
הרב מביא מחלוקות בגמרא (תענית, נזיר, בבא קמא ועוד) האם מותר לסכן מעט את הבריאות למען מצווה (כמו התענית או מאמץ פיזי), ומסכם שרק אם הסיכון קטן מאוד וודאי לא פיקוח נפש – אפשר לשקול, אבל כל אחד צריך לחשב לפי מצבו האישי, כולל שיבוש סדר יום שיכול לגרום קשיים אחרים.
בסוף, הוא מסיים בברכה: הברכה לבנים "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" – כי אפרים ומנשה גדלו במצרים, הרחק מארץ ישראל ומסביבה יהודית חזקה, ועדיין שמרו על עבודת ה' בנאמנות, גם כשלא כולם סביבם עשו כן.