הכפתור ופרח ושיטת האדריכל טוביה שגיב וקצת על אשר קאופמן
החוקר אשר קאופמן דגל בשיטה כי קודש הקודשים ממוקם במקומה של כיפה פרוצה הממוקמת מצפון לכיפת הסלע ומכונה “כיפת הרוחות”. ברצפתה של כיפה זו חשוף סלע ההר הטבעי, ולדברי קאופמן זהו מקום “אבן השתייה”. בנוסף, לדברי קאופמן, מתחם ההר אינו מרובע בן 500 אמה על 500 אמה, אלא מתחם טרפזי בעל צלעות עקומות ולא ישרות, מטעמים שונים, ששטחו הכולל 250,000 אמות מרובעות. כמו כן סבור קאופמן כי שער הרחמים הוא שער המזרח של הר הבית.
הקושי הגדול ביותר בשיטת קאופמן הוא התעלמותו מפני השטח ומגובהו של הסלע ב”כיפת הסלע”.[1]
לא ראיתי שתלמידי חכמים באמת מוטרדים משיטתו והרב זלמן קורן כתב כמה טענות חזקות לדחות את שיטת אשר קאופמן לגמרי. ואולי לעתים רחוקות מתנגדי עלייה להר הבית מזכירים את שיטתו רק להוסיף חששות ששמא העולים להר נכנסים לאיזור שאסור להם.
אבל כן ראיתי תלמידי חכמים שבאמת חוששים לשיטתו של טוביה שגיב שהזיז את קדש הקדשים לדרום הר הבית (ביניהם הרב סילבצקי, הנשוי לנכדה של הרב שפירא).
הדיוק מדברי הכפתור ופרח
לפני שאנסה לדחות את ההצעה שרבי אשתורי הפרחי, המחבר של כפתור ופרח[2] דגל בשיטת טוביה שגיב, שהזיז קדש הקדשים דרומה מכיפת הסלע אקדים כמה נקודות.
בזמן הזה, אילו היו מציעים שנחדש הקרבת קרבנות, המתנגדים שמסכימים עם שיטת שגיב או שיטת הרב גורן, מיד היו מוחים, “אסור לחדש את הקרבת הקרבנות, כי יש ספק רציני על מקום המזבח הכשר להקרבה. ויש עבירה ולא מצוה להקריב במקום הלא נכון”.
בניגוד לזה, הכפתור ופרח הביא בספרו[3] ש”רבינו יחיאל דפריש ז”ל אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה”.
מה שהטריד את הרב אשתורי הפרחי לגבי התוכנית של רבנו יחיאל דפריש, היה איך נתגבר על הבעיות ההלכתיות של טומאת המת, וכהן מיוחס. ולא הטריד אותו בכלל, איפה מקום המזבח. מזה משמע שהוא הסכים עם המסורת הידועה שמקום האבן מתחת לכיפת הסלע הוא מקום קדש הקדשים. ומשם אפשר למדוד להגיע לשטח של 60 אמה שבו מותר לבנות את המזבח.
וכן ברור שהכפתור ופרח הסכים עם המסורת הידועה, כי הוא קבע ששער שושן, השער שעמד בדיוק למזרח המזבח וההיכל היה כמטחוי קשת לשערי הרחמים (בהנחה ששערי רחמים של זמן הזה הוא שער הרחמים של רבי אשתורי הפרחי ). המרחק של כמטחוי קשת נזכרת פעם אחרת בדברי הכפתור ופרח[4] וכך הוא כותב:
“ונחל אשכול הוא לצפון ההר, ששם היה חברון ומערת האבות הקדושים ע”ה היא למזרח, ואל מערב המערה כמטחוי קשת, מקום אבנר בן נר.”
כותב פרופ’ דניאל מיכלסון, “מדדתי את המרחק בין כניסה לקבר (תחילת המדרגות היורדות למטה) עד פינה צפון-מערבית של בנין מערת המכפלה והוא כ- 74 מ’. לעומת זאת המרחק ממרכז שער שושן לפי חשבוני (מול כיפת הסלע) עד מזוזה דרומית של פתח (סתום) של שער רחמים הוא 80 מ’ [5] “.
לפי זה גם הכפתור ופרח הסכים לשיטת הרדב”ז שממקמת את אבן השתיה בכיפת הסלע שהרי שער שושן היה ממוקם בדיוק ממזרח לשער ההיכל[6].
עוד סבה להניח ששער שושן של הכפתור ופרח היה בדיוק ממזרח לכיפת הסלע
עוד סבה להניח ששער שושן של הכפתור ופרח היה בדיוק ממזרח לכיפת הסלע שהרי לשיטתו ואני מדגיש לשיטתו “הפרה היתה נשרפת בהר המשחה, וכדאמרינן מסכת פרה פ”ג (מ”ו) כבש היו עושין מירושלם להר המשחה, פרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה והוא במזרחה של ירושלם. עוד היום מקובל המקום ההוא, והוא צפוני לקבר חולדה כמטחוי קשת שפל ממנו מעט”.
כותב על זה הרב אלישע וולפסון “בהר הבית כהלכה”:
“והנה, בזמן הכפתור ופרח זיהוי קבר חולדה היה בהר הזיתים כמו שכתב הוא עצמו, וכ”כ המהרי”ט (ח”ב יו”ד סי’ לז), גם הרדב”ז בתשובה (ח”ב סי’ תרלג) כתב “דקבר חולדה חוץ לירושלים הוא”, וכ”כ ר’ גרשון ב”ר אליעזר (אוצר מסעות עמ’ 182), ור’ יצחק חילו (שם עמ’ 72), [ור’ יוסף שווארץ (בספרו תבואת הארץ) היה הראשון שערער על הזיהוי המקובל]. והנה, אם נמדוד כשמונים מטר צפונית לקבר חולדה בהר הזיתים, ונרד מעט בהר – נגיע בדיוק אל מול כיפת הסלע – כזיהוי הרדב”ז. אולם דבר זה לא מסתדר כלל עם הזיהוי הדרומי של הר הבית – ואדרבא – ככל שתאמר ש”כמטחוי קשת” הוא מרחק גדול יותר – כן תגדל הקושיא – היאך זיהה הכפו”פ את מקום שריפת הפרה כמטחוי קשת צפונית לקבר חולדה”.
דיחוי הראיות שבעל כפתור ופרח דגל בשיטה הדרומית
הראיה העיקרית שתומכי השיטה הדרומית מביאים היא שכתב הכפתור ופרח[7] “עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ואם תחלק זה הכותל לשלשה חלקים יהיה זה הפתח בחלק הראשון מצד קרן מזרחי דרומי”.
כיון שאורך הקיר המזרחי של מתחם הר הבית בזמן הזה הוא 466 מטר עלולים להסיק ששער שושן ממוקם במרחק של כ-155 מ’ מן הפינה הדרום מזרחית של הר הבית. הבנה זו של הכפתור ופרח מעוררת תמיהה גדולה, שהרי כיפת הסלע ומקום המקדש הם צפוניים עוד יותר בכ-90 מ’ והיינו מצפים ששער שושן יהיה ממוקם אל מול מקום המקדש, מקום כיפת הסלע. ויתכן שלפי פירוש אחר בדברי הכפתור ופרח, אפשר להזיז את שער שושן עוד יותר דרומה. הוי אומר, לנקודה שנמצאת 166.66 אמות (שליש מ500 אמות) מהפינה הדרום מזרחית של מתחם הר הבית בזמן הזה.
את הפירוש השני שמדובר ב166.66 אמות מהפינה הדרום מזרחית של מתחם הר הבית שאנו רואים היום יש לדחות על הסף. שהרי הכפתור ופרח כותב (ב פרק ו)
“העזרה לא היתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מן הדרום של הר הבית יותר מכל הרוחות, וקרובה למערבו יותר מכל הרוחות, ובינה ובין הצפון יותר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יותר ממה שבינה ובין הצפון. נמצא היותר קרוב המערב, אחריו הצפון, אחריו המזרח, אחריו הדרום”. ואם שער שושן באמת היה רחוק 166.66 אמות מן הפינה הדרום מזרחית, אז יהיה סתירה בדברי הכפתור ופרח, כי במקרה כזה דרום הר הבית היה צריך להיות יותר קרוב לעזרה מצפון הר הבית.
ואם נפרש, שכל אורך הקיר המזרחי של מתחם הר הבית בזמן הזה, הוי אומר 466 מטר, הוא הר הבית המקודש, אז תהיה בעיה כפולה. א. שיוצא מזה שאורך האמה של הכפתור ופרח שווה 0.932 מטר, שזה יסתור את דבריו במקום אחר. ב. גם אם נקבל שבהר הבית השתמשו באמה בת 0.932 מטר, שוב במקרה כנ”ל תהיה סתירה בדברי הכפתור ופרח, שלפי מקומו של שער שושן, יוצאת לנו תוצאה שהמרחק בין מחנה שכינה לצפון הר הבית יהיה יותר גדול מן המרחק לדרום, והכפתור ופרח אמר לנו ההפך שדרום הר הבית רחוק מן העזרה יותר מן הצפון.
אלא שאחרי שהכפתור ופרח גם קבע, שהר הבית “הוא מרובע מוקף חומה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה”, מוכרחים להסיק שלדעת הכפתור ופרח, לא כל האורך של ה466 מטר שאנו רואים היום היה קדוש בקדושת הר הבית, ורק קטע מסוים מוגדר כקדוש. או לחילופין שכותל המזרח של הר הבית של הכפתור ופרח אינו זהה לכותל שלנו.
ומי שמסתכל על הכותל המזרחי של מתחם הר הבית בזמן הזה לא יראה שום רמז באבנים שנמצאים שם, לשער שושן שראה בעל כפתור ופרח, שכנראה נהרס או הוסתר בזמן שליטת האימפריה העות’מאנית. אין שום סימן לשער (10 אמות ברוחב, ו20 אמות בגובה[8]) שתיאר הכפתור ופרח בימינו לא מול כיפת הסלע ולא בכל קטע של הכותל המזרחי במתחם.
על מה אני מבסס את התיאוריה שאולי חומת הר הבית של בעל כפתור ופרח היה מזרחה מחומת העות’מאנים שאנו רואים בזמן הזה
- כותב רב ישראל משקלוב בפאת השלחן הלכות ארץ ישראל פרק ג, חלק בית ישראל (כו):
וצריך לשקול הדבר כי אולי חידשו זו החומה כמו שאומרים שכתוב עובדא דנבנה ע”י תקיפי יהודי’ מאנשי שפניא שמצא חן בעיני המלך וקיצרו ועשו החומה במקום חדש דמשמעות שחומת הר הבית הי’ בסוף שיפועו … עכ”ל.
- הכפתור ופרח (פרק ו) כותב על החומה המזרחית של זמנו:
“והנה אין אנו רואים שיהיה משפת ההר, כלומר הר המוריה של מזרחו תחתיו הוא עמק יהושפט אלא כמו חמשים אמה או פחות, ואין טעם לומר שנאכל מן ההר כל כך, א”כ בהכרח יש לנו לומר שהם כותלי הר הבית”.
בזמננו ברוב קטעי חומת המזרח, המציאות אינה תואמת למה שכתב הכפתור ופרח. וז”ל הרב עזריה אריאל בתגובה שלו למאמרו של הרב אבי סילבצקי “נכון יהיה הר בית ה'”:
לא ברור מהיכן מדד, וכשנמדוד את שפת הר המוריה, ולו רק מהכביש העובר ממזרח לחומה, נמצא שכמעט לכל אורכו המרחק לחומה הוא למעלה מ- 40 מטר! בהכרח עלינו לומר שהכו”פ אמד באמות גדולות, מדעת או שלא מדעת. ובדוחק יש לומר שכוונתו רק לקטע קצר בקצה הדרומי של החומה שבו אכן המרחק פחות 15 – 30 מטר, מפני שדי בקטע כזה כדי להוכיח שחומה זו איננה חומת העזרה.
לפי ההצעה שלי, אפשר להסביר את דברי הכפתור ופרח בלי דוחק. הוי אומר, החומה שראה בעל כפתור ופרח היתה ממזרח לחומה של זמננו.
- לפי הרב פינחס אברמוביץ‘ https://har-habait.org/articleBody/30795
“בשנת 1867 הגיע לארץ קפטן צ’ארלס וורן מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (PEF) כדי לחקור את ארץ הקודש. השלטונות הטורקים אסרו על וורן לחפור בתוך הר הבית, והוא נאלץ לחקור את קירות הר הבית במערכות של פירים (אנכיים) ומנהרות (אופקיות) שחפר סביב כותלי הר הבית מבחוץ.
וורן לא יכול היה לחפור סמוך לשער הרחמים מבחוץ, בגלל בית קברות המוסלמי המשתרע לאורך הכותל המזרחי של הר הבית, ועל כן חפר רק 44 מטרים ממזרח לו. וורן פתח פיר שהגיע עד סלע האם, ומתחת לאדמה חפר מנהרה מערבה לכיוון שער הרחמים. כאשר הגיע למרחק של 15 מטר מן הכותל המזרחי, וורן נתקע בקיר מסיבי שלא הצליח לעבור. וורן ניסה לעקוף את הקיר אבל עצר את העבודה כאשר נהייתה החפירה מסוכנת. כך בפועל לא הצליח וורן להגיע אל הכותל המזרחי ולחקור את יסודות שער הרחמים”.עכ”ל.
אם כבר אנו יודעים על קיומה של חומה ענקית מזרחה ממתחם הר הבית של הזמן הזה, אולי זה מה שהכפתור ופרח ראה, בהנחה שבימיו חלק מן החומה הנ”ל היתה חשופה מעל הקרקע או אולי הוא ראה חומה אחרת שהצליחו העות’מאנים לפרק לגמרי.
- הרדב”ז כאשר הוא התיר בזמנו עלייה להר הבית (שו”ת רדב”ז חלק ב סימן תרצא)
לכאורה קבע שהוא הסכים עם דברי הכפתור ופרח, וז”ל: “הנה נתבאר כי הכותל המזרחי אשר היא בנוי עתה הוא כותל הר הבית המזרחי לפי שמשם והלאה הוא הר הזיתים. ועוד כי שערי רחמים הם באותו כותל וכתב בעל כפתור ופרח שהם שערים שהיו נכנסים בהן והאבלים /האבלים/ והחתנים”
ובלי לתקן את הגירסא של הרדב”ז, משמע מדברי הרדב”ז באותה תשובה, שיש 489 אמות מן הקיר המערבי של כיפת הסלע עד החומה המזרחית. ומי שבקי במדידות כתב לי שיוצא לפי הרדב”ז אמה של 43 ס”מ, שזה קטן מכל השיטות הקיימות. רק אם נניח שתשובת הרדב”ז נכתבה לפני שבנו את החומה הנוכחית, והחומה שהיתה בימי הרדב”ז בתחילה היתה יותר מזרחה, אז נוכל לטעון שאורך האמה של הרדב”ז התאימה לאורך האמה של חלק פוסקי זמננו.
דרך אגב, עוד אני סובר שמדרש שלימה, שהרדב”ז הזכיר בתשובה שלו (שו”ת רדב”ז חלק ב סימן תרצא) אינו מסגד אל-אקצה אלא מקום אחר. ובכך תלונה נוספת נגד שיטת הרדב”ז נמחקת.
סיבות להניח שאולי בכל זאת החומה המזרחית של הכפתור ופרח היתה בערך בתואי של החומה המזרחית בימינו
- יש להקדים שמה שהכפתור ופרח מייחס בהר הבית לשלמה המלך, באמת לפעמים נבנה על ידי הבונים של הורדוס. או אפילו בונים שלאחריו.
וכך כותב הכפתור ופרח לגבי מערת המכפלה בפרק יא:
ופרק חזקת הבתים (ב”ב נח, א) דאמרינן גבי רבי בנאה, כי מטא למערתא דאברהם על, ציין, ונפק. תמה, שהרי סביב המערה מרובע רבוע גדול, חומה גבוה מאבני המקום הקדוש בית המקדש, ומקובל שהוא מבנין שלמה ע”ה.
באמת הבונים של הורדוס בנו את המבנה החיצוני של מערת המכפלה ולא שלמה. וכן אבנים שהכפתור ופרח ראה בתוספת הורדוס הם מתקופת הורדוס או אחר כך ולא משלמה. ושער הרחמים בצפון מזרח הר הבית שסבר הכפתור ופרח שמדובר בבנייה של שלמה, באמת לפי החוקרים נבנה בתקופה שלאחר החורבן. וכאן אני לא דן איפה באמת הגבולות של הת”ק אמה על הת”ק אמה המקודשים, אלא רק מה סבר הכפתור ופרח.
בשני קטעים של הכותל המזרחי של הר הבית ניתן להבחין בתפר קיר. אבנים מ-2 סגנונות בנייה שונים מ-2 תקופות שונות הוצבו זו לצד זו כדי ליצור את הקיר שאנו רואים כיום.
על סמך סגנון החיתוך ההרודיאני באבנים ההנחה היא שהאבנים בשוליים הדרומיים והצפוניים של הכותל המזרחי של הר הבית הן שרידים ממתחם הר הבית שבנה הורדוס.
בהנחה שהחומה המזרחית ב2 הקצוות בדרום ובצפון שרדו מתקופת הורדוס, אולי יש להניח שהחומה שחיברה בין 2 הקצוות היתה בערך בקו ישר. והניח הכפתור ופרח שהכל היה פרי מעשי בוני שלמה.
- בזמן הזה השער המכונה, שער השבטים במתחם הר הבית, נמצא בפינה מזרחית צפונית של המתחם. ומשמע קצת מלשון הכפתור ופרח שגם הוא סבר שהר הבית הגיע עד שם, וז”ל: “השער שקורין היום שער השבטים מדושן העפר שלפניו מחוץ לעיר, והוא לקרן מזרחית צפונית להר הבית, ושמא הוא מה שהזכיר ירמיה על תוספת העיר בגאלתינו השלישיה (לא, לט) וכל הדשן וכל השדמות, ורש”י (שם) פי’ מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלם”. מכאן קצת ראיה נגד התירוץ של הרב זלמן קורן להסביר את דברי הכפתור ופרח.
התייחסות זו של בעל כפתור ופרח לשער השבטים מביאה אותי לדחות את ההסבר שהציע הרב זלמן קורן שהציע שמחבר הספר הנ”ל לא עשה הבחנה בין חומת ירושלים העתיקה לבין חומת הר הבית (כאשר הוא דן במיקומו של שער שושן). ויש להוסיף, שהמחבר הנ”ל, הרב אשתורי הפרחי התגורר כשנה בירושלים. להתבלבל בין חומת ירושלים וחומת הר הבית זה משהו שאפשר לצפות מתייר, אבל לא מתושב. - בזמנו של הכפתור ופרח, קבע המחבר, “וכן ניכרים שני שערי חולדה לדרום”.
אבל שערים במדה של 10 אמות רוחב ו20 אמות גובה לא ניכרים היום בדרום.
וכן הוא קבע, “שער הצפון שהוא הטדי אינו ניכר שאותו צד נחרב”[9].
לכן, יש צד להניח, שממקום השערי חולדה שלו – שהוא רחוק מן החומה הדרומית של זמן הזה[10], התחיל הכפתור ופרח את המדידות שלו, והוא סיים את המדידות שלו בשער השבטים. ואם תחלק את החומה בקטע שבין שערי חולדה עד שער השבטים לשלשה חלקים יהיה זה שער שושן בחלק הראשון מצד קרן מזרחית דרומית (שהוא בדיוק למזרח לכיפת הסלע).
לשער סתום זה בתמונה אין את המידות הדרושות לשער הר הבית. הוא גם אינו באותה רמה טופוגרפית כמו הסורג של הר הבית.
כשם שאדם הנכנס בשער המזרחי של הר הבית הולך על קרקע ישרה עד שהוא מגיע לסורג וקצת מעבר לכך (ראה רמב”ם, הלכות בית הבכירה פרק ו’ הלכה א’), כך גם יהיה הגיוני לטעון שהקרקע משער חולדה ועד הסורג תהיה פחות או יותר באותה רמה טופוגרפית. אין להגדיר מנהרה תת קרקעית כשער חולדה.
מדוע הכפתור ופרח לא הזכיר במפורש את “כיפת הסלע” בניגוד לתלמיד הרמב”ן בן דורו או רבי בנימין מטודלה (מתקופת הרמב”ם) שכן הזכירו במפורש את כיפת הסלע
מזה שהביטוי “כיפת הסלע” לא מופיע במפורש בכתבי הכפתור ופרח, הדוגלים בשיטה הדרומית מביאים ראיה, שיש להסיק שהכפתור ופרח חלק על הזיהוי המקובל של מקום קדש הקדשים.
ואני אציע הסברים אחרים מדוע הכפתור ופרח נמנע מלהשתמש בביטוי.
- בזמנו של הכפתור ופרח זה היה נפוץ להציג את הר הבית במפות דמיוניות, ולא כולם היו רגילים לחשוב שיש כיפה על קדש הקדשים. יתכן שהכפתור ופרח רצה לבחור בסימן שפחות מבלבל. אז הוא בחר בשער שושן כסימן לזיהוי.
- אולי הכפתור ופרח פחד ששוב הצלבנים יתפשו את הר הבית והיה לו חשש שבכיבוש הבא יהיה שינוי דרמטי למראה כיפת הסלע מבחוץ או אולי יחבלו בסלע, וכו’ לכן הכפתור ופרח העדיף לתלות את זיהוי המקום בשער שושן ולא בכיפת הסלע.
- יש הלכה לכאורה לא להשתמש בעבודה זרה כנקודת ציון[11]. הכפתור ופרח הביא בספרו שיש מחלוקת על מעמד הישמעאלים. וכך הוא כותב, בפרק חמישי של ספרו: .
“כתב גאון ז”ל הני ישמעאלים דאנן ביניהו לא קא חזינן מסיבתם לע”ז ומברכין על בשמים שלהן, עד כאן. ואם תאמר שהוא עובד ע”ז רוצה לומר למרקוליס, וכמו שכתב רבי אברהם בן עזרא בפירוש דניאל, מכל מקום אינו מנסך שהיין חרם הוא לו בכל נימוסיו. וכל כיוצא בזה מקום שאין לחוש אין חוששין”.
לכן אולי לצאת ידי כולם, הכפתור ופרח לא רצה להשתמש בכיפת הסלע, שהערבים לפעמים התפללו בו כמסגד, כנקודת ציון (אף על פי שמעיקר הדין הוא סבר כשיטת הגאון הנ”ל).
ויש לציין שעשיתי חיפוש בשו”ת בר אילן, והמילה מסגד לא מופיעה בכלל, בכל הספר של הכפתור ופרח.
ויש לציין שגם לשיטת הרמב”ם אם נפרש דבריו כפשוטו[12] שהישמעאלים אינם עובדי ע”ז כלל, עדיין יש לדון האם המסגד של מוסלמים יש לה דין של בית המינים והמשומדים והקראים ש”פקרי בחציפותא”, שלדעת הרמב”ם “שאפי’ רדף רודף אחריו להורגו ורץ נחש אחריו לנשכו אל יכנס בבתיהם אפי’ בשעת סכנה[13]“. וצריך להביא ראיה, שלשיטתו מותר להשתמש במסגד כנקודת ציון.
וגם אם יטען הטוען שלשיטת הרמב”ם, אין למסגד דין של בית המינים, בכל זאת הצלבנים[14] ודאי היו עובדי עבודה זרה לשיטת הרמב”ם. וכיון שהם הפכו את כיפת הסלע לכנסיה וכיון שלשיטת הרמב”ם, מוסלמי אין לו את הכח ההלכתי לבטל עבודה זרה של נוצרי[15], יתכן שלפי הפרשנות הזאת לכיפת הסלע יש דין בית של עבודה זרה לכו”ע (לפחות לפי ההשקפה של הכפתור ופרח). לכן כאשר יש ברירה לזהות את קדש קדשים על ידי “שער שושן” אולי סבר הכפתור ופרח שאסור לזהות על פי סימן של בנין של עבודה זרה או בית המינים[16].
- בספר כפתור ופרח פרק ו כתוב:
בפרקי דרבי אליעזר פרק (כ”ח) [ל”ה] אין זה כי אם בית אלדים, מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ולפני כסא כבודו ששער השמים הוא שם, וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאן כלן אבן אחת, ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה. ונקראת אבן שתיה ששם טיבור הארץ ומשם נצמחה כל הארץ, ושם היכל הש”ם עומד שנאמר (שם שם, כב) והאבן הזאת.
מציטוט הנ”ל משמע שגם הכפתור ופרח הבין שהיכל ה’ עומד על אבן השתיה. ואולי בזמנו זה היה מובן מאליו שאבן השתיה הוא האבן בכיפת הסלע ולא היה צורך לפרט יותר. הערעור על מקום המקדש, זה תופעה חדשה של התקופה המודרנית ולא היה ערעור כזה בזמן הראשונים, לכן אולי לא עלה על דעתו של הכפתור ופרח לפרט יותר.
החצים האדומים בתמונה למטה מצביעים על גבול הר הבית המקודש על פי נקודת מבטו של האדריכל מר טוביה שגיב, אותה פירסם בתחומין כרך כ”ח
ראיות נוספות נגד השיטה הדרומית של האדריכל טוביה שגיב
- לדעת ר’ אשתורי הפרחי הר הבית הוא ריבוע של 500 מאות אמה על 500 אמה. הר הבית לפי טוביה שגיב אינו ריבוע. וגם אורך האמה של טוביה שגיב (44 ס”מ) קטנה ממה שמקובל. ר’ אשתורי הפרחי גם הסכים לפירוש הרמב”ם על המשנה, “הר הבית רובו מן הדרום”, אבל בתחומין כ”ח שגיב חולק על הרמב”ם, למרות שהוא מביא את ר’ אשתורי הפרחי כראיה לשיטתו. גם השער שושן של שגיב לכאורה לא מכוון נגד מקום עשיית הפרה האדומה, על פי שיטת ר’ אשתורי הפרחי.
- לפי יוסיפוס פלביוס ההיכל היה על המקום הגבוה ביותר בהר המוריה לכן אין לעשות דיוקים מפוקפקים מדברי יוסיפוס פלביוס כגון זוית הראיה של המלך אגריפס כאשר הוא הסתכל על עבודת המקדש (עיין מאמרו של שגיב בתחומין יד) כדי “להוכיח”, שהסלע בכיפת הסלע היה מצודת אנטוניה ומחוץ לגבול המקדש.
|
מי שמתפלל בכותל הקטן, שהוא ההמשך של כותל הדמעות (“המערבי”) ומכוון כנגד הצד הצפוני של מפלס העליון של הר המוריה, מתפלל ישר ולא לכיוון הדרום[17]. את החוסר דיוק של חלק מן המתפללים בכותל הדמעות (המכונה, מערבי) לא להתפלל באלכסון לכיוון מקום המקדש, נראה לדון לכף זכות, בהתבסס על מה שכתוב במסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב “הרוצה שיחכים – ידרים, ושיעשיר – יצפין”. אין להביא את כיוון המתפללים כראיה לשיטה הדרומית, כפי שטען שגיב. |
 הכותל הקטן – צילום Deror Avi קטע צפוני של כותל הדמעות (“המערבי”) |
- ויש להעיר שברוב בתי הכנסת שאני ראיתי, בירושלים, רוב המתפללים פונים בכיוון שהכסא שלהם מסודר ולא פונים בדיוק למקום מסוים בהר הבית. לדוגמה, בשמחת תורה האחרון הייתי בבית כנסת עגול, והכיסאות שם היו מסודרות בצורת האות האנגלית V. נראה לי שרוב המתפללים התפללו לפי הכיוון שסדרו את הכסא שלהם.
- לפי ספרא ויקרא – דבורא דנדבה פרשה ה סוף פרק ו אות ח כבש המזבח היה בדרום בניגוד לציור של טוביה שגיב. וכאן אצטט:
(ח) על ירך המזבח צפונה שהירך בצפון והיכן הן פונים לדרום הא למדנו שהכבש בדרום, רבי יהודה אומר ומעלתהו פנות קדים שיהא העולה לו פונה לימינו למזבח הא למדנו שהכבש בדרום.
וכן עמדת הש”ס בזבחים סב,ב
- כתב רבינו חננאל מסכת יומא דף לא עמוד א :”ת”ר חמשה טבילות וי’ קדושין כו’ וכולן בקדש אבית הפרוה. שנאמר ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו. חוץ מן הראשונה שהיתה ע”ג שער המים כלומר מקוה היה שם עשוי ע”ג שער המים והיו מימיו נמשכין בו מעין עיטם. כדגרסינן בתלמוד א”י בגמרא דבן קטין עשה י”ב דד לכיור. אריב”ל אמת המים היתה מושכת בו מעין עיטם כו’ (בו) וגם בזה המקוה היו מימיו נמשכין בו מזה המעין שהיה נקרא עין עיטם. והיה גובה השער כ’ אמה ובנין המקוה עליו אמה על אמה ברום ג’ נמצא עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ”ג אמות ויותר כדי שיהא עשוי במורד שיהו המים נשפכין מעין עיטם ויורדין על המקוה שע”ג שער המים.
ההנחה של טוביה שגיב
הניח טוביה שגיב, שאמת המים שסיפקה מים למקוה של הכהן הגדול, היא אמת המים המכונה, האמה התחתונה (נקראת גם האמה החשמונאית). הוי אומר, אמת מים מהתקופה החשמונאית, שהובילה מים ממעיינות הקרובות לבית לחם ועד הר הבית שבירושלים לאורך 23 קילומטרים, היא אמת המים של עין עיטם.
האמה התחתונה מתאימה למפלס העזרה לפי שיטתו, אבל לא למפלס העזרה יחד עם כ”ג אמות של המקוה לאלו הדוגלים בשיטה המסורתית של הרדב”ז וכו’.
ויש להשיב, שהאמה התחתונה של שגיב, לא באמת היה קיים במקדש הראשון אלא במקדש השני. לפי הש”ס בזבחים נד,ב עין עיטם היה בגבול שבט בנימין ויהודה, ואם כן, לא מדובר במעיינות הקרובות לבית לחם הרחוקות מאוד מגבול שבט בנימין שספקו מים בתקופת בית שני. ולפי המקורות שאביא בהמשך, כבר היה צורך להביא מים למקדש מעיטם בבית ראשון. החוקרים מזהים את עין עיטם של בית ראשון עם המעין ליפתא, הגובל בשכונת רוממה בירושלים. ואף על פי שמעין ליפתא נמוך יותר מהר הבית, מצאתי באינטרנט שרוממה גבוהה בהרבה מהר הבית והגובה של רוממה – קו פרשת המים הוא 826 מ’. וכנראה שחלק מאיזור רוממה נקרא עין עיטם על שם המעיין המפורסם על ידו. ויכול להיות שבזמן המקדש חוץ ממעין ליפתא היה מעין נוסף באיזור רוממה (שאולי אח”כ התייבש) שממנה הגיעו המים למקדש. או לחילופין השתמשו בהיתר הלכתי, כדי להביא מים ממקום נמוך (ליפתא) בלי לפסול אותו. רק כדוגמא לשבר את האוזן, עיין בשו”ת בית יצחק תוכן העניינים יורה דעה ב, שיש דרך על ידי הפאמפע לעלות מים מן המפלס הנמוך אל הגבוה בלי לפסול אותו[18] והוא נאלץ לתרץ עבור שיטת רש”י, “אולי לא הי’ יודעין אז ממלאכת הפאמפע”. לכן לפי שיטת רש”י נצטרך לחזור לתירוץ, שפעם היה מעין באיזור רוממה יותר נמוך מ826 מטר מעל פני הים אבל יותר גבוה מ743 מטר שהוא פסגת הר המוריה לפי אנציקלופדיה המכלול[19], ערך הר הבית. ובמקום אחר באותו מאמר כתוב 744 מטר[20] לפסגה (וכעת אין נפקא מינא על החוסר דיוק).
- פרופ’ דניאל מיכלסון כותב: בהצעה חדשה, שגיב העלה את העזרה למפלס של 737.5 מ’. מאחר וזהו מפלס הר הבית של היום, יש לומר שסלע שעליו עמד הארון ושעליו נשתת העולם, נעקר יותר משש אמות (ואף יותר, עד תחתית ריצפת המזרקה באל כס).
אבל דבר זה לא פתר את הבעיה של אמת המים. כתוב בירושלמי מסכת יומא דף יט/א פרק ג הלכה ח “א”ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פחותין כרימונים ר”ש בר כרסנא בשם ר’ אחא הים בית טבילה לכהנים הוא (דברי הימים ב ד) והים לרחצה לכהנים בו ולא כלי הוא אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים”.
וכן פסק רמב”ם הלכות ביאת המקדש פרק ה הלכה טו “הים שעשה שלמה כמקוה היה מפני שאמה של מים היתה עוברת בתוכו מעין עיטם לפיכך לא היו מימיו נפסלין בלינה כמי הכיור וממנו היו ממלאין הכיור”. ברור שאם אמה היתה מחוברת לים של שלמה אז לחץ המים בה היה מתאים לגובה שפת הים. גובה זה היה 5 אמות ועוד גובה שורים- כנראה 3 אמות. שורים אלו עמדו על ריצפת העזרה. לכן אמה שבאה ממפלס של 737.5 מ’ לא יכלה לעמוד בדרישה זאת. על כן שגיב יצטרך או להתעלם מהירושלמי ומהרמב”ם או להוריד את העזרה עוד כ- 8 אמות. ואז יצוצו אצלו סלעים בהרבה מקומות. אפשרות אחרת: שהיתה אמה נוספת אשר ספקה מים לים של שלמה וכן למקוה של הכהן גדול שעל גבי שער המים. אם כך, אז ממילא מסולקת קושיה על השיטה המרכזית ממפלס אמה תחתונה.
- לפי הרב עזריה אריאל, טוביה שגיב מציין צילומי אינפרא אדום שבמקומות בהם הטמפרטורה גבוהה יותר הם זורחות יותר, ואת זה הוא תולה בחללים. התמונות הושפעו רק מנוכחות או העדר ריצוף שבשעות שהשמש זורחת עליהם הם מושפעים בקליטת ואגירת החום, ואין שום קשר לחללים (ופלא איך הוא לא שם לב לעובדה פשוטה זו).
- עוד ראיה שהביא הרב עזריה אריאל נגד שיטת שגיב: בתלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ז הלכה יב נאמר: “רבי יוחנן בר מדייא בשם ר’ פינחס: מן מה דאנן חמיי רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הבית, הדא אמרה שלא קידשו תחת האגוף של הר הבית”. תרגום: ממה שאנחנו רואים את החכמים שחולצים סנדליהם תחת האגף, השער, של הר הבית, זאת אומרת שלא קידשו את השטח שתחת השער של הר הבית. פירוש: הירושלמי מתלבט האם חלל השער כלול בקדושת הר הבית או לא, ומביא הוכחה ממנהגם של חכמים לחלוץ את סנדליהם בשער עצמו ולא מחוצה לו, ומכאן שהחשיבו את חלל השער כשטח שאינו מקודש. רבי יוחנן בן מדייא ורבי פנחס הם מהדור החמישי והאחרון לאמוראים בירושלמי, מן המאה ה-4 למניינם. ברור מן הסיפור שחכמים אלו ידעו בדיוק היכן הם שערי הר הבית המקודש, והחליטו על מקום חליצת הסנדלים לפי תפיסתם על דין חלל השער. הדבר שולל לחלוטין את קביעתו של שגיב, לפיה חומות הר הבית קבורות בתוך המתחם מאז ימי אדריינוס, ולפי דבריו לא יכלו היהודים כלל לעמוד תחת השערים או אף לדעת את מקומם המדויק.
כותב המאמר: שלמה משה שיינמן, שגם חיבר את המאמר על ארגמן בתחומין כרך כו ועל תכלת בכתובת
למאמר המורחב על הר הבית להורדה:
שלמה שיינמן – הר הבית עם הערות – חלק א וחלק ב
תגובת הרב ישראל אריאל שליט”א להורדה:
הערות הרב עידוא אלבה שליט”א להורדה:
הערות הרב עידוא אלבה שליט”א
[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%94%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9
[2] רבי אשתורי הפרחי הגיע לביקור בירושלים בערך 150 שנה אחרי שהגיע רבי בנימין מטודלה לשם וכבר בזמנו של רבי בנימין מטודלה היה מפורסם שקדש הקדשים היה במקום האבן בכיפת הסלע. וקצת אחריו הגיע ר’ פתחיה מרגנשבורג, תלמיד ר”ת, ואמר דברים דומים. וכן בתקופת הכפתור ופרח, ר’ יצחק חילו, שביקר בירושלים תמך במקום המסורתי כמקום המקדש.
[3] כפתור ופרח, פרק ששי
[4] ספר כפתור ופרח פרק יא
[5] http://www.truthofland.co.il/sagiv/sagiv_thumin28.htm
[6] ספר כפתור ופרח פרק ו
העולה בידינו שהשערים שהם למזרח הם חמשה, הראשון שער שושן בחומת הר הבית, השני שער התחתון והוא בחומת החיל והוא כדי לכנס לעזרת נשים, השלישי שער ניקנור שהוא בחומת העזרה, הרביעי הוא שער האולם. והאולם הוא כותל שער שלפני ההיכל ארכו מאה אמה ובאמצעיתו השער גבהו ארבעים רחבו עשרים, בינו ובין כותל ההיכל י”א אמה. וכן לסוף אותם מאה אמה לכל צד מהאולם כותל עד כותל ההיכל המערבית והרוחב שביניהם עשר אמות, ואותו רוחב נקרא בית החילפות והוא מקום הסכינים לגנזם שם. והוא לשון המקרא שנקראים הסכינים חליפות שכן כתוב מחלפים תשעה ועשרים בתחלת ספר עזרא (א, ט). ועובי כותל זה האולם בכל שלשת צדדיו חמש אמות, הרי שהאולם מקיף ההיכל משלשה צדדין עד חומת המערבית. השער החמישי שער ההיכל, מכוונים זה לזה
[7] ספר כפתור ופרח פרק ו
[8] כדברי כפתור ופרח (פרק ששי) “רוחב כל שער עשר באמה וגבהו עשרים”
[9] ובגלל ששער טדי נחרב, הכפתור ופרח מדד עד שער השבטים כי לא היתה לו אפשרות לדייק מהו הגבול הצפוני בהר הבית
[10] כלומר, הרב אשתורי הפרחי ראה בימיו שריד של שער, ברוחב 10 אמות וגובה של 20 אמות, שבנוי באותו מפלס טופוגרפי של הר הבית שאנו מוצאים סמוך לסורג. שכמו שאדם שנכנס משער המזרחי של הר הבית מהלך עד סוף החיל בשוה (עיין רמב”ם הלכות בית הבחירה פרק ו, הלכה א) סביר להניח שגם השטח משער חולדה עד הסורג היה “בשוה”. הפתחים הסתומים שאנו רואים במתחם הר הבית בזמן הזה, שנמצאים מתחת למפלס של הר הבית, אינם שערי חולדה, אלא פתחים למנהרות תת קרקעיות, שמובילים להר הבית.
[11] שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית. (סנהדרין סג, ב) וכן הביא החפץ חיים להלכה, בספר המצוות הקצר מצוות לא תעשה מצוה יג
[12] ולא נגיד שהוא אמר בסגנון של עולא, לרוצח, במסכת נדרים כב,א
[13] שו”ת הרמב”ם, סימן תמ”ט
[14] הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ד
[15] רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ח הלכה ט, “אבל מי שאינו עובד עבודת כוכבים אין ביטולו ביטול”.
[16] ראיתי בשערי היכל, על זבחים של מכון המקדש, מערכה רצה, הסבר מדוע יש רבנים שאינם חוששים לתת מקום של עבודה זרה כנקודת ציון. וז”ל: “ועיין בשו”ת חוות יאיר סי’ א, בענין איסור ‘לא ישמע על פיך’ . ‘דאין איסור רק במזכירו שלא לצורך… כל שכן שאין למנוע לכתבו בספר לתכלית בירור המצוה”. הציטוט הובא בקשר למיקום מקום עשיית הפרה אדומה בהר הזיתים –עמדת הרב יונתן אדלר, תחומין כרך כ”ב
[17] למטה קישור למפת גוגל למי שמפקפק https://www.google.com/maps/place/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%9C+%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%9F%E2%80%AD/@31.7782183,35.2349899,564m/data=!3m1!1e3!4m5!3m4!1s0x0:0xe29ae554c34c7ba!8m2!3d31.77847!4d35.2341115
[18] ועיין מלאכת שלמה מסכת מקוואות פרק ה משנה א
העבירו ע”ג בריכה. וכתוב בב”י שם סי’ ר”א דף רל”ח ע”ד בשם מהר”י קולין ז”ל בשרש קט”ו וקכ”ו נלע”ד דאע”ג דקאמר מתני’ דמעין שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן אלא שאתה בא להחשיבו כמעין ע”י חבורו למעין ומש”ה דין הוא כשהופסק ממנו שחזר לדין מקוה אבל היכא דאכתי לא נייחי מיא באשבורן אלא עדיין חיים וזוחלין מכח נביעת המעין אף על פי שהופסקו מהמעין מ”מ שם מעין עליהם עדיין מצד עצמן כיון דאכתי חיים וזוחלין הן ולא פקע חיותן מינייהו והביא ראיה מההוא דתנן גל שנתלש ובו מ’ סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים ופשיטא שאין לך הפסקה מן המעין גדולה מזו שנתלשה הגל מן הים והולך למרחוק וכן אין לך זחילה גדולה מזו שאין כאן אשבורן כלל וכי היכי דלא יקשה מההיא דמעין שהפסיקו צריך לחלק דטעמא דגל משום דאכתי לא נייחי מיא דגל כדפרישית לעיל עכ”ל ז”ל:
ועיין תוספות יום טוב מסכת מקוואות פרק ה משנה ו, ד”ה גל שנתלש, תפארת ישראל – בועז מסכת מקוואות פרק ז אות יב
ועיין ערוך השולחן יורה דעה סימן רא סעיף צד:
וכתב רבינו הרמ”א בסוף סעי’ ל”ו דאם המים באים אל הצנור על ידי כלים הקבועים בגלגל והם נקובות בדרך שלא מקרי כלי מותר לטבול בהם אם יש מ’ סאה במקוה אבל אם אין בה מ’ סאה אין לטבול שם דלא מקרי חיבור לנהר ע”י זה עכ”ל כלומר משום דכל חיבור שע”י זחילה לא הוי חיבור כמו שיתבאר וכ”ש בכה”ג ועוד דלבד זה דכל שבא מלמעלה קרוב הדבר שיש הפסק כמ”ש וזה שכתב והם נקובות בדרך שלא מקרי כלי זהו כשפופרת הנוד דכן הוא דעת רבינו הרמ”א כמ”ש בסעי’ ס”ז [וקושית הש”ך סק”פ על הרמ”א כבר יישבה הדגמ”ר וכמ”ש ע”ש ודו”ק]:
[19] https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA
[20] ובא’ המאמרים של פרופ’ מיכלסון, הוא כותב שהפסגה היתה לפחות 744.5 מטר מעל פני הים