מה המכנה המשותף של האחים קהלני ויגאל עמיר? הם ישבו שנים רבות בכלא בגלל ההסתה של השב”כ, ה”ק.ג.ב.” של מדינת ישראל

פורסם ב: הערות על החברה | 0

טקטיקה של ה”ק.ג.ב.”

זוכרים את הק.ג.ב. המשטרה החשאית של ברית המועצות שבין היתר, ראשיה שלחו סוכנים סמויים להסית לאלימות נגד המשטר הדיקטטורי, כדי לגלות ולחסל או לכלוא כל מתנגדי המשטר שהעזו לדרוש זכויות לנרדפים. בין אלו שנפלו במלכודת ה”ק.ג.ב.” היו רבים מאחינו אסירי ציון.
משטר השמאל והימין המזויף בישראל למדו היטב את השיטות של האח הגדול ברוסיה והפעילו סוכנים סמויים כדי לנטרל כל מתנגדי אוסלו שמטרתה האמתית הייתה להפוך את המדינה היהודית למדינה “ישראלית”.

ד”ר רון פונדק: המטרה של הסכם אוסלו, ‘ישראליזציה’ של החברה במקום ‘ייהוד’ שלה

וכאן אצטט מדברי משה פייגלין בפוסט שלו בפייסבוק

https://www.facebook.com/MFeiglin/posts/631529300259522/

אז אם זה לא ‘השלום’, ולא ה’ביטחון’, לא ה’דמוגרפיה’, לא ה”לאומיות הפלסטינית”, לא הלחץ הבין לאומי ולא הכלכלה – מה המטרה שלשמה אנו מבקשים תכנית מדינית?
התשובה האמיתית והעמוקה היא שאנו מבקשים לגטימיות לזהות הישראלית.

וכך מסביר את הדברים, לא אחר מאשר אדריכל אוסלו – ד”ר רון פונדק:
“אני רוצה שלום כדי שתהיה ‘ישראליוּת’. השלום איננו מטרה בפני עצמה. זהו אמצעי להעביר את ישראל מעידן אחד לעידן אחר, לעידן של מה שאני מחשיב כמדינה נורמלית. ‘ישראליזציה’ של החברה במקום ‘ייהוד’ שלה יאפשרו לשלב את הלאומיות היהודית, שגשוג התרבות הישראלית, הפרדת הדת מהמדינה ושוויון מלא למיעוט הערבי בישראל”. (רון פונדק – ינואר 2014)

בין הטריקים של משטרת החשאית של משטר השמאל בישראל, השב”כ, להגשים את יעדי אוסלו היה להסית לפגיעה בערבים ואז לתפוש את ה”עבריינים” לכליאה ממושכת

ציטוט מ: https://www.makorrishon.co.il/magazine/126883/

כ״א באדר ב׳ ה׳תשע״ט (28/03/2019 20:10)  מאת קרני אלדד

bus-bomb attack resultsבעוד הטרור מכה בה ללא רחמים והממשלה רומזת על הכוונה לפנותה, נאלצה קריית־ארבע של שנות התשעים להתמודד עם צרה נוספת: שתולים של המחלקה היהודית בשב”כ, שגויסו מקרב התושבים או נשלחו מבחוץ. התוצאה הייתה פרובוקציות אלימות, פגיעה בתדמית של הקריה, וחשדנות הדדית שאיימה לקרוע את הקהילה. “אנשים חשבו שתחת כל שיח מסתתר שב”כניק שמצותת לטלפונים שלהם”, נזכרים ותיקי היישוב, “זאת הייתה האווירה”…

“הקריה הייתה סיר לחץ באותן שנים”, מספר קצובר כשאנו נפגשים. “מצד אחד היה הטרור הערבי, שרצח בנו ללא הבחנה וללא חמלה. מאידך גיסא, התגייסות תקשורתית מוחלטת נגד תושבי המקום, במטרה להכפיש אותם ולהוציא דיבתם רעה. למגמה הזו הצטרפו פוליטיקאים משמאל, שעשו כל שלאל ידם לשבור אותנו. פואד בן־אליעזר, שהיה שר השיכון באותם ימים, הציע שכר דירה לכל תושב שיעזוב את המקום…

“בתווך היו סוכני השב”כ השתולים שהסתובבו כאן. אני מכיר לפחות עשרה, ועוד שלושה שנישאו לבנות המקום בלי לספר להן את האמת. זאת מציאות בלתי אפשרית. לא ברור איך לא קרסנו”….

אלא שבשלב הזה, הוא אומר, נוצרה בעיה הפוכה: “כדי להצדיק את תקציבי העתק שקיבלו, הם היו צריכים לייצר מציאות, גם אם אינה תואמת את העובדות. כך נולדו הפרובוקטורים. כשראיתי פעם איך אבישי רביב מנהיג קבוצה של נערים וזורק אבנים על דודי שמש של ערבים בחברון ללא שום פחד, אמרתי: זה בטוח שב”כניק. לא היה לי ספק. עכשיו, צריך להבין – הדם של התושבים חם בעקבות המתקפות עליהם, ובמקום לחפש איך למתן את האווירה, אנשי השב”כ עושים פרובוקציות, מתסיסים ומדיחים. הם אפילו יזמו פיגועים שהיו יכולים להיגמר ברצח”….

ב־98′ אף הגיש קצובר נגד מדינת ישראל תביעה על סך 100 אלף שקלים, בשל הנזק שגרם רביב לשמם הטוב של תושבי קריית־ארבע. קצובר פירט שורה של פעולות פרובוקטיביות, כמו הפצת כרוזי הסתה נגד רבין וקריאה לרצח ראש השב”כ, שנעשו על ידי סוכן השב”כ תוך יצירת מצג כאילו התושבים עומדים מאחוריהן. “פרקליטות המדינה שנתנה גיבוי משפטי למעלליו של אבישי רביב, עשתה עצמה שותפה מלאה למעשיו, ועתה היא צריכה להיות אחראית לתוצאותיהם”, נאמר בכתב התביעה. כעבור עשור הסתיים ההליך בפשרה, שלפיה שילמה המדינה 10,000 שקלים למועצת קריית־ארבע.

הנשק לא ירה

עומק החדירה של השב”כ לקריית־ארבע קיבל ביטוי גם בפרשת האחים איתן ויהוידע קהלני. ב־2 בספטמבר 1994 יצאו האחים מביתם בקריה לכיוון שכונת מלחה בירושלים, שם פנו לשביל עפר המוביל לכפר בתיר, ומצאו להם קורבן אקראי – זיאד שאמי, שרכב על אופניו. אחד האחים כיוון לעברו רובה וסחט את ההדק, אך כלי הנשק לא ירה. שאמי נמלט מהמקום, והאחים נעצרו כעבור דקות אחדות בידי אנשי שב”כ, שעקבו אחריהם וצפו בהם בשעת מעשה. בהמשך התברר כי שירות הביטחון דאג מראש לעקר את שני כלי הנשק שהיו בידי האחים. בית המשפט המחוזי הרשיע אותם בניסיון רצח, וגזר עליהם 12 שנות מאסר. מאוחר יותר קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשם לשמונה שנים…

“הסיפור של האחים קהלני גרם להרבה פניקה באזור”, אומר פדרמן. “בעקבותיו היו כאן מעצרים כמעט מדי לילה. השב”כ והמשטרה היו מגיעים בלילות ואוספים אנשים מהבתים שלהם. רק תושב אחד, א’, נעצר באמצע היום. בזמנו עדיין לא קם ארגון ‘חננו‘, ואני לקחתי על עצמי את הטיפול בעצורים על רקע לאומני. הייתי מסדר להם עורכי דין, עוזר למשפחות. גם לאותו א’ שלחתי עורך דין, כמו לכולם. הוא נעצר ביום רביעי, ובשישי בצהריים כבר השתחרר. זה היה קצת מוזר, אבל אמרתי – אולי באמת אין לו קשר לעניינים האלה. רציתי לדבר איתו כדי לשמוע על מה הוא נחקר, כי לאחים קהלני לא נתנו להיפגש עם עורך דין, ובאותו שלב לא ידענו על מה הם נעצרו. חשבתי שאולי דרך החקירה שלו אבין מה קורה איתם.

“אנחנו מדברים על תקופה חמה וסוערת של הרבה פיגועים, ומצד שני אוזלת יד של הממשלה. תושבים כאן הרגישו שלממשלת רבין לא כואב כל כך שיהודים נרצחים. אחרי פיגועים אנשים היו יוצאים, הופכים בסטות של ערבים ומנפצים חלונות. א’ היה אחד מהדומיננטיים ביותר בתגובות האלה. הוא היה מהמנהיגים של מה שכונה ‘המאפיה הצרפתית’: כל החבר’ה הצרפתים היו נכנסים לאוטו שלו, והוא היה נוסע איתם ויורה על דודי שמש של ערבים.

“התקשרתי אליו ממש לפני שבת. הוא נשמע מבולבל, לא רצה לדבר או להיפגש. חשבתי שהוא מבוהל. שלחתי אליו אנשים ובסוף הוא התרצה. כששוחחנו הוא אמר לי ‘שמע, אני לא יודע על מה חקרו אותי’. התברר שאת כל העצורים בגל הזה לקחו למתקני שב”כ, ואותו לקחו למטה הארצי של המשטרה. שאלתי אותו למה לא חקרו גם אותו בשב”כ, והוא גמגם לי משהו לא מובן על זה שעורך הדין ששכרתי בשבילו לא טוב, ושהוא רוצה מישהו אחר. אחרי ששאלתי אותו עוד כמה שאלות, הבנתי שהוא זה שמסר את הנשק המעוקר לאחים קהלני”.

לענ”ד תהליך דומה התרחש עם יגאל עמיר, שהיה בקשר הדוק עם סוכן השב”כ אבישי רביב

לענ”ד גם יגאל עמיר נפל בתרגיל עוקץ של השב”כ והחבר הטוב שלו, אבישי רביב. אני חושב שעמיר ירה כדורי סרק ברבין ובפועל לא הזיק לו בכלל.

עיין במאמר בויקופדיה שמסכם את הטענות שהיה כאן קְנוּנִיָה של השב”כ.

אז מי באמת הרג את רבין?

לדעת פרופ’ מרדכי קידר, א’ מן השומרים של רבין הרג אותו וראשי תיבות לשמו של המתנקש י.ר.

בטקבק למאמרו של פרופ’ קידר https://www.kikar.co.il/334961.html כעת אומרים את שמו של החשוד.