הקדמה
אחרי שקבלתי המלצה מאחד הרבנים הפעילים ביותר בנושא עלייה להר הבית, שאמר שהוא שמע שהרב אברהם שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב, ורב הראשי של מדינת ישראל לשעבר) התחיל להתיר, שאלתי לרב שפירא השאלה הבאה.
הקדמתי לרב שפירא שלפני שנים שאלתי את א’ הרבנים החשובים במרכז הרב, האם מותר לי לעלות להר הבית והוא השיב לי, לא. אבל עכשיו (באמצע האינתיפאדה השניה) שריבונות ישראל על ירושלים התדרדרה מאד, אולי לאור המצב יש מקום להתיר, עכשיו.
הרב השיב לי שבאמת אם היינו יודעים את הגבולות של הר הבית היה מצוה לעלות כדי לחזק את הריבונות של מדינת ישראל על ירושלים, אלא הוא הוסיף שהוא לא יודע איפה מותר ואיפה אסור לעלות על הר הבית, ולכן הוא אסר לי. אבל הוא לימד זכות על אלו שכן עולים שכנראה “הם יודעים”. ואף על פי כן, הוא לא נתן לי רשות לשאול את אלו ש”כן יודעים” אלא אמר לי סתם, לא לעלות.
יש הוכחה שהתפרסמה אחרי שהרב שפירא , כבר נפטר לעולמו, שכותל הדמעות המכונה בפני המון העם בכינוי “כותל המערבי” אינו מכותלי הר הבית. כותל הדמעות הוא קיר תמך חיצוני, שהוסיפו הורדוס ובניו כדי להרחיב את השטח של הר המוריה. ודאי אין לשנות את גודל האמה או מקום המקדש על סמך מדידות מן הכותל הדמעות (לדוגמת שיטת רב גורן).
יש אנשים רבים, שקשה להם לקבל את העובדה, שהכותל המערבי אינו מכותלי הר הבית. זאת, משום שהם הבינו בצורה לא נכונה את דברי המדרש “מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי”. כוונת המדרש, שהשכינה לא זזה מכותל המערבי של ההיכל ולא מכותל המערבי של הר הבית.
וזה לשון מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמות סימן י
אמר ר’ אחא, לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו (שה”ש =שיר השירים= ב ט), הוי ה’ בהיכל קדשו.
שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב …ור’ אלעזר אמר: לא זזה השכינה מתוך ההיכל… א”ל: אף על פי שהוא חרב, האלהים לא זז משם. אמר ר’ אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: הנה זה עומד אחר כתלנו (שה”ש =שיר השירים= ב). עיניו יחזו [עפעפיו יבחנו בני אדם] (תהלים יא).
וכן כאשר אלישע בן אבויה “אחר” הסביר לרבי מאיר מדוע הוא לא יכול לחזור בתשובה הוא מסביר, מדרש זוטא – קהלת (בובר) קהלת פרק ז פסוק ח “פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי הקדשים ומפוצצת ואומרת, שובו בנים שובבים (ירמיה ג’ י”ד), חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי” (הערה: שמיעה שייך למקום סמוך, הוי אומר, הכותל מערבי סמוך לקדש הקדשים).
וכן תנא דבי אליהו, אליהו רבה (איש שלום) פרשה כח
שוב פעם אחת נכנס ר’ נתן לבית המקדש, ומצא בית המקדש חרב וכותל אחד עומד, אמר, מה טיבו של כותל זה, אמר אחד, אני אראך, נטל טבעת (ההיא) ונעצה בכותל, והיתה הטבעת ההיא הולכת ובאה.
אילו “כותל הדמעות” המכונה בזמן הזה, ה”כותל המערבי” היה הקיר היחיד מ4 כותלי הר הבית ההלכתיות לשרוד, היינו מצפים שסגנון הבניה שם יהיה שונה משאר הכתלים. אבל אין הדבר כן. למטה הצגתי תמונה של הפינה הדרומית מערבית של מתחם הר הבית בזמן הזה. סגנון האבנים בדרום דומה לסגנון במערב.
דווקא בצד המזרחי של מתחם הר הבית אפשר למצוא סגנון בנייה החורג משאר החומה.
וכאן אצטט ממאמרו של אשר גרוסברג בתחומין
לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו, לא בנה הורדוס מחדש את החומה המזרחית. הוא כותב (קדמוניות היהודים כ,ט,ז – [222-219]) כי בשנת 64 ביקשו מאגריפס לחדש את הסטיו המזרחי, כדי לנצל כספים שהצטברו וכדי למנוע אבטלה מ- 18 אלף הפועלים שעסקו בבניית המקדש. אגריפס חשש שלא יוכל להשלים את הבנייה של הסטיו, שהיה בנוי על החומה המזרחית – “מפעלו של שלמה המלך” – ולכן סירב לבקשה. נראה כי הן החומה המזרחית והן הסטיו שעליה לא נבנו מחדש בימי הורדוס, ומכאן כי הרחבת הר הבית בכיוון מזרח-מערב יכלה להיעשות רק למערב.
החומה המזרחית של הר הבית אכן בנויה בסגנון שונה מאשר הכתלים האחרים. רק 32 המטרים הדרומיים שלה – מהמקום המכונה “התפר” ודרומה – בנויים בסגנון הכתלים האחרים; וכן גם חלקה הצפוני – מעט מצפון לשער הרחמים. ביחוד בולט הדבר במגדל הצפוני-מזרחי. ב”תפר” הנמצא בדרום החומה (איור 1) ניכר כיצד הנדבכים של ימי הורדוס נשענים על גבי הנדבכים שמצפון להם, ולכן ברור כי הקטע שמצפון ל”תפר” קדם לבנייה של ימי הורדוס. הבנייה של ימי הורדוס המתחילה ב”תפר” נמשכת לאורך הכתלים הדרומי והמערבי ומסתיימת בחלקה הצפוני של החומה המזרחית, עכ”ל.
יש להעיר, שלמרות שיוסף בן מתתיהו טען שהקיר המזרחי היה מפעלו של שלמה, יש לפקפק על כך על פי סבות שאביא במאמר המורחב שלי שטרם פרסמתי, אבל לגבי כותל הדמעות, המכונה בפני המון העם “הכותל המערבי” אני משוכנע שהוא לא נבנה על ידי אנשי שלמה המלך.
סבה נוספת להתנגד לזיהוי כותל הדמעות, ככותל הר הבית
סבה נוספת להתנגד לזיהוי כותל הדמעות, ככותל הר הבית. במאמר המורחב שלי שטרם פרסמתי, הבאתי מקורות שהיתה מגבלה, שלא להגדיל את הר הבית ההלכתי מעבר ל500 אמה על 500 אמה. וחוץ מזה לפי מקדש דוד, קדשים סימן כז אות א, ולפי אור שמח הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה י, כל החמש מאות אמה על חמש מאות אמה של הר הבית חייב להיות על הר המוריה. אבל החלק המערבית – דרומית של כותלי הר הבית נכנסים לתוך עמק הטירופיאון ואינם על שטח הר המוריה. אם כן משמע שהכותל המערבי האמיתי של הר הבית היה יותר פנימה, שהרי סגנון האבנים מעיד, שכל האבנים התחתונות של כותל הדמעות, נבנו פחות או יותר באותה תקופה.
 |
 |
החלק של כותל הדמעות (המערבי) שמתחת המקל בתמונה, הוא החלק של הכותל הנ”ל שלא בנוי על הר המוריה אלא בעמק הטירופיאון (לפי מומחי טופוגרפיה). ואם כן לא סביר שכותל הדמעות (המערבי) הוא באמת כותל הר הבית ההלכתי. ואין אני מקבל את התירוץ שאולי מראש עשו חלק מכותל הדמעות לצורך הר הבית המקודש וחלק לצרכי חול. לא סביר שיהיה ערבוב קודש וחול.
להסבר הלכתי מדוע קשה לקבל שהיה ערבוב בין קודש לחול עייין ברמב”ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה כ
אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש, ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה, וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט, ומשנשתמש בהן גבוה אסורין להדיוט, אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית.
ערוך השולחן העתיד הלכות בית המקדש סימן ד סעיף כג
כג. והא דלשם הדיוט פסולין אף על גב דקיי”ל הזמנה לאו מילתא היא. אך זהו כגוף הקדושה, ובגוף הקדושה הזמנה מילתא היא ולכן צריך הזמנה. ועוד דגנאי הוא להכניס לבהמ”ק דבר שנעשה לשם הדיוט. וזה שכתב אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבהכ”נ אין בונין אותן להר הבית, בתוספתא שם הגירסא שחצבן להדיוט, אלא דהרמב”ם רבותא קמ”ל דאפילו לבהכ”נ אין מכניסין להר הבית דקדיש טובא ולגבי הר הבית גם הבהכ”נ הדיוט חשיב (כ”מ). ומ”מ תימא למה שינה הלשון (שם). והרמב”ם נראה דסובר דאם כוונת התוספתא להדיוט ממש מאי קמ”ל דידעינן מהקודם. [והעיקר כטעם השני מפני גנאי, דאי בכאן הזמנה מילתא למה מותר להשתמש בהדיוט עד שלא נשתמש לגבוה הא הזמינה, אלא ודאי כמ”ש].
משמע מדבריו שגנאי הוא שאבן שהוא בגבול של הת”ק אמה של הר הבית בצד המערבי ישתמש חצי לצורך קודש וחצי לצורך חול.
ועוד קשה כי אסור שהחול ישען על אבן של קודש ככתוב ברמב”ם הלכות מעילה פרק ח הלכה ד
הלכה ד
כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש ולא בונין את הבניין על דעת שהוא קדש אלא בונין הכל מן החול, גזירה שמא יהנה בצל הבניין או ישען על אבן או קורה בשעת מלאכה, ואחר שישלם הבניין מחללין מעות ההקדש על הבניין, ואם צרכו הגזברין לעצים לקודש לאותו היום בלבד לוקחין אותן ממעות ההקדש שהרי אינן מתאחרין ימים כדי שנחוש להן שמא ישען אדם עליהן וימעול.
וכותב שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סג
“ועל כותלי הר הבית הוא כוונת הרמב”ם בפ”ח ממעילה ה”ד, דכתב כשבונין במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש ולא בונין את הבנין על דעת שהוא קדש אלא בונין הכל מן החול”, עכ”ל. ואין לי הסבר, מדוע הרב פיינשטיין בתשובה אחרת כן התייחס לכותל הדמעות ככותל הר הבית.
ואולי אפשר לדחות, שעמק הטפל להר המוריה, מוגדר גם כהר המוריה. שהרי לדעת רש”י הר הבית לעתיד לבוא יתפשט ל3000 אמה על 3000 אמה, שלפי השטח של הזה”ז הוא כולל שטחים מחוץ להר המוריה. (והדחיה הזאת מסבירה, מדוע זה אולי אפשרי להתייחס לפינה הדרומית מערבית כהר הבית, אבל לא מסבירה את הבעייתיות של חול מעורבב בקודש בצד השני של כותל הדמעות).
מטבעות ממשפחת השושלת ההרודיאנית נמצאו במיקוואות (מקוה בלשון רבים) שהיו מלאות עפר ואבנים מתחת לכותל. כך עולה כי החומה נבנתה רק זמן קצר לפני חורבן בית המקדש, וכך עולה גם בכתביו ההיסטוריים של יוספוס פלביוס.
במאמר של רשות העתיקות שהתפרסם כמה שנים אחרי פטירתו של הרב שפירא כתוב:
http://www.antiquities.org.il/article_heb.aspx?sec_id=25&subj_id=240&id=1880&module_id=
בניית הכותל המערבי: הורדוס התחיל, אבל לא סיים (23/11/2011)
פרופ’ רוני רייך מאוניברסיטת חיפה ואלי שוקרון מרשות העתיקות: מקווה טוהרה שנחשף מתחת לכותל המערבי של הר הבית מעיד כי בניית הכותל המערבי בהר הבית לא נשלמה בימיו של המלך הורדוס.
מי בנה את כותלי הר הבית? כל מורה דרך וכל תלמיד המצוי בתולדות ירושלים, ישיב מיד שהיה זה הורדוס. ואולם, בחפירות הארכיאולוגיות בצד תעלת הניקוז העתיקה של ירושלים התגלה לאחרונה מקווה טהרה קדום, שמערער את התפיסה הארכיאולוגית המקובלת בנוגע לאחריותו הבלעדית של הורדוס על הבנייה.
לאחרונה נערכו פעולות תמיכה ואחזקה בריצוף הרחוב הראשי של ירושלים מלפני 2000 שנה, ששימש עולי רגל שעלו לבית המקדש. זאת, במסגרת פרוייקט לחשיפתה מחדש של תעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב, ועברה מבריכת השילוח בעיר דוד עד לגן הארכיאולוגי של ירושלים שליד הכותל המערבי. החפירות מתנהלות באתר מטעם רשות העתיקות בשיתוף רשות הטבע והגנים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים, במימון עמותת אלע”ד, והן מנוהלות בידי הארכיאולוג אלי שוקרון מטעם רשות העתיקות, בסיועו של פרופ’ רוני רייך מאונ’ חיפה.
בחפירה מתחת לרחוב המרוצף שליד קשת רובינסון, נחשפו קטעים של יסודות הכותל המערבי המושתת על הסלע – שהוא גם יסודה המערבי של ‘קשת רובינסון’ – קשת עצומה שנשאה גרם מדרגות שהוביל מן הרחוב הראשי של ירושלים אל הכניסה למתחם בית המקדש.
עבודות החפירה במקווה
לדברי פרופ’ רייך, “במהלך העבודות התברר כי בסלע הטבעי מצויים שרידים חצובים של מתקנים שונים, ובהם בורות מים, מקוואות טוהרה ומרתפים. אלה, השתייכו לשכונת בתי מגורים שהתקיימו במקום לפני שהמלך הורדוס החליט על הרחבת מתחם הר הבית. ההיסטוריון היהודי בן התקופה יוסף בן מתתיהו מספר שהורדוס החל במפעל ההרחבה של המתחם בשנה השמונה-עשרה למלכותו (שנת 22 לפסה”נ), ומגדיר את ההרחבה כ”מפעל הגדול ביותר ששמעו עליו בני אדם מעולם“.
משהוחלט על ההרחבה, הופקע השטח, והוסרו קירות הבתים עד הסלע. את המתקנים החצובים בסלע מילאו בעפר ובאבנים, על מנת שניתן יהיה לבנות עליהם. משנקבעו פינות הר הבית והוחל בהנחת הנדבך הראשון, התברר כי אחד ממקוואות הטהרה ממוקם בדיוק בתוואי הכותל המערבי. הבנאים מילאו את המקווה בעפר, הניחו על העפר שלוש אבנים שטוחות גדולות, ובנו את הנדבך הראשון של הכותל על גבי סתימה זו.
מטבע של הנציב הרומי ולריוס גרטוס, המסייע בתיארוך זמן בניית קשת רובינסון
ניפוי של העפר מתוך המקווה החתום העלה שלושה נרות חרס מן הטיפוס שרווח במאה ה-1 לספירה. בנוסף, הוצאו בניפוי שבעה-עשר מטבעות ברונזה הניתנות לזיהוי. דר’ דונלד אריאל, אוצר המטבעות של רשות העתיקות, קבע כי המטבעות המאוחרים ביותר (ארבעה במספר) נטבעו בידי הנציב הרומי ולריוס גרטוס בשנה 17/18 לספירה. פירוש הדבר שקשת רובינסון, ואולי חלק ארוך יותר של הכותל המערבי, נבנו לאחר שנה זו – כלומר: לפחות 20 שנה אחרי פטירתו של הורדוס (שחלה – לפי הסברה הרווחת, ב- 4 לפני הספירה)
נתון ארכיאולוגי זה ממחיש את העובדה שבניית כותלי הר הבית וקשת רובינסון הייתה מפעל אדיר שנמשך על-פני עשרות שנים והוא לא הושלם בימיו של הורדוס.
עבודות החפירה במקווה
ממצא דרמטי זה מאשש את תיאוריו של יוסף בן מתתיהו המספר כי רק בימיו של המלך אגריפס השני (נינו של הורדוס) הסתיימה העבודה, ועם סיומה נותרו בירושלים שמונה-עשר אלף מובטלים.
לסיכום: לפי מה שכתוב במאמר, ברור שכותל הדמעות המכונה “כותל המערבי” לא נבנה בימי שלמה, כי לא סביר שנמצא מקווה עם חפצים מתקופת הורדוס מתחת חומה הלכתית של הר הבית במערב. רק הגיוני, שהמקווה עם המטבעות וחפצי תקופת הורדוס היו שם כי כותל הדמעות בנוי בתוספת הורדוס, כדי לחזק ולהרחיב את ההר.
עוד סבה לדחות את הזיהוי של כותל הדמעות ככותל המערבי ההלכתי של הר הבית
כבר הבאתי במאמר המורחב שלי שטרם פרסמתי, שאין הכותל המזרחי מקביל לכותל הדמעות ובכל מדה לאמה שהבוחר יבחר לא תגיע לרבוע של חמש מאות אמה כדרישת הכפתור ופרח “הר הבית הוא מרובע רבוע מוקף חומה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. ובדברי יחזקאל הנביא (מ, יז – יט) יקרא הר הבית חצר החיצונה והעזרה חצר הפנימית”.
ויש להעיר, שבפירוש הגר”א על החצר החיצונה של בית המקדש לעתיד לבוא (שהוא הר הבית לדברי הכפתור ופרח), אנו רואים שהחמש מאות על חמש מאות היא מדידה מדויקת ולא כוללת את חומות הר הבית. וכן מצאתי בפירוש עלי תמר מסכת ברכות פרק ט הלכה ה וז”ל: וצ”ל שהר הבית גופא נקרא שער המלך ע”ש, שהוא מכוון כנגד החצר החיצונה של מקדש העתיד וכמ”ש הרמב”ם בהלכות בית הבחירה פ”א ה”ד.
וראיה ש500 מאות אמה של הר הבית לא כולל מקום החומה מתלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ז הלכה יב
רבי יוחנן בר מדייא בשם רבי פנחס מן מה דאנן חמיי רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הבית הדא אמר שלא קידשו תחת האגוף של הר הבית.
קרבן העדה מסכת פסחים פרק ז הלכה יב
מן מה. שאנו רואין שחכמים נותנין סנדליהן תחת האגוף של הר הבית שאסור לכנוס להר הבית בסנדלו:
הדא אמרה. זאת אומרת שאגוף של הר הבית לא נתקדשה ואפשר לכך לא קידשו להעמיד שם המנעלים וסנדלים:
פני משה מסכת פסחים פרק ז הלכה יב
שלחין. מפשיטין סנדליהון ומניחין תחת האגוף של הר הבית כשנכנסין א”כ מאי הדא אמרה שלא קידשו וכו’ דהא אנן תנן לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובסנדלו אלא ודאי אין לו קדושת הר הבית:
והרחבתי קצת על הנקודה כדי לרמוז על חלק מן הסבות שאני גם לא מקבל את שיטתו של הרב אלקנה ליאור, שליט”א, שהרי לפי שיטתו א’ מן הזויות של הר הבית הוא בזוית של 91 מעלות ולא 90 מעלות, וגם הרב א. ליאור כלל את עובי החומות בחישוב שלו ל- ת”ק אמה על ת”ק אמה.
אם כותל הדמעות שלנו אינו כותל המערבי שלא נחרב איפה הכותל המערבי שלא נחרב?
במאמרו של הרב עידוא אלבה “חובת שמירת המסורת – הכיפה בנויה על מקום מקדש”
עמוד 7 אנו לומדים :
הנוצרי סוזומנוס (היסטוריה כנסייתית, ספר ה’ פרק כ”ב ) מספר שבזמן הקיסר יוליאנוס (363 לספירת הנוצרים) רצה הקיסר לבנות את המקדש ליהודים, ו”משפינו את הריסות הבניין הקודם, הם חפרו באדמה ופינו את יסודותיו”. משמע שהוא מדבר על גילוי היסודות של הבנין הקודם של המקדש של היהודים.
קריסוסטמוס, הבישוף של קונסטנטינה (מת ב407 לספה”נ) מתיחס למסורת שלהם שיש”ו עמד במקום המקדש והכריז שלא תשאר בו “אבן על אבן”, וכתב: “לא תשאר אבן על אבן” – אם כן איך נשארו [שרידי המקדש היהודי]?… כי הוא [יש”ו] אמר דברים אלו או שיהיה עזוב [ולא הרוס], או שהיה מדבר על המקום שהיה עומד עליו. כי יש מקומות שנהרסו עד היסוד”.
מדבריו מוכח שמציאותם של חורבות המקדש גם אחרי יוליאנוס היתה גלויה וידועה כל כך, עד שגם הבישוף אינו יכול להכחיש אותה, למרות שלא היתה נוחה לו כלל וכלל והוא נאלץ למצוא לכך הסברים דחוקים ולומר שעכ”פ יש כמה מקומות שנחרבו עד היסוד.
בעמוד 6 באותו מאמר הרב אלבה הביא גנזי הגאונים בבא בתרא ס ע”ב, שבעת אשר [המוסלמים] פשטו ידם ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום ובאו ירושלים, היו עמהם אנשים מבני ישראל, הראו להם מקום המקדש… והתנו עמהם תנאים שהם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול.”
רבי בנימין מטודלה – ביקר בארץ כ-60 שנה אחרי שהצלבנים כבשו את ירושלים מן המוסלמים
וכך הוא כתב: ושער יהושפט לפני בית המקדש שהיה בימי קדם. ושם טמפלו דומינו והוא היה מקום המקדש ובנה עליו עמר בן אל כטאב כיפה גדולה ויפה עד מאד ואין מכניסין שם גוי שום צלם ולא שום תמונה אלא שבאי’ להתפלל תפלתם. ולפני אותו מקום כותל מערבי, אחד מהכותלי’ שהיו במקדש בקדש הקדשי’ וקוראין אותו שער הרחמים ולשם באי’ כל יהוד’ להתפלל לפני הכותל בעזרה.
ושם בירושלים בבית שהיה לשלמה ארוות הסוסי’ אשר בנה שלמה בנין חזק מאד מאבני’ גדולות ולא נראה כבנין ההוא בכל הארץ.
מדברי רבי בנימין מטודלה אנו רואים:
1] שבזמנו הגדירו את הכותל המערבי כאחד מכותלי קודש הקודשים ולא כותל הדמעות שאנו קוראים היום כותל המערבי.
2] היהודים התקרבו מאד לכותל המערבי של קודש הקדשים, (או בגלל שהם סברו כשיטת הראב”ד על פי פרשנות המאירי, או שהתרחקו את המרחק המינימלי שדורש הרמב”ם להתרחק ממחנה שכינה).
3] רבי בנימין מטודלה הניח, שמטרת האבנים הענקיות שהוא מצא בירושלים, היתה בשביל להכניס לשם את סוסי שלמה. והוא לא ידע, שמטרתם להרחיב את ההר כקיר תמך שבנו בוני הורדוס.
מה שרציתי לומר בזה, שיש מקום לומר שרבי בנימין מטודלה לא התייחס לאבנים הענקיות שהוא מצא בפינה הדרום מערבית של הר הבית כאבני כותלי הר הבית ההלכתיות. אלא הוא מצא הסבר אחר מדוע יש שם אבנים ענקיות.
ומה שהניחו אחדים מן הראשונים מתקופות אחרות שכותל הדמעות הוא כותל המערבי של הר הבית לא היה מטעם מסורת אלא סברא, שלא מצאו סבה להזיז אבנים כל כך כבדות להר המוריה, אלא לצורך להבדיל בין קדושת ירושלים לקדושת הר הבית. אבל היום אנו יודעים שהצורך היה כקיר תמך להרחיב את ההר. אי נמי לא ידעו שהיה להורדוס יותר יכולת טכנולוגית משלמה המלך להזיז אבנים כבדות, אבל כך הוא האמת, כמו שבדורנו יש יותר יכולת טכנולוגית מכל הדורות שלפנינו.
אני גם דוחה את ההצעה שאולי הורדוס בנה מחדש את הכותל המערבי ההלכתי, ועשה חלק קודש להר הבית וחלק לצורכי חול. לא מסתבר בכלל שהוא היה עושה ערבוביה בין קודש לחול ולא שמענו בחז”ל שהורדוס עשה כך. וקצת משמע מבבא בתרא ג, עמוד ב, שהבניה של הורדוס היה על פי רצונו של החכם בבא בן בוטא. וכן כתוב במסכת תענית דף כג עמוד א:
“וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש, והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן, וידעו שמלאכת שמים בידיהם”.
נכתב ע”י שלמה משה שיינמן