תוך דיון על הפשע של סוכני השב"כ (בכתובת: https://60ribo.org.il/shabak) שהתחתנו ברמאות עם נשים יהודיות כדי לרגל על פעילי הימין הזכרתי ציטוט ממנחם רהט על מקרה דומה כאשר השב"כ שלח סוכנים יהודים לרגל נגד הערבים.ציטוט ממנחם רהט
שתיים עשרה שנה אחרי שהוקמה, הוחלט לפרק את היחידה. בשנת 1964 נצטוו המסתערבים להיפרד מזהותם הכפולה וממשפחתם הערבית. לרווקים שבהם הוצע לגייר את נשותיהם הערביות ולהמשיך בחיי הנישואין. ואילו הנשואים שבהם ייפרדו מנשותיהם המוסלמיות, שיזכו בשל נישואי המירמה הללו לתמיכתה הכספית של מדינת ישראל לכל ימי חייהן.
אבל מי יבשר לנשים על הטרגדיה שלתוכה נקלעו? הוחלט ששמואל מוריה, אז כבר היה נציג השב"כ בפריז, יזמן בתואנות שונות את הנשים לפריז ושם יחשוף בפניהן הכל. "הבעל שלכן יהודי". אין לשער את גודל תדהמת הנשים המרומות. חלקן התעלפו במקום. כדי להרגיען הבטיח להם מוריה, כי יתאפשר לכל המעוניינות בכך לעבור גיור מהיר ולהיות יהודיות כדת וכדין, ובכל מקרה תזכה כל אחת בתמיכה כספית נדיבה של מדינת ישראל לאורך כל ימי חייהן, בזכות היותן 'נשואות לשב"כ'.
ויש להעיר
א] למה להתחתן עם הערביות ולעודד התבוללות? הייתה דרך טובה יותר לשמור על הביטחון המדינה.
ב] למה לגייר אותם? מגיירים גברים ונשים שמאמינים ביסודות של היהדות ושהתחייבו באמת, להיות נאמנים להקב"ה וכל תורתו. לא מגיירים לשם נישואין, במיוחד שאין ציפייה שהנשים המוסלמיות האלו תהיו דתיות לאחר גיורן!
ג] למה הרב גורן לא פחד, ששמא הגיור שלו אינו גיור אפילו בדיעבד?
שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסח (ע"פ הגרסא בפרויקט השו"ת, בר אילן)
סעיף ב
כשבא להתגייר ג אומרים לו: <ג> מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי' אבודים וסחופים מן מדוע נסחף אביריך (ירמיה מו, טו)) ומטורפים, ויסורים באים עליהם. אם אמר: יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם, מקבלין אותו מיד ומודיעים אותו ו] עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה, ז] ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה חייב סקילה, ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה. ד ואין מרבין עליו ה ואין מדקדקין עליו. וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות כך מודיעים אותו שכרן של מצות, ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העוה"ב, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם. ואומרים לו: הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה, טובה היא צפונה להם שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעוה"ז כעובדי כוכבים, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא, ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו, ח] אלא כל העובדי כוכבים כלים והם עומדים. ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן. אם קבל, מלין אותו מיד <ד> וממתינים לו <ה> עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ (א) מטבילין אותו טבילה ט] הוגנת ו בלא חציצה. ז (י] וי"א שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קודם טבילה) (טור ורי"ף ורא"ש) ושלשה (תלמידי חכמים) (ג"ז טור) עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שנייה, והוא עומד במים. ואם היתה אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים, ואח"כ טובלת (ב) בפניהם יא] והם מחזירים פניהם ויוצאין, כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים, יב] ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים, וכיון שטבל הרי הוא כישראל, <ו> שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין.
סעיף ג
יג] כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, ח צריך שיהיו <ז> בג' הכשרים לדון, וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ). יד] מיהו דוקא לכתחלה, ט (ג) אבל בדיעבד אם לא מל או טבל י אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש <ח> שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, טו] <ט> חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. (ד) טז] ולהרי"ף ולהרמב"ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים יז] או בלילה, מעכב, ואסור בישראלית, יא אבל אם נשא ישראלית (ה) והוליד ממנה בן, יב <י> לא פסלינן ליה.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסח
סעיף יב
כג כו] כשיבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת. כז] ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל, ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם. ואם לא בדקו אחריו, (ט) או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים, וחוששים לו עד שתתברר צדקתו; כח] ואפילו <טז> חזר ועבד עבודת כוכבים, הרי הוא כט] כישראל מומר שקדושיו קדושין. כד (ישראל מומר שעשה תשובה, א"צ לטבול; ל] רק מדרבנן (י) יש לו לטבול לא] ולקבל עליו דברי חבירות בפני ג') (נ"י פ' החולץ).