װיקיפּעדיע
ציטוט מאתר https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=64&id=1891
פעם הזכרתי בשיעור ביום הזיכרון לחללי צה”ל את הנהגתו של הגאון ר’ שלמה זלמן אויערבך זצ”ל, אותה מזכיר הרב בספרו “מדור לדרור” (עמ’ 52), שבדרכו לישיבת “קול תורה” בבית וגן בירושלים היה מבקש לפעמים מהנהג שיעצור ליד הר הרצל, ושם היה הגרשז”א זצ”ל אומר פרק תהילים. הוא היה אומר שמקובל שכאשר מתפללים על קברות צדיקים התפילות מתקבלות יותר, והוא לא מבין מדוע אנשים נוסעים לצפון ולדרום למרחקים גדולים כדי לחפש קברות צדיקים בעוד שכאן בירושלים יש הר שלם מלא בקברי צדיקים שנלחמו ונהרגו על קידוש השם בהגנת העם והארץ… מששאלתי את הרב אלישע זצ”ל מה מקורו של סיפור זה, השיב כי לראשונה שמע את הדברים בעצמו מנהג מונית ירושלמי, ומאוחר יותר שמע זאת גם בשם הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט”א[2]. הוא הוסיף שביום שישי י”ט בטבת תשס”ח, במסע הלווייתו של דוד אלחנן רובין הי”ד, שנרצח יחד עם חברו אחיקם עמיחי הי”ד בשעה שטיילו באזור נחל תלם צפונית מערבית לחברון, ראו תלמידים את הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט”א עומד וממתין בהר הרצל. לאחר כשעתיים בהן עמד על רגליו הציעו לו כיסא לשבת, אך הרב השיב כי רבו הגאון ר’ שלמה זלמן אוירבך זצ”ל נוהג היה בהר קדוש זה מעין קדושת העזרה שבמקדש, ודין הוא שבעזרה אין יושבים[3]… במעמד זה שאלוהו התלמידים האם נכון הדבר שכשהרגיש רבו זצ”ל צורך להתפלל על קברי צדיקים נוהג היה להתפלל בהר הרצל, והרב נבנצל שליט”א השיב בחיוב.