות ואומנות בלתי מצויה, ופנימיותם מעיין של רעיונות ורמזים נפלאים, מיוסדים על אדני פז, מעיין ישועה הם בדרכי הגאולה, בנין ירושלים ושיבת ציון. כתבם ברוח קדושה כבירה והוציאם לפועל בסיכון גופו ונפשו, תורה רבה ועמוקה הם שיריו הקדושים של ר’ יוסף, וללמדם אנו צריכים כראוי” (ברית אבות בסערת אליהו עמ’ 12).

שאלתי את הרב משה צוריאל האם ידוע לו אם היתה השפעה של ספר קול התור על הרב קוק. הוא השיב לי באי-מייל, “הרב קוק אומר כי  כאשר יהיו בישראל ששים רבוא יהודים, זו היא סימן הגאולה. (עין איה ברכות פרק ט פסקא רפט , עמ’ 372) והובא בקצרה בסידור עולת ראיה בענין ברכת חכם הרזים כשרואים בישראל ששים רבוא.

אין מקור לזה בשום מקום בחז”ל, שזו היא סימן הגאולה. אבל היא מוזכרת בקול התור”, עכ”ל.

כל המאמר הנ”ל הופיע כקטע מתוך מאמר מורחב:

כאן אציג את כל הנושאים של המאמר המורחב וקישור כדי  להוריד את המאמר, לעיון.

נושאים

האם יש מקום להתיר לי לעלות להר הבית כיום לאור הפסק שקבלתי בעבר?

כאשר שאלתי את הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, אם אני רשאי לעלות להר הבית, הוא אסר עלי לעלות. האם יש מקום לומר, שהתרחשו מאז פטירתו מספיק שינויים, שבעקבותיהם אהיה רשאי לעלות אל ההר? ואם הרב עונה כן, האם גם מותר לעלות כמו כולם או צריכים לחשוש לשיטת הרב קורן?

תוכן העניינים

עמ’ 1 לדעת קול התור: תקון חטא המרגלים ע”י בנין ירושלים כולל בנין בית המקדש

עמ’ 2,3,5,6, גם הרב אברהם קוק הלך בשיטת קול התור

עמ’ 4 איסור לצאת מאליהם לבנות את בית המקדש (בלי אישור מן הדומים לכורש) פג בשנת תש”ן

עמ’ 6,7 לכאורה הרב קוק קבל במלואו את המסורת שקדש הקדשים (מקום אבן השתיה) נמצא מתחת לכיפת הסלע.

עמ’ 8,9 אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע

עמ’ 10 הרב קוק לא חשש למידת האמה הגדולה של הנודע ביהודה / חזון איש שמקלקלת את עדות המסורת שמקום אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע

עמ’ 11 הוכחות מן העבר בין ממקורות קודש ובין ממקורות חול  לסיוע לקביעת המציאות ההלכתית לפי שיטת הרב קוק

עמ’ 12 לדעת הרב קוק, כאשר אין אפשרות אחרת, מודדים את המקוה לפי שיעור הרב חיים נאה, אף שמדובר בחשש כרת לפי שיטת האמה הגדולה של החזון איש (והנודע ביהודה).

עמ’ 12,13,14 מדוע הרב קוק נתן את הרושם שאסור לעלות לכל הר הבית?

עמ’ 14,15 גם החפץ חיים הלך בדרכו של הרב קוק

עמ’ 15,16 מה בעצם שאלתי את הרב שפירא, ומה השיב הרב.

עמ’ 16,17,18,19 טענות שיש לי, אולי להתיר עלייה להר הבית אף על פי שהרב שפירא אסר

עמ’ 19 כותל הדמעות המכונה בפני המון העם בכינוי כותל המערבי אינו מכותלי הר הבית

עמ’ 20,21 אודות הכותל המזרחי

עמ’ 21,22,23,24,25,26 סבה נוספת להתנגד לזיהוי כותל הדמעות, ככותל הר הבית

עמ’ 26,27,28 לפי המדרש, “מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי” אם לא מדובר בכותל הדמעות שלנו, איפה הכותל המערבי?

עמ’ 28-32 גודל האמה

עמ’ 33-35 שעורה של הרמב”ם תוכיח

עמ’ 36 ספר תורה יוכיח

עמ’ 37 מהלך איש בינוני ביום אחד יוכיח

עמ’ 38-40 שאלה על אמת הגר”ח נאה מכיפת הסלע

עמ’ 40-42 מטבעות נירון קיסר כהוכחה לאצבע, טפח, ואמה

עמ’ 42 עובי גרעיני תמרה ממצדה (על פי פרופ’ כסלו) כהוכחה

עמ’ 45-50 אודות ההוכחה של הרב אלקנה ליאור נגד אמה שפחות מ53.5 ס”מ

עמ’ 50 האם סטייה של 6 מעלות או אפילו 13 מעלות נחשבת סטייה מן הדרישה שפני המקדש תהיה במזרח?

עמ’ 51,52 האם המקדש חייב להיות בראש הר המוריה

עמ’ 52-56 רצפת המערה מתחת לסלע בכיפת הסלע כהוכחה נגד הרב שלמה גורן

עמ’ 56 האם זה הגיוני שיש מחילות תחת ההיכל אם אסור תחת המזבח?

עמ’ 57,58 הזיהוי של אבן כיפת הסלע על ידי תייר נוצרי מבורדו 260 שנים אחר החורבן

עמ’ 58,59 לפי החזקוני יש תקדים למנהג היהודים למשוח את האבן בשמן שעליהם העיד התייר מבורדו

עמ’ 59,60 לפי השיטה שבכיפת הסלע היה מקום המזבח, חסרים הרבה מטרים של הר המוריה במערב לכיפת הסלע, מצד הגובה.

עמ’ 60-62 כיוון בית המקדש ומסלול ההליכה על יד שער הרחמים

עמ’ 62-63 האם לחשוש לחיל של הרב זלמן קורן שלשיטתו יש להגדיל את החיל למידה של כ-230 מטר ממזרח למערב ו-190 מטר מצפון לדרום

עמ’ 63-67 הפרשנות של הרב שפירא שאולי הרמב”ם אוסר את החיל מדין הלכה למשה מסיני ולא מדין דרבנן, והשילוב עם שיטת הרב זלמן קורן, ודיון האם זה סבה להחמיר במסלול העולים להר הבית על יד שער הרחמים

עמ’ 67 הכפתור ופרח ושיטת האדריכל טוביה שגיב וקצת על אשר קאופמן

עמ’ 67-72 דיון בדברי הכפתור ופרח להוכיח שהוא  בעצם הסכים עם המסורת שמופיע בפסק הרדב”ז

עמ’ 72-73 מדוע הכפתור ופרח לא הזכיר במפורש את כיפת הסלע בניגוד לתלמיד הרמב”ן בן דורו ובניגוד לרבי בנימין מטודלה

עמ’ 74 שיטת טוביה שגיב בתחומין כ”ח ומדוע אין לקבלו

עמ’ 75-77 דיון בהוכחה המרכזית של טוביה שגיב. כלומר, ההנחות שמר שגיב הניח לגבי המים שירדו מעין עיטם אל המקדש.

עמ’ 77-78 ההוכחה מן הירושלמי

המאמר להורדה:
שלמה שיינמן – הר הבית עם הערות – חלק א וחלק ב

תגובת הרב ישראל אריאל שליט”א להורדה:

תגובת הרב ישראל אריאל שליט”א

הערות הרב עידוא אלבה שליט”א להורדה:

הערות הרב עידוא אלבה שליט”א

הערות

[1] שו”ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן צד

[2] עמודים 32, 33

 

[3] בהערות שהרב כתב בתגובה לאחד המאמרים שלי.

 

[4] https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=51&t=46278&start=160 בספר חזון ציון כותב שאכן ר’ הלל עלה בהתחלה לבדו לארץ בשנת תק”ע. ואח”כ בערך בשנת תקפ”ה נסע לרוסיה לבטל איזה גזירה, ואח”כ עלה ארצה עם אשתו. ולפ”ז תעודת העלייה שלו ושל אשתו בשנת תרצ”ב {צ”ל תקצ”ב} , (בראשית העלייה, היו שעלו ללא רישיון ור’ חיים מוולוזין מחה בעדם) וכן מפקד מונטיפיורי לגבי בנו ר’ אליהו לא מהווה סתירה למסורת הריבלנאית.

ואם היה בעיה עם החוק, וגם התנגדות של רב חיים מוולוזין זה יכול להסביר מדוע הרב יהוסף שוורץ בסביבות שנת ת”ר ועוד עדים רבים, בדור השני לעליית תלמידי הגר”א, מאשרים את גרסת רבי הלל ריבלין שהוא היה בירושלים כבר בשנת תקע”ב, כאשר הדור הראשון השתיק את זה.

וכאן אצטט מחוברת בחר ה’ בציון (שמצאתי באינטרנט), עמודים קכ”ה, קכ”ו, עוד בענין קול התור.

כפי המסורת שנתקבלה בין גדולי ירושלים, נתן הגר”א הדרכה מפורטת על ענין קיבוץ גלויות והפרחת הארץ. דברים אלו נשתמרו ע”י תלמידו ר’ הלל ריבלין אשר במשך שבע עשרה שנה זכה לשבת לפני הגר”א, ולשמוע ממנו סודות עמוקים בענין ישוב ארץ ישראל, שאותם העלה על הכתב בספר שנודע אח”כ בשם “קול התור”.

במשך כמאה וחמישים שנה היה שמור כתב היד של הספר, והגו בו גדולי ירושלים בכל התקופה ההיא. ולאחמ”כ נינו של המחבר, הרב יצחק צבי ריבלין (רבה של זכרון משה) ערך את הספר, והשמיט את כל הקטעים שאינם מובנים למי שאינו בקי בתורת הנסתר, ומסרם לבן דודו הרב שלמה זלמן ריבלין, והוא הוציא לאור (בערך בשנת תש”ו) תמצית מן הספר המקורי, במהדורה מצומצמת, ולאחמ”כ יצאו מהדורות נוספות.

מכיון שהספר היה שמור בכתב יד במשך מאה וחמישים שנה, הוא לא היה מוכר אלא בין גדולי ירושלים, ועל כן הספר לא היה ידוע בכלל הציבור ואין אנו מוצאים שמביאים אותו, אבל בירושלים השתמשו בו רבות.

ובעמודים שי”ב- שי”ד המחבר הביא עדות הגאון רבי חיים שרגא פייביל פראנק חבר בית הדין וגם רב שכונת “ימין משה”: “ולנו צאצאי וניני המשפחה נמסר לנו איש מפי איש כי זקננו הגאון המקובל רבי הלל זי”ע זכה לעמוד ימים רבים לפני הגר”א זצוק”ל, וקיבל ממנו סודות נעלמים בדבר ישובה של ארץ ישראל וכו’, ועיקרי הדברים ששמע מפי הגר”א זצ”ל העלה רבי הלל על ספר “קול התור”…

וכן הביא עדות הגאון  ר’ ישעיהו חשין, (ראש המלמדים בת”ת עץ חיים בדור הקודם) בעד קול התור

וכן העיד הג”ר אליהו ראם ראב”ד וראש השוחטים בירושלים

וכן העיד הג”ר מרדכי יהודה ליב זק”ש

וכן העיד הגאון רבי אברהם ברדקי זצ”ל

וכן העיד הגרש”ז אויערבך זצ”ל: “היה מוסכם על כל גדולי ירושלים בדורות שעברו, שספר “קול התור” הוא מהגר”א, ולא עלה על דעת אף אחד לפקפק בזה” (מפי עדים נאמנים ששמעו מפיו.)

וכן העיד הגרי”ש אלישיב זצ”ל: “מעולם לא שמענו ערעור ופקפוק על ספר “קול התור”. (כנ”ל)

ובעמוד שטז מובא:

ספר המגיד דורש לציון עמ’ 64 מביא קטע מכתבי ר’ משה ריבלין (נפטר בירושלים בשנת תר”ז) “ומר אבי בכתבי קול התור הגאון ר’ הלל משקלוב תלמיד הגר”א אומר וכו'”. ובח”ב עמ’ 113 “גם אבי נ”י בכתבי קול התור מדבר בענין זה…”

[5] בעיתון הצופה תשי”א יש עדות מבנו של ר’ יושעה, משה, שאביו נאם בה’ אייר תרכ”ט בעת הנחת היסוד לבית הראשון ואמר שיסו”ד גימ’ שמונים, כי עכשיו אנו בונים יסוד קטן ובעוד שמונים שנה יוקם יסוד יותר גדול [ה’ איר תש”ח הוא ה’ אייר השמונים מתרכ”ט…[

אח”כ מצאתי בפורום על הנושא שכבר בשנת תש”ד (4 שנים לפני הקמת המדינה) שיוסף יואל ריבלין כתב שהנחת אבן הפינה של ר’ יושעה היתה בה’ אייר, אולם חגיגת האירוע היה בתאריך אחר. https://forum.otzar.org/download/file.php?id=77830&sid=367afd3a36f175521498c7fd2f8ac074

[6] https://www.youtube.com/watch?v=yTldGFov7pE&feature=youtu.be מדקה 22 עד הסוף.