מדוע צרות באות על ישראל? תשובה מדהימה של הרמב"ן & מכתב הרב אליהו זצ"ל • פרשת קורח | הרב אלישע וולפסון

להלן סיכום מפורט ומובנה של שיעורו של הרב אלישע וולפסון, ע"י GEMINI AI.

1. פתיחה: מחלוקת קורח ועדתו והתעוררות הקצף

הרב פותח בתזכורת מפרשת קורח. בעקבות המרד של קורח ועדתו, חרונו של הקדוש ברוך הוא מתלקח והוא אומר למשה ואהרון: "היבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע".

בתגובה, משה ואהרון נופלים על פניהם וזועקים: "אל אלוהי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?". צעקה זו מזכירה את זעקתו ההיסטורית של אברהם אבינו על סדום: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?".

המצב מחמיר עוד יותר למחרת: גם לאחר שהאדמה פוצה את פיה ובולעת את קורח, דתן ואבירם, כל עדת בני ישראל באה בטענות קשות אל משה ואהרון ואומרת: "אתם המיתם את עם ה'". טענה זו מעוררת מגפה קשה בעם, שנבלמת רק כאשר משה שולח את אהרון להקטיר קטורת ולעמוד בין המתים ובין החיים.

2. קשיית הרמב"ן על פרשת קורח

הרב מצטט את שאלתו המתבקשת של הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) על הפסוק "היבדלו מתוך העדה הזאת":

• אם עם ישראל לא חטאו ולא מרדו, מדוע יצא עליהם קצף מאת ה' להשמידם כרגע?
• מצד שני, אם הם כן חטאו ומרדו יחד עם קורח, כיצד אומרים משה ואהרון "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" – הרי כולם אשמים!

התשובה: מניפולציה רגשית וחטא שבלב

הרמב"ן מסביר שקורח עשה מניפולציות רגשיות ופופוליסטיות על העם. הוא טען בפניהם שהוא לא נלחם בשביל עצמו, אלא בשביל כבודם של ישראל – "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'". העם נסחף אחריו מתוך תקווה אינטרסנטית שהעבודה במשכן תחזור אל הבכורות (כפי שהיה לפני חטא העגל, במקום אצל שבט לוי).

בעצם העובדה שהעם נקהל והסכים עם מהלכיו של קורח, הם כפרו בליבם בנבואת משה רבנו וערערו אחרי השכינה. לכן, מצד הדין, הם היו חייבים כליה.

כיצד בכל זאת לימדו עליהם משה ואהרון זכות? הם טענו שמי שגרם לחטא והסית את כולם הוא קורח בלבד. דרכם של מבקשי רחמים היא להקל את החטא מעל הכלל ולהטיל את האשמה על היחיד שגרם לכך. הקדוש ברוך הוא קיבל את הטענה, פגע במנהיגים והציל את העדה.

3. ההקבלה: דוד המלך והמגפה בסוף ימיו

הרב וולפסון מקשר את היסוד הזה לסיפור נוסף המופיע בסוף ימי דוד המלך (שמואל ב', כ"ד). דוד שולח את יואב בן צרויה למנות את עם ישראל (לערוך מפקד), דבר שגורם לפריצת מגפה נוראית בעם. כשדוד רואה את המלאך המשחית, הוא צועק אל ה': "הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי".

גם כאן שואל הרמב"ן: אם דוד הוא זה שחטא בספירת העם, מדוע העם נענש במגפה קשה שבה נספו 70,000 איש?

הסיבה האמיתית: אדישות לבניין בית המקדש

הרמב"ן חושף סוד היסטורי עמוק מתוך דיוק בפסוקים. בתחילת הפרק נאמר: "ויוסף אף ה' לחרות בישראל, ויסת את דוד בהם לאמור לך מנה את ישראל". כלומר, עוד לפני שדוד חטא, כבר היה קצף של ה' על עם ישראל, וחטאו של דוד היה רק הטריגר (הגורם) להוצאת העונש לפועל. על מה היה הקצף?

הרמב"ן מסביר בדרך הסברה: עם ישראל נענש על כך שהתעכב בניין בית הבחירה והם לא התעוררו מעצמם לבנות את בית המקדש.

• ארון הברית הלך מאוהל אל אוהל, כגר בארץ, ואף אחד מהשבטים לא התעורר ואמר "קדימה, נדרוש את ה' ונבנה לו בית".
• זאת למרות שיש ציווי מפורש בתורה (בדברים י"ב): "אל המקום אשר יבחר ה'… לשכנותו תדרשו ובאת שמה". בשונה מהגויים שעובדים בכל מקום ("תחת כל עץ רענן"), עם ישראל נצטווה לדרוש מקום אחד מרכזי.

הרמב"ן קובע באופן מרעיש: אילו ישראל היו חפצים בדבר ומתעוררים מעצמם, המקדש היה נבנה כבר בימי השופטים, בימי שאול, או בתחילת ימי דוד. מכיוון שהעם לא השגיח בנושא ורק דוד לבדו התעורר לכך בשלב מאוחר – הבניין התעכב בגלל "פשיעת ישראל", ועל כך יצא הקצף הגדול.

4. כיצד נעצרה המגפה: חשיפת מקום המקדש

הקשר הישיר בין המגפה לבית המקדש מוכח מהאופן שבו המגפה נעצרה. הקדוש ברוך הוא שלח את גד הנביא לומר לדוד להקים מזבח בגורן ארנוה היבוסי – שהוא מקום הר הבית ומזבח העולה. דוד קונה את המקום בכסף, מקריב קורבנות, והמגפה נעצרת.

הרב מצטט את מדרש שמואל, המביא משל לאבא שמכה את בנו, והבן אינו יודע על מה הוא מוכה. רק בסוף אומר לו האב: "דע לך שאתה מוכה בגלל שלא נקמת את נקמתו של פלוני שהיכה אותך". כך, כל אותם אלפים שנפלו במגפה, לא נפלו אלא על שלא תבעו את בניין בית המקדש.

המדרש מסיים בקל וחומר נוקב: אם אותם אנשים, שלא ראו את בית המקדש בנוי מימיהם, נענשו כך על שלא תבעו אותו – אנחנו, שהיה לנו מקדש והוא נחרב, על אחת כמה וכמה חייבים לתבוע ולדרוש אותו! לכן תיקנו נביאים ראשונים להתפלל שלוש פעמים ביום על החזרת השכינה לציון ובניין ירושלים.

5. האקטואליה לימינו: קריאה לרבני ישראל ולציבור

הרב וולפסון מחבר את דברי הרמב"ן והמדרש למציאות ימינו, ומקריא מכתב היסטורי וחשוב שעליו חתמו גדולי רבנים: הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, הרב חיים דרוקמן זצ"ל, ויבדל לחיים ארוכים הרב דב ליאור שליט"א.

זעקת הרבנים במכתב:

הר הבית שוחרר במלחמת ששת הימים, אך הוא עומד עדיין בשיממונו כאילו לא קרה דבר! כיצד ייתכן שהקדוש ברוך הוא החזיר לנו את מקום מקדשנו, ואנו משאירים אותו לאויבינו ונשארים בחוץ?

הרבנים כותבים במכתבם שיש לתהות האם הצרות התכופות המתרגשות על עם ישראל בדורנו אינן נובעות מאותה אדישות שהרמב"ן מדבר עליה – מכך שאין אנו דורשים ותובעים את הר הבית ואת בניין המקדש.

מסר סיום וחזון מעשי

הרבנים קוראים במכתבם לרבני ישראל להתאחד ולעורר את הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות.

הרב וולפסון מציין שהמכתב לא נכנס לפרטים פוליטיים, אך מביא כדוגמה את הצעתו המעשית של הרב דב ליאור: להקים בשלב ראשון בית כנסת בתוך תחומי הר הבית המותרים (למשל על הגג באזור שערי הרחמים), להתקדם צעד אחר צעד, לטבול כהלכה, לעלות, ללמוד את הנושא ולא להפקיר את ההר.

השיעור נחתם בקריאה נרגשת: כפי שחסידי ברסלב עושים "נפשות" ומעוררים את הציבור לנסוע לאומן, כך מוטל עלינו לעשות נפשות, לעורר את עם ישראל ואת חכמי ישראל לדרוש את ציון, לדרוש את המקדש, ובזכות התעוררות זו מלמטה נזכה לראות בבניינו ובגאולת נפשנו במהרה בימינו. אמן.