לא העכבר הוא האשם בגנבה אלא החור שדרכו חדר העכבר אל מקום הגנבה, שכן פירצה קוראת לגנב. ביטוי שמשמעו: מקום פרוץ ופתוח שאין עליו השגחה מעורר את הגנב לבוא ולגנוב. ובהשאלה: הזנחה ורשלנות פותחות פתח לתקלות ולפגעים, חוסר השגחה והקפדה מרבה את המעילות ואת השחיתות.
דוגמה קלאסית לעיקרון
ערוך השולחן חושן משפט סימן שמח סעיף טו
סעיף טו
וכן אם הגנב הטמין הגניבה והוצרך לצאת מן העיר שלא היה ביכלתו להבריח הגניבה בעצמו מהעיר ושלח אח”כ איש אחד להביא לו הגניבה חייב השליח לשלם דהוא עיקר הגנב מאחר שידע שהיא גנובה כ”כ רבינו הרמ”א ומזה למדנו וגם ממ”ש בסעיף י”ב דאותם האנשים שמקבלים תדיר גניבות מהגנב דינם כגנב עצמו והבעלים יכולים לגבות מהם וענשם גדול מנשוא והם הגורמים לגניבות דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב ועמ”ש בריש סי’ שנ”ח ואין חילוק בין גניבת ישראל לגניבת גוי ואפילו היה להגנב איזה טענה על הבעלים אסור לקבל הימנו הגניבה ונחשב כאלו הוא גנבו [נה”מ]:
דוגמה מודרנית “בהשאלה” (ע”י משה פייגלין)
למי אתם נאמנים?
לשר, או לקומיסר?
השולט בביטחון שולט במדינה.
מינויו של נציב שב”ס שנאמן לריבון הנבחר, ומינויים דומים במשטרה, נתפסים על ידי ה’דיפ סטייט’ כלבנים הראשונות בנפילת שלטון העל שלו. אחרי הניצב יעקובי “עלולים” היו לבוא מינויים נוספים – רמטכ”ל, ראש שב”כ, ראש מוסד – שכמו נציב השב”ס החדש, מבינים מי פה בכלל האויב, ונאמנים (אלוהים ישמור…) לציבור ולנבחריו.
הבעיה עם הנציב “החוצפן הזה” היתה שהוא ‘אשכרה’ העז לממש את מדיניות השר במקום את מדיניות הקומיסרית.
נראה שזעקות השבר של הנוח’בות שמאחורי הסורגים, לא היו לרוחו של רונן בר – שהצליח לא להבחין בהכנותיהם לטבח ה-7 באוקטובר.
מעצרו של נציב שירות בתי הסוהר נועד לאותת לכל בכירי מערכת הביטחון – זכרו בידי מי הכוח!
הבעיה אינה הקומיסרית והפושעים שאיפשרו את ה-7 באוקטובר.
הבעיה היא שהרוב הלאומי דבק במנהיג שאינו מפטר אותם.
