וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֪מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם… מי הם?

פורסם ב: דברי תורה | 0

יחזקאל פרק מד (טו) וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֪מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק:

רש”י יחזקאל פרק מד פסוק טו

(טו) והכהנים הלוים – משבט לוי:
בני צדוק – לפי שהיה כ”ג ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו:
בתעות – קנאינשר”ר בלע”ז:

מלבי”ם יחזקאל פרק מד פסוק טו

(טו) והכהנים הלוים. אמנם הכהנים בני לוי אשר הם בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי ולא עבדו ע”ז, המה יקרבו אלי לשרתני בכל עניני הכהונה, ולהקריב חלבי האימורים לזרוק הדמים:

אביתר הכהן עזר לאדניה אבל צדוק המליך את שלמה

מלכים א פרק א

(ה) וַאֲדֹנִיָּ֧ה בֶן־חַגִּ֪ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו:
(ו) וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם־ה֤וּא טֽוֹב־תֹּ֙אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָלְדָ֖ה אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם:
(ז) וַיִּהְי֣וּ דְבָרָ֔יו עִ֚ם יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֔ה וְעִ֖ם אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֑ן וַֽיַּעְזְר֔וּ אַחֲרֵ֖י אֲדֹנִיָּֽה:
(ח) וְצָד֣וֹק הַ֠כֹּהֵן וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֜ע וְנָתָ֤ן הַנָּבִיא֙ וְשִׁמְעִ֣י וְרֵעִ֔י וְהַגִּבּוֹרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד לֹ֥א הָי֖וּ עִם־ אֲדֹנִיָּֽהוּ:

מלכים א פרק א

(לב) וַיֹּ֣אמֶר׀ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד קִרְאוּ־לִ֫י לְצָד֤וֹק הַכֹּהֵן֙ וּלְנָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְלִבְנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וַיָּבֹ֖אוּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
(לג) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לָהֶ֗ם קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ אֶת־עַבְדֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֔ם וְהִרְכַּבְתֶּם֙ אֶת־שְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֔י עַל־הַפִּרְדָּ֖ה אֲשֶׁר־לִ֑י וְהוֹרַדְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אֶל־גִּחֽוֹן:
(לד) וּמָשַׁ֣ח אֹת֣וֹ שָׁ֠ם צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן וְנָתָ֧ן הַנָּבִ֪יא לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וּתְקַעְתֶּם֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה:
(לה) וַעֲלִיתֶ֣ם אַחֲרָ֗יו וּבָא֙ וְיָשַׁ֣ב עַל־כִּסְאִ֔י וְה֥וּא יִמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑י וְאֹת֤וֹ צִוִּ֙יתִי֙ לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־ יְהוּדָֽה:
(לו) וַיַּ֨עַן בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהֽוֹיָדָ֪ע אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר׀ אָמֵ֑ן כֵּ֚ן יֹאמַ֣ר יְקֹוָ֔ק אֱלֹהֵ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
(לז) כַּאֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה יְקֹוָק֙ עִם־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כֵּ֖ן יהי יִֽהְיֶ֣ה עִם־שְׁלֹמֹ֑ה וִֽיגַדֵּל֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מִ֨כִּסֵּ֔א אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד:
(לח) וַיֵּ֣רֶד צָד֣וֹק הַ֠כֹּהֵן וְנָתָ֨ן הַנָּבִ֜יא וּבְנָיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֗ע וְהַכְּרֵתִי֙ וְהַפְּלֵתִ֔י וַיַּרְכִּ֙בוּ֙ אֶת־שְׁלֹמֹ֔ה עַל־ פִּרְדַּ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּלִ֥כוּ אֹת֖וֹ עַל־גִּחֽוֹן:
(לט) וַיִּקַּח֩ צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן אֶת־קֶ֤רֶן הַשֶּׁ֙מֶן֙ מִן־הָאֹ֔הֶל וַיִּמְשַׁ֖ח אֶת־שְׁלֹמֹ֑ה וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־ הָעָ֔ם יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה:

עזרא הסופר היה מבני צדוק

עזרא פרק ז

(א) וְאַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּמַלְכ֖וּת אַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא מֶֽלֶךְ־פָּרָ֑ס עֶזְרָא֙ בֶּן־שְׂרָיָ֔ה בֶּן־עֲזַרְיָ֖ה בֶּן־ חִלְקִיָּֽה:
(ב) בֶּן־שַׁלּ֥וּם בֶּן־צָד֖וֹק בֶּן־אֲחִיטֽוּב:
(ג) בֶּן־אֲמַרְיָ֥ה בֶן־עֲזַרְיָ֖ה בֶּן־מְרָיֽוֹת:
(ד) בֶּן־זְרַֽחְיָ֥ה בֶן־עֻזִּ֖י בֶּן־בֻּקִּֽי:
(ה) בֶּן־אֲבִישׁ֗וּעַ בֶּן־פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּן־אַהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן הָרֹֽאשׁ:

וכתוב

שמואל ב פרק ח

(טו) וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֪ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל־עַמּֽוֹ:
(טז) וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר:
(יז) וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֪וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר:

לפי רבי יהושע בן לוי בתקופת פשחור בן אמר 5000 כהנים מזויפים התערבבו במשפחת הכהנים האמיתית

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ח

רבי יסא בשם ר’ יוחנן אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי מאי טעמא [מלאכי ג ג] וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כו’. אמר ר’ זעורה כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רב הושעיה בגין דאנן לויים נפסיד. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה ומה טעמא [מלאכי ג ג] והיו לה’ מגישי מנחה בצדקה. אמר ר’ יוחנן כל משפחה שנשתקע בה פסול אין מדקדקין אחריה. אמר ר’ שמעון בן לקיש מתניתא אמרה כן משפחת בית צריפה היתה בעבר הירד(ו)ן ריחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע אף על פי כן לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן פעמים בשבוע. אמר רבי יוחנן העבודה שאיני מכירין ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר הכהן וכולן נשתקעו בכהונה גדולה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי לעזר עיקר טירונייא שבהן [הושע ד ד] ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד אמרין הדא עירו דמושהן מיניהון:

קרבן העדה מסכת יבמות פרק ח

אין הקדוש ברוך הוא נזקק. לבער הפסולים מישראל אלא שבט לוי הוא מטהר:
כאדם שהוא שותה בכוס נקי. כך הלוים שמשמשים לפניו צריך לטהרן אבל שאר שבטי ישראל מניחן כמות שהן:
בגין דאנן לוים נפסיד. רב הושעיא לוי היה ואמר למה יפסידו הלוים להוציא לעז עליהם לפרסם הממזרים שבהם:
אף לעתיד הקדוש ברוך הוא עושה. עם הלוים צדקה שאי אפשר שלא לצרפן אלא שאינו מגלה שהן ממזרים אלא יאמר עליהם שהן ישראלים וזה מפני כבודן של בני לוי וזהו הצדקה שעושה עם בני לוי שהם מגישי מנחה שלא יפרסם חטאיהן:
שנשתקע בה פסול. ולא נודע לרבים אין מדקדקין אחריה לגלותו:
מתני’. דסוף עדיות נמי דיקא:
בן ציון. אדם חשוב ואיש זרוע:
וריחקה. שהכריז עליה שהיא פסולה:
בשבוע. בשמיטה:
העבודה. לשון שבועה:
לפשחור בן אימר. היה כה”ג בימי ירמיה:
וכולם נשתקעו בכהונה. ול”ג גדולה:
נשתקעו. שהיו מחזיקים עצמן בכהנים לפי שאכלו תרומה והם לא אכלו אלא מפני שהיו עבדי כהן:
עיקר טירונייא שלהן. עיקר יחוסן של הכהנים תמצא במעיזים ומריבים שבהם שכן דרך הכהנים להיות עזים וקנטרנים כדכתיב ועמך כמריבי כהן:
י”ג עיירות נשתקעו. נתערבו בכותים בימי השמד ואמרו עיר ששמה מישן דאמרי’ לעיל פ”ק שכל הדרים בהן פסולין הן היא היתה אחת מי”ג עיירות אלו:

שיירי קרבן מסכת יבמות פרק ח

אף לעתיד לבא וכו’ הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה וכו’. נראה הא דקאמר אף קאי אמתני’ דעדיות דמייתי בסמוך דתנן אעפ”כ לא בקשו חכמים לגלותן וקא’ אף הקדוש ברוך הוא יעשה כן לעתיד לבא שלא יפרסם את הפסולים. ודלא כי”מ ועיין פירושי בקונט’ וקשה בממזר שאביו עדיין חי אם יכשיר אביו ללוי איך אפשר לומר שבנו ישראל א”נ בשני אחים מאי איכא למימר לכן נ”ל דר’ חנינא פליג אר’ יסא וסובר אפי’ לשבט לוי אינו מפרסם הממזרים שבהם והיינו דקאמר והיה לה’ מגישי מנחה בצדקה:
ועמך כמריבי כהן. וא”ת הא גם לריב”ל ניחא שהם כמריבי כהן וקאי אעזי פנים שבכהנים שהן עבדי פשחור בן אימר וי”ל האי קרא ועמך כמריבי כהן הושע אמרו שהיה זמן רב קודם ירמיה כמפורש בקרא ובימיו עדיין לא היה פשחור כה”ג שזה היה בימי ירמיה אבל לר”א ניחא. ונראה שזה כוונת רש”י שפירש בקידושין דף ע’ פשחור בן אימר בימי ירמיה היה ע”כ ולפום ריהטא קשיא מאי נ”מ באיזה זמן היה ולפמ”ש ניחא:

פני משה מסכת יבמות פרק ח

אף לעתיד. כי היכי דהשתא אין הקדוש ברוך הוא מפרסם הממזרים:
אין הקדוש ברוך הוא נזקק. לפרסם אלא לשבטו של לוי:
כאדם שהוא שותה בכוס נקי. מזקק ומצרף אותו להיות נקי:
נפסיד. בתמיה שיהו הממזרים שלהן מתפרסמין:
עושה עמהן צדקה. דאין זה הפסד אלא צדקה הקדוש ברוך הוא עושה עמהן דאין השכינה שורה אלא על משפחה המיוחסת. א”נ דר”ח פליג דקאמר אף עמהן עושה צדקה שלא לפרסמן וכדדריש בבלי עשרה יוחסין מאי מגישי מנחה בצדקה צדקה עושה הקדוש ברוך הוא עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה וכדרבי יוחנן לקמיה:
מתניתין אמרה כן. דלא רצו חכמים לפרסמן:
אבל כו’. וכן הוא שם ועיין כל זה שם ומ”ש שם ובסוף פ”ג דקידושין:
ה”ג העבודה שאני מכירן ומה נעשה ונשתקעו בהן גדולי הדור וכן בעשרה יוחסין:
לפשחור בן אמר. בימי ירמי’ הי’ וכולן נשתקעו בכהונה גרסינן שמתוך שהיו אוכלין בתרומה מחמת עבדי כהנים היו מחזיקין עצמן ככהנים ונשאו בנות כהונה ונטמעו:
עיקר טרונייא. היחוס והשבח שלהן הן עזותן ובני מריבה מדכתיב ועמך כמריבי כהן:
הדא עירו דמושהן. עיר הנקראת מישא בבבלי גם היא מינייהו:

לדעת הבבלי המספר של המזויפים מעבדי פשחור היה או 400 או 4000

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד ב

אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע מאות עבדים, ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר, וכולם נטמעו בכהונה, וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם. אמר אביי: כולהו יתבן בשורא דבנהרדעא. ופליגא דרבי אלעזר, דאמר ר’ אלעזר: אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו, שנא’: ועמך כמריבי כהן.

רש”י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

פשחור בן אימר – בימי ירמיה היה.
וכולן נטמעו בכהונה – ול”ג גדולה.
נטמעו – נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים.
אל תהרהר אחריו – אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן.

לצורך מצות פדיון בכור, הגר”א פדה את עצמו אצל רבי חיים רפפורט המיוחס לעזרא הסופר מצאצאי אלעזר בן טאהרן

מספרים על הגר”א שהוא היה הבכור במשפחתו ולא סמך לגמרי על הפדיון בכור שעשו עבורו על ידי הכהנים הרגילים ובסוף להשקיט את הספק שלו הגר”א פדה אצל רבי חיים רפפורט המיוחס לעזרא הסופר מצאצאי אלעזר בן טאהרן. עזרא הסופר הוא מצאצאי צדוק כמבואר בספר עזרא ז,ב.  יש לציין שהש”ך גם קראו לו רפפורט אבל הוא מיוחס לעלי הכהן מצאצאי איתמר בן אהרן ואינו ממשפחת צדוק הכהן.