לפי הגאון, הרב חיים צימרמן, זצ”ל, דת ישמעאל = דת של עבודה זרה, בגלל הסיבות הבאות

פורסם ב: דברי תורה | 0

מקור הפסק באתר: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=10435
וכנראה מחבר הפסק, הגאון, הרב חיים צימרמן זצ”ל

נספח א: הרב משה פיינשטיין התרשם שחלק מן הישמעאלים לא עובדים עבודה זרה

משמע לי, מאגרות משה, יורה דעה, חלק ב סימן ז, שהרב משה פיינשטיין הניח שיש מן הישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה. עם זאת, עיין באותו מקור להסבר מדוע הרב האמין ששכולם מפרים באופן חמור את החובות הדתיות המוטלות על הגויים.

נספח ב: ספר חוט משולש חלק ג, סימן כ”ח – מראש ישיבת ולוז’ין – דמות הלבנה שלהם בבית תפלה לישמעאלים הנקרא מאצעטא, דינו כפסל

וז”ל: “וא”כ לפ”ז בזמנינו שמעמידים הפסל או דמות הלבנה שלהם בבית התפלה ממש הוה משמשים דומיא דכיפה”.

אלא בסוף התשובה, לשיטתו, הוא מצא היתר לבנות רוב בית התפלה שלהם.

אלא שבמקום אחר https://60ribo.org.il/moon/ הבאתי סיבות להימנע משימוש בתפישתו המקלה.

נספח ג: החפץ חיים – יש מצוה למסור את הנפש ולא לעבוד עבודה זרה

חפץ חיים – ספר המצוות הקצר מצוות עשה מצוה ה
מצות עשה לקדש את ה’ ברבים.
שנאמר (ויקרא כב, לב): “ונקדשתי בתוך בני ישראל”. וזה צריכים אנחנו לעשות במסירת נפשנו למות, ובכל מאודנו, לפרסם אמונתו יתברך שמו. שאם ירצו להכריחו להסירו מהאמונה – לא יאבה ולא ישמע, וימסור נפשו למיתה בשביל זה. ולא יטעה את האנס שיחשוב שכפר אף על פי שבלב הוא מאמין בו יתברך שמו כדי שלא יתן מקום אל המעבירו לחשוב שהוא כפר בהשם יתברך. ואם האנס מכוין להעבירו על דת, והוא בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה מישראל אפילו בכל העברות ואפילו שלא בשעת השמד, יהרג ולא יעבור; ובשעת השמד, חס ושלום, אפילו בצנעה, יהרג ולא יעבור. אבל בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים – אפילו בצנעה ושלא בשעת השמד, ואפילו האנס מתכוין להנאתו ולא להעבירו על דת, יהרג ואל יעבר. ואם הוא ברבים, הרי זה מקדש השם ברבים שאין למעלה הימנו.
והעובר על זה ולא קידש השם במקום שחייב לקדשו, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה שלא לחלל שם שמים, שנאמר (ויקרא כב, לב): “ולא תחללו”. (ועיין בחלק הלאווין לא תעשה, קנ”ה).
ונוהג בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות.

נספח ד – העובד עבודה זרה מיראה, דיון בשיטות הראשונים

רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה ו
הלכה ו
העובד עבודת כוכבים מאהבה כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר, או שעבדה מיראתו לה שמא תריע לו כמו שהן מדמים עובדיה שהיא מטיבה ומריעה, אם קבלה עליו באלוה חייב סקילה ואם עבדה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה או מיראה פטור, המגפף עבודת כוכבים והמנשק לה והמכבד והמרבץ לפניה והמרחיץ לה והסך והמלביש והמנעיל וכל כיוצא בדברי כבוד האלו עובר בלא תעשה שנאמר ולא תעבדם ודברים אלו בכלל עבודה הן, ואף על פי כן אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש, ואם היתה דרך עבודתה באחד מכל הדברים האלו ועשהו לעבדה חייב. +/השגת הראב”ד/ ואם עבדה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה פטור. א”א דומה שהוא השמיט מכאן מיראה ובגמרא הולכין יחד מאהבה ומיראה ואנו מפרשין מאהבת אדם ומיראת אדם ולא מאהבת עבודת כוכבים ולא מיראתה.+

 ציטוט מספר “מתיבתא”, ילקוט ביאורים על סנהדרין  סא:

הר”ן תמה על הרמב”ם, הרי להלן (סה.) אמרו ש’המקטר לשד’ דהיינו שמקטיר לפניו כדי שיטיב עמו נחשב עובד עבודה זרה, ואף זה דכיון שמתכוין בעבודתו לפניה שתטיב עמו אף שלא קיבלה עליו באלוה חייב וסיים, שמשמע לו שכיון שעובד לשם איזה תועלת, הרי נותן לה בזה אלהות ושררה וזה ענין עבודה זרה.

וכן בהערה כד, שם: “וכן ותמה עליו המאירי (ד”ה העובד) וראה בריב”ש (שו”ת, סי’ קי) שכתב שכבר הסכימו האחרונים שאין פירוש הרמב”ם נכון, ולכן פירש כדעת הרמב”ן המובא לעיל שהיראה היא מהגוי שלא יזיקנו.

ובבאר מים חיים (ד”ה איתמר) יישב את דברי הרמב”ם”… (עיין שם)