מטרת יציאת מצרים – דברי הרב ישראל אריאל

פורסם ב: דברי תורה | 0

 

 

(הודפס לקראת פרשת שמות תשפ”ג ע”י מכון המקדש)

מטרת יציאת מצרים – הרב ישראל אריאל

לקראת סוף הפרשה הקב”ה מתוודע אל משה ומבקש ממנו ללכת אל פרעה, כאשר המטרה היא: “שלח את עמי ויעבדני במדבר” (שמות ז’, ט”ז). אין מדובר באיזו חגיגה עממית על השחרור מבית עבדים, ובוודאי שאין מדובר בתכסיס מחוכם לברוח באמצעותו ממצרים. העבודה לה’ בזבחים ועולות היא פסגה, היא מטרה עליונה – התגלמות הרעיון של יציאת מצרים, ככתוב: “אַנִי ה’ אָ-לְהַיכֶם אשר הוצָאתִי אֶתְכֶם מָאֶרְץ מִצְרִיִם לְהָיות לָכֶם לא-להים” (במדבר, ט”ו, מ”א).

ספר חרדים (ט, כד) כותב שמשום כך נאמר בעשרת הדיברות “אָנכִי ה’ הוצאתיך מארץ מצרים” (שמות, כ’, ב’). שכן כוונת המצוה היא, שה’ הוציא אותך מעבדות מצרים, ללמדך כי מעתה הנך עבד לאלוקי ישראל. זו לשונו: “לזכור בכל יום בלבבנו כי עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודת פרך בחומר ובלבנים, ואילו לא הוציאנו, עדיין אנו ובנינו היינו עבדים… וכתוב: ואותנו הוציא משם… ופרי המחשבה הזאת, כדי שלא יחזיק האדם עצמו כבן חורין, כדתנן באבות (פרק ב, כא): ואין אתה בן חורין להבטל ממנה… אלא יעבדו [ישראל] את ה’ כעבד העובד את אדוניו”.

זאת באשר לישראל, אך גם הודעתו של פרעה כי הוא שולח את ישראל, היא דבר מהותי בתהליך היציאה. זו באה מתוך הכרה כי הם יוצאים ממצרים בפקודת ה’, ומעתה הם נמסרים לרשותו לעובדו לעולם! מכאן מובנת התוספת של משה ‘פן יפגָּענוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב’ (שמות, ה’, ג’). כלומר היציאה ממצרים למדבר מותנית בכך, שישראל ‘יעבדו את האלקים על ההר הזה’ בזבחים ועולות. אם אין עבודה – אין יציאה.

תנאי זה מלווה את ישראל במהלך הדורות

תנאי זה מלווה את ישראל במהלך הדורות: אם ישראל עובדים את ה’ במשכן ובמקדש – תבוא הברכה לישראל, אם לא יעבדוהו – יבואו חלילה צרה וחורבן. כך נאמר בתנחומא בחוקותי ה:

“כיון שעמדו ישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן, ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש (שמות כה ח), וכן אמר לשלמה: הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחוקתי ואת משפטי תעשה… ושכנתי בתוך בני ישראל… אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי… מה אני עושה? והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם…

למה? – תנאים הן! שנאמר: אם בחקתי תלכו… ונתתי משכני בתוככם… ואם לא תשמעו לי, מה כתיב שם? – והשימותי את מקדשיכם’.

כעין זה מצינו בימי דוד (מדרש תהלים, מזמור י”ז, ד’): “ויבא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה הקם לה’ מזבח (שמואל ב’ כ”ד, י”ח). תני ר’ שמעון בן יוחי: משל לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו: לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום זה כמה ימים ולא השגחת בי. כך כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש.”

תנאי זה נאמר אף באשר לעצם הזכות לצאת ממצרים. כמובא במדרש שישראל במצרים היו נעדרי זכויות של מצוות, ונתן להם הקב”ה את מצות הקרבת קרבן פסח וכן מצות מילה, ובזכות מצוות אלה יצאו. ראה רות רבה ו, א: “שלא היו בידם מצוות להתעסק בהם – ויגאלו, ונתת להם שתי מצות שיתעסקו בם ויגאלו, ואלו הן: דם פסח ודם מילה”.