יום שני, י"ג סיון התשפ"ה
מגדר, מוסר ומה שביניהם
בעקבות הגילוי, ולפיו הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי עומדת מאחורי החמרת ההנחיות המעוותות בלאו הכי בדבר פגיעה ב'בלתי מעורבים' כביכול, מה שגרם למותם של ארבעה לוחמים ביום ששי האחרון, כאשר צה"ל נמנע מתקיפה מהאויר ושלח את לוחמיו לבנין ממלוכד משיקולים 'מוסריים', נחלץ הרמטכ"ל להגן על אותה פצ"רית, אשר זוכה לגיבוי מתמיד מהשמאל. ישנם בישראל אנשים, אשר דואגים מאד ל'מוסריות' שלנו, קרי לזכותו של האויב הנאצי לטבוח בנו מבלי שיושב לו כגמולו, כאילו מדובר כאן על תחרות ספורט בין שתי קבוצות ולא על מלחמת קיום עקובה מדם כנגד אויב רצחני שאינו בוחל בשום אמצעי כדי לרצוח כמה שיותר יהודים. אותם מתיפיפים אף באים בטענות 'פטריוטיות', כאילו הם נורא דואגים לכך שקציני צה"ל יוכלו לערוך מסעות שופינג בלונדון ובפריז, ולכן עלינו לסכן את לוחמינו, כדי שלא יוצאו נגדם צוי מעצר על-ידי הקרקס האנטישמי בהאג.
מדובר באותה פצ"רית, אשר הגישה כתבי אישום נגד חיילינו על התעללות במחבל נוחבה, ואשר בבוקר הנורא של שמיני עצרת, כאשר מימדי האסון רק התחילו להתגלות והמוני חיילים התגייסו למאבק על קיומנו הפיזי מול חלאות האדם מעזה – אף היא התיצבה בבור בקריה. לשם מה? כדי 'להציב גבולות' ללחימה, לתקוע מקלות בגלגלי הלוחמים, לדאוג לזכויות ה'בלתי מעורבים' בעזה שהריעו כאשר רצחו, שרפו, אנסו ושדדו את תושבי העוטף וחגגו את בואם של חטופינו לעזה תוך התעללות סדיסטית.
ואם הולכים קצת לאחור, מגלים כי בתפקידה הקודם בצבא, שמשה הפצ"רית כיוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. עצם קיומו של התפקיד הזה בצבא ועצם הגדרתו בשם הזה אינו אלא תוצאה של שטיפת מח פרוגרסיבית שנועדה להחריב את צה"ל ולקעקע מהיסוד את אושיות קיומה של החברה הישראלית בדרך להפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה ומתוך מגמה לנוון מוסרית את העם היהודית תוך הרס התא המשפחתי וקידום הערכים של סדום, כנהוג אצל הגרועות שבאומות העולם. לבעלי לב חזק כדאי מאד לקרוא את ספרה של נוה דרומי 'פרחים בקנה', שמתאר בפרוטרוט את תהליך הקמתו של אותו יוהל"ם כנדבך חשוב בהרס הצבא שאותם ארגונים הממומנים על-ידי שונאינו בחו"ל רואים כשלב הכרחי בדרך לחיסול המדינה היהודית. [במאמר מוסגר ראוי לציין, כי כל עוד הצבא מתנהל לאור המלצותיו ההזויות של אותו יוהל"ם, אזי לא רק ליהודי חרדי אין מה לחפש בצבא, אלא כל יהודי ירא שמים באשר הוא – גם אם אינו חרדי – ראוי לו לבדוק היטב היטב את הנזק לעומת התועלת בטרם ילבש מדים].
מדוע אני מעלה את הנושא של היוהל"ם בהקשר הנוכחי? לא משום שבאתי לערוך סקירה על דמותה של הפצ"רית, אשר כאישיות מעניינת אותי כשלג דאשתקד. אני מעלה זאת עבור אלו, אשר סבורים לתומם, כי שתי מערכות נפרדות הן – האחת על הנצחון בעזה, והאחרת – על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. האמת היא, כי מערכה אחת ויחידה יש כאן, אשר חובקת את כל מציאותנו כאומה – האם אנחנו עם ה', או שמא – חלילה – ככל הגויים בית ישראל. האם זכותנו לנצח את האויב העזתי משום שהוא גוזל את ארצנו, או שמא אנחנו לסטים שגזלנו את ארצם. האם כיבוש, הורשת האויב והתישבות יהודית במקומו הם מהלכים מוסריים שנצטוינו עליהם על-פי התורה הקדושה, או שמא מדובר בפשעי מלחמה, כפי שטוענים בהאג ובעוד כמה בירות ביבשת הקרה, שאדמתה ספוגה בדמם של אבותינו שנטבחו ונשרפו על-ידי אלו, המגבים כיום את החמאס. ומאותה נקודה בדיוק, של צדקתנו במאבק על הארץ ושל זכותנו לרשת אותה – מאותה נקודה אנחנו מחויבים להיות עם קדוש לה', הנאמן לערכי התורה, לצניעות, לקדושה, לטוהר המחנה, לכל מה שהיוהל"ם בא להחריב.
כאשר הרמטכ"ל [מינוי כושל של ממשלת הימין-מלא-מלא] מגבה את הפצ"רית שגורמת לרצח חיילינו, ומישהו עלול להעלות על דעתו שמא יש צדק בדבריו – צריך רק לזכור את תפקידה הקודם כדי להבין, כי הארס הפרוגרסיבי מחלחל עמוק עמוק בצבא עד הדרגות הבכירות ביותר, ואם חפצי חיים אנחנו – צריך לעקור אותו מהשורש ולשוב אל המוסר היהודי – הן לטוהר המחנה והן למוסר הלחימה התנ"כי של מלחמת מדין, של מלחמות יהושע, של מלחמות דוד, של הלכות מלחמה כפי שנפסקו בגמרא וברמב"ם [ואם ראש ממשלתנו מתקשה להזדהות עם דמויות תנ"כיות, שיתחיל לכל הפחות ממוסר המלחמה של צ'רצ'יל שהחריב את ערי גרמניה עד היסוד]. הבורא הוא אחד, התורה היא אחת, המוסר האמיתי הוא אחד – והמאבק על קיומנו הפיזי והרוחני הוא אחד. נא לא להתבלבל!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון