מדוע משה פייגלין וסא"ל (במיל') אלי דקל סבורים שמצרים נערכת באופן פעיל למלחמה עם ישראל

בסרטון יוטיוב שעלה לאחרונה, משה פייגלין ומומחה המודיעין סא"ל (במיל') אלי דקל משרטטים סדרה של התפתחויות צבאיות, תשתיתיות ואסטרטגיות שמובילות אותם למסקנה כי מצרים נערכת לעימות עתידי פוטנציאלי עם ישראל.

הם טוענים כי בעוד שהסכם השלום נותר בתוקף באופן רשמי, המציאות "בשטח" בחצי האי סיני השתנתה לכדי מצב של מוכנות צבאית גבוהה.

1. נוכחות צבאית מאסיבית בסיני

פייגלין ודקל מצביעים על כך שמצרים הפרה באופן שיטתי את הסכמי קמפ דיוויד, הקובעים כי חצי האי סיני חייב להישאר מפורז ברובו.

• פריסת דיוויזיות: פייגלין מציין כי מצרים העבירה כחמש דיוויזיות לתוך סיני, מספר החורג בהרבה מהמותר.

• תרגילים באש חיה: גורם מרכזי לדאגה מיידית היה תרגיל צבאי רחב היקף שנערך לאחרונה במרחק של מאות מטרים בלבד מהגבול הישראלי. דקל מדגיש כי התרגיל כלל ארטילריה ונשק כבד, ולא רק נשק קל.

• טקטיקת ה"הרגלה": פייגלין משווה את התרגילים התכופים הללו להכנות למלחמת יום הכיפורים ולמתקפת ה-7 באוקטובר, שבהן אימונים בלתי פוסקים ליד הגבול משמשים ל"עיוורון" המודיעין הישראלי, כך שתחילתה של מלחמה אמיתית תיחשב בטעות לעוד תרגיל שגרתי.

2. בניית תשתיות אסטרטגיות

דקל מדגיש כי מצרים השקיעה שנים בבניית התשתית הפיזית הדרושה לשינוע פלישה מאסיבית ומהירה.

• מעברי תעלת סואץ: מאז 2004, מספר הדרכים לחציית תעלת סואץ גדל משישה ליותר מ-60 גשרים ומנהרות. דקל טוען כי אין לכך הצדקה אזרחית וכי המטרה היא תנועה מהירה של צבא שלם לתוך סיני.

• מאגרים אסטרטגיים: מצרים הקימה מחסני דלק ענקיים ומרכזים לוגיסטיים בעומק סיני כדי לתמוך במערכה צבאית ארוכת טווח.

• כוח ימי ואווירי: בניית נמל ימי גדול בסיני והצבת מוצבי מכ"ם מתקדמים מוצגים כראיה ל"חניקה" צבאית קבועה של האזור.

3. ההתפתחות בג'בל חלאל

נקודה ספציפית המוגדרת כ"חשש כבד" בפי דקל היא הדיווחים על חפירת מנהרות ובונקרים בג'בל חלאל, הממוקם כ-25 קילומטרים בלבד מהגבול הישראלי.

פיתוח זה מעיד על מעבר מכוחות ניידים לתשתית תת-קרקעית מבוצרת וקבועה, המסוגלת להגן על כוחות ומרכזי פיקוד מפני תקיפות אוויריות ישראליות.

4. עוינות אידיאולוגית ותמיכה ב"פרוקסי"

השניים טוענים כי האינטרסים האסטרטגיים של מצרים מיושרים באופן בסיסי נגד ישראל, למרות השלום הרשמי.

• חמאס כשלוחה (Proxy): דקל טוען כי חמאס פועל כשלוחה מצרית לא פחות מאשר איראנית. הוא מציין כי למצרים יש כוח לעצור את זרם הנשק לעזה אך היא בוחרת שלא לעשות זאת, שכן השארת "פצצת מתקתקת" על גבולה של ישראל משרתת את האינטרסים שלה.

• דוקטרינה צבאית: דקל טוען כי באקדמיות הצבאיות ובאימונים המצריים, ישראל מוגדרת במפורש כאויב. אין יריב אזורי אחר שמצדיק את היקף ההתעצמות הצבאית שלהם.

5. ה"קונספציה" והעיוורון הישראלי

האזהרה העיקרית של פייגלין ודקל היא שמערכת הביטחון הישראלית חוזרת על אותה טעות שעשתה מול חמאס: הסתמכות על מושג ה"הרתעה".

• הם טוענים כי צה"ל "טומן את ראשו בחול" בהתעלמותו מהפרות אלו כדי לשמר את אשליית השלום.

• דקל מציין כי בעוד שצה"ל הקדיש 250 קציני מודיעין לחמאס (ועדיין נכשל), המשאבים המוקדשים לניטור הצבא המצרי הגדול בהרבה אינם מספיקים לאיום בסדר גודל כזה.

---

טבלת סיכום: אינדיקטורים להסלמה

קטגוריה	התפתחות	הפרה של הסכם השלום?
כוחות צבאיים	העברת כ-5 דיוויזיות לסיני	כן (הפרה משמעותית)
תשתיות	60+ מעברי סואץ (גשרים/מנהרות)	לא במפורש, אך בעל משמעות אסטרטגית
ביצורים	בונקרים/מנהרות בג'בל חלאל	כן (אזור מפורז)
אימונים	תרגילי אש חיה מאות מטרים מהגבול	כן
לוגיסטיקה	מחסני דלק אסטרטגיים ובסיסי חיל הים בסיני	כן

---

פירוט טכני: מדוע התשתיות מעידות על כוונות התקפיות

בשיחה, אלי דקל מספק תצפיות טכניות המצביעות לדעתו על מעבר מעמדת הגנה לעמדת התקפה:

תעלת סואץ: מ-6 מעברים ליותר מ-60

דקל מתאר התרחבות מאסיבית של התשתית הדרושה להעברת צבא מהיבשת המצרית לתוך חצי האי סיני.

• גידול של 1,000%: עד 2004 היו רק שישה מעברים. כיום ישנם מעל 60.

• צורך צבאי מול אזרחי: הוא טוען ששישה מעברים הספיקו מעל ומעבר לצרכים האזרחיים של אוכלוסיית סיני. הצפיפות הנוכחית נועדה לאפשר לאלפי טנקים ורכבים לחצות את התעלה בו-זמנית, ובכך למנוע "צווארי בקבוק" שחיל האוויר הישראלי יכול לנצל.

• אגדי גישור: דקל מדגיש כי מצרים הציבה בסיני אגדי גישור קבועים. לפי הסכמי השלום, יחידות צבאיות כאלה אינן מורשות להימצא בחצי האי.

ג'בל חלאל: אבולוציית המנהור

דקל רואה בדיווחים על חפירת מנהרות בג'בל חלאל שלב קריטי בהכנות.

• התקרבות לגבול: המנהור החל ב-2020 באזור רפידים (כ-100 ק"מ מהגבול). המעבר לג'בל חלאל מביא את התשתית הכבדה הזו למרחק של 25 ק"מ בלבד מישראל.

• ביצור אסטרטגי: לא מדובר במנהרות הברחה, אלא במערכות בונקרים ומפקדות תת-קרקעיות החצובות בתוך ההר, עמידות בפני הפצצות אוויריות קונבנציונליות.

אתגר המודיעין הגלוי

מכשול טכני משמעותי שדקל מציין הוא "החשכה מודיעינית" במידע גלוי:

• הוא מציין כי תצלומי לוויין ברזולוציה גבוהה של סיני (בכלים כמו Google Earth) לא עודכנו כבר כמעט שנתיים.

• בשל כך, הוא מסתמך על מקורות צבאיים מצריים וספקי לוויין אחרים כדי לעקוב אחר ההתפתחויות, מה שמעורר אצלו דאגה עמוקה שהביצורים נבנים בזמן שהציבור והממשלה בישראל מסתכלים לכיוון השני.

סיכום דבריו של דקל: תשתיות אינן משקרות. בעוד שהרטוריקה הפוליטית מדברת על שלום, בניית 60 גשרים ובונקרים הרריים במרחק 25 ק"מ מהגבול מרמזת על תוכנית ארוכת טווח לעימות משוריין כבד ומהיר.