הראי”ה והרצי”ה והעֲלִיָּה להר הבית

פורסם ב: דברי תורה | 0

מעודכן : כד סיון תשפ”ב

הקדמה

מסכת גיטין דף ח עמוד ב עם פירוש “חברותא”

אמר רב ששת: [דין זה] בא לומר, שאם יהודי קונה שדה מגוי בסוריא. ורוצה הגוי ללכת לדרכו בשבת שכותבין – שמותר לכתוב – עליו – על השדה – אונו – שטר מכירה – ואפילו בשבת עצמה. כדי להציל את הקרקע מידיו.

אך הגמרא מתפלאה: בשבת סלקא דעתך – האם הינך מעלה על דעתך [שמותר ליהודי לכתוב בשבת, שזוהי מלאכה דאורייתא]?

ומשיבה: כדאמר – כמו שאמר – רבא [במסכת שבת לעניין חולה שאין בו סכנה]: אומר היהודי לעובד כוכבים ועושה את המלאכה. הכא נמי – גם כאן הדין הוא כך, אומר היהודי לעובד כוכבים ועושה. [כלומר, הגוי כותב את השטר על פי בקשת היהודי].

ומוסיפה הגמרא להבהיר: ואף על גב דאמירה לעובד כוכבים בשבת – שיעשה מלאכה, אסורה משום שבות. כאן, משום מצות ישוב ארץ ישראל, לגרש … ולהושיב שם יהודים, לא גזור רבנן – לא אסרו חכמים.

הרב קוק פסק שמצוות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה.

והא לך לשונו של הרב קוק: “לקנות חבלי אדמה בא”י להוציא אותו מידי הגוים ולהכניסם לידי ישראל, הרי זו בכלל מצוות כיבוש א”י השקולה ככל המצוות שבתורה. והראיה, שהרי מעיקר הדין חייבה התורה לעסוק בזה אפילו ע”י המלחמה. ובדרך הטבע, במלחמה יש תמיד סכנת נפשות. וכל המצוות שבתורה כתוב בהם ‘וחי בהם’, מה שאין כן בכיבוש הארץ (נצטוינו להסתכן). ואם (כי) שאין לנו כעת (תוספת הרב משה צוריאל, מחבר אוצרות הראי”ה: מבחינה פרקטית מחמת שאנו תחת השלטון של המנדט הבריטי) עסק בכיבוש מלחמה, אבל כיבוש ע”י קנין (ממון) שיש בידינו לעשות הרינו מחויבים להתאמץ בכל עוז לעסוק בזה בכל שלהבת הקדושה… חלילה לנו להתבטל מהמצוה החמורה שבחמורות של כיבוש ארצנו הקדושה…” (חזון הגאולה, דף רכב), עכ”ל הרב קוק.

גם אם הממשלה בזמן הזה דומה (למחצה) לשלטון של המנדט הבריטי, הרב צבי יהודה קוק מצא דרך אחרת חוץ מרכישת קרקע שבו אדם בודד יכול לתרום לכיבוש ארץ ישראל.

הרב צבי יהודה קוק בנו וממשיכו של הרב אברהם קוק, הבין שכשם שרכישות קרקע מסייעות לכיבוש ארץ ישראל, כך גם העלייה למקומות המותרים בהר הבית (אחרי טהרה במקוה כדין וכו’) עוזרת, אם יש צורך לחזק את ריבונותנו באזור.

העיקרון שלפיו ניצחון במלחמה לכיבוש ארץ ישראל גובר על מצות פיקוח נפש, מסביר גם את אחד המניעים של הרבנים שלי, להתנגד לעסקות “שטחים תמורת שלום” השונות, כולל “עסקת המאה” של טראמפ, וזה גם מסביר מדוע הם דחו את עסקת חילופי השבויים של גלעד שליט. אני לא אומר שזו הסיבה היחידה, רק א’ הסיבות

הרב קוק

המתנגדים לעליה להר-הבית רגילים להסתמך על תשובתו של מרן הרב קוק זצ”ל ב”משפט כהן” (צו) שכביכול אסר את הכניסה להר, ואולם אינו כך.

נכדו של הרב זצ”ל, הרב אליהו שלמה רענן זצ”ל הי”ד, פרסם קריאה, וכך כתב: מצטרף אני בזה לקריאת הרבנים הממליצים לעלות להר הבית במקומות המותרים, כי זה דבר ברור ללא צל של ספק כי הסבא רבנו הראי”ה ובנו הרצי”ה קוק לא אסרו לעלות במקומות המותרים, ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר.

הנני חותם: נכד מרן הרב זצ”ל אליהו שלמה רענן קוק (ספר הזכרון לרב שלמה רענן הי”ד “נשמה של שבת”). ושם מסופר עליו: “ר’ שלמה למד את הספר ‘משפט כהן, עם הרב צבי יהודה זצ”ל, בספר יש תשובה ארוכה בעניין הר הבית, ובה נאמר בין בשאר שאסור לעלות להר הבית. ר’ שלמה הבין מהרב צבי יהודה שהיום המצב השתנה, ועל כן נהג לעלות מדי פעם למקומות מסוימים להר הבית”.

קטע מתוךמכתבים לרבה של העיר העתיקה הרב הגאון נבנצל, בענין הר הבית ותגובתו

גילוי נאות מן המחבר: 

אחרי שקבלתי המלצה מאחד הרבנים הפעילים ביותר בנושא עלייה להר הבית, שאמר שהוא שמע שהרב שפירא התחיל להתיר, שאלתי לרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, ורב הראשי למדינת ישראל לשעבר,  השאלה הבאה.

הקדמתי לרב שפירא שלפני שנים שאלתי את א’ הרבנים החשובים במרכז הרב, האם מותר לי לעלות להר הבית והוא השיב לי, לא. אבל עכשיו (באמצע האינתיפאדה השניה) שריבונות ישראל על ירושלים התדרדרה מאד, אולי לאור המצב יש מקום להתיר, עכשיו.

הרב השיב לי שבאמת אם היינו יודעים את הגבולות של הר הבית היה מצוה לעלות כדי לחזק את הריבונות של מדינת ישראל על ירושלים, אלא הוא הוסיף שהוא לא יודע איפה מותר ואיפה אסור לעלות על הר הבית, ולכן הוא אסר לי. אבל הוא לימד זכות על אלו שכן עולים שכנראה “הם יודעים”. ואף על פי כן, הוא לא נתן לי רשות לשאול את אלו ש”כן יודעים” אלא אמר לי סתם, לא לעלות.

ויש להעיר, שהרב ליאור כתב, שפעם הרב שפירא נתן היתר לרב ישראל שליסל שליט”א לעלות להר הבית. ויתכן שאחד הרבנים הפעילים בנושא עלייה להר הבית שמע, והניח הנחות…

ואני פועל על פי מה שהרב שפירא השיב לי בפשטות.

מה השתנה במציאות מאז שאסר הרב שפירא?

יש הוכחות, שאולי לא היו ידועות לרב שפירא. יש הוכחה שהתפרסמה אחרי שהרב שפירא כבר נפטר לעולמו, שכותל הדמעות המכונה בפני המון העם בכינוי “כותל המערבי” אינו מכותלי הר הבית.

כתבתי על זה בהרחבה בפוסט שלי כותל הדמעות המכונה בפני המון העם בכינוי “כותל המערבי” אינו מכותלי הר הבית

 

אני כעת (סיון תשפ”ב) ממתין לפסק הלכה חדשה, מגדול הדור בציונות הדתית, האם הראיות החדשות שלי די להתיר את האיסור של הרב שפירא.

הכותל המערבי האמיתי של הר הבית

לפי המחקר שלי, הכותל המערבי האמתי של הר הבית אינו כותל הדמעות (המכונה: “הכותל”). מכיוון שרבנים בעבר (כגון, הרב גורן) עשו מדידות מהכותל הדמעות, המידות של הר הבית המוזכרות במשנה לא נראו מתאימות למה שאנו רואים. אבל כאשר מזיזים מקום הכותל המערבי יותר לכיוון כיפת הסלע, ולא מגדילים את שיעור האמה, לשיעורו של חזון איש, השאלות מסתלקות.

ואין להזיז את ההיכל לדרום

לגבי עמדת האדריכל טוביה שגיב שיש למקם ההיכל בדרום הר המוריה, כבר פרסמתי באנגלית, הפרכה יסודית של התיאוריה שלו.

ובע”ה ובלי נדר אפרסם בעתיד הקרוב גם בעברית.

הסבר להתנגדות רבני המור

ישנם לחצים, כמו מניעת טעויות של אלו שאינם “בני תורה” לגבי בית המקדש, שגרמו לרב צבי יהודה קוק ולרב אברהם קוק להתבטא נגד העלייה להר הבית. מיעוט מתלמידי הרב קוק הבינו שההצהרות הללו הן מוחלטות. הם סבורים שהעקרונות המקובלים לגבי כיבוש ארץ ישראל אינם חלים על הר הבית. הרוב הבינו מצוות כיבוש א”י השקולה ככל המצוות שבתורה עדיפה, כאשר עולים למקומות המותרים אחרי טהרה כדין במקוה.

מה לגבי התנגדות של הרב אברהם יצחק קוק בעקבות כניסתו של הברון בנימין רוטשילד להר הבית? – ציטוט מדברי הרב דב ליאור שליט”א

מתוך דבריו משמע שעד עכשיו הרב ליאור החמיר גם לצאת ידי שיטת הרב גורן (וכבר אני הקטן, שלמה משה שיינמן, הבאתי ראיות לסתור את שיטתו).

מקור: https://www.temple-mount.co.il/wp-content/uploads/2021/10/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%A8-%D7%91%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%94.pdf

וז”ל: כמו כן ישנה תשובה ארוכה בספר ‘משפט כהן’ סימן צ”ו, שבו נזקק מרן הראי”ה קוק זצ”ל לברר שהלכה כרמב”ם שאסורה הכניסה למקום המקדש (מחנה שכינה) גם בזמן הזה, משום שהיו כאלה שרצו להיתלות בדעת הראב”ד כאילו אין איסור כניסה לשם בזמננו. הדבר קרה בעקבות כניסתו של הברון בנימין רוטשילד להר הבית, ומרן הרב הכריע חד-משמעית שהמקום עומד בקדושתו ואין להיכנס שם משום שאיננו יכולים להיטהר מטומאת מת (לצורך כך נדרש אפר פרה אדומה). לשאר טומאות מועילה טבילה רגילה.

 

בזמנו של הרב קוק טרם מדדו את ההר, כי השאלה לא הייתה עד היכן ואיפה מותרת הכניסה. השאלה העקרונית הייתה אם קיימת קדושה במחנה שכינה בזמן הזה. אולם בדורנו, שזכינו בחסדי השם לשחרור ירושלים כולה במלחמת ששת הימים, הרב שלמה גורן זצ”ל ועוד כמה תלמידי חכמים מומחים ערכו מדידות במקום ולקחו בחשבון את הספק: האם אבן הסחרה, האבן שכיום מצויה תחת כיפת הסלע, היא השיתין – דהיינו נקבים בגוף המזבח – או שהיא אבן השתייה, מקום קודש-הקודשים? וכן המחלוקת לגבי אורך האמה: האם היא בת 48 סנטימטרים, או קרובה יותר לשישים סנטימטרים? ונקטו הללו לחומרה שכל מקום שיש ספק שאולי זהו מחנה שכינה, ודאי שאין שום היתר לעלות אליו. אותם רבנים המתירים, הרשו את העלייה רק למקום שהוא במצב של “מחנה לוויה” – כלומר לשאר הר הבית, אבל לא למחנה שכינה, מקום המקדש גופו, שהוא העזרה והחיל. אני סבור שהמתווכחים אינם מדברים על אותו המקום, שהרי לגבי מחנה שכינה כולם מודים שאסור לבוא בתחומו, וכל שמתירים הוא רק למחנה לוויה ולתוספת של הורדוס, שתוספת זו דינה קל יותר כשאר ירושלים. לכן לא שייך לומר כלפי המתירים שהם עוברים חלילה על איסור כרת:

זו טעות גדולה להטיח האשמה כבדה כזו בתלמידי חכמים. יש כאלו שרצו מצד הספק לאסור כניסה לכל מתחם ההר, מכיוון שלדעתם כולו מצוי בספק איסור. אולם לאחר הבירורים הגדולים שערך הרב גורן זצ”ל לגבי המתחם, המתירים שוכנעו שרוב שטח ההר איננו בגדר ספק כלל. לכן מבחינה הלכתית, מי שיש לו ספק אינו יכול לומר “אתה עובר על איסור כרת” כלפי מי שברור לו שאין זה נכון. וכן בספר ‘הקודש והמקדש’ של הרב יחיאל מיכל טיקוצ’ינסקי זצ”ל (בעל ‘לוח ארץ ישראל’) חלק ה’ סימן ט’, קרא המחבר להקמת בית כנסת על הר הבית עם פירוט מידות שסימן בספרו. מובן שקריאתו אז הייתה כקול קורא במדבר.

 

הערה על דברי הרב ליאור, שליט”א

יש להעיר שישנן נסיבות של טומאה, בהן אין די במקוה בלבד כדי לסלק את הטומאה. ומסתבר שהיתה לכבוד הרב ליאור, סיבה לדבר על המקרה הרגיל של אדם שנכנס להר הבית. ושלא לדבר על החריגים.

הערה #2

למי שכן עולה להר הבית, החברותא שלי לשעבר, הרב הלל בן שלמה, כתב הוראות הלכתיות איך לעלות בטהרה באתר שלו
http://toratemple.co.il/%d7%94%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa/

הערה 3 – כ”ו סיון תשפ”ב

הנקודות הצהובות בתמונה למטה, מציינות המסלול בהר הבית (על פי https://www.inn.co.il/news/445258 ) המאושר על ידי הרב דוב ליאור, לאנשים שהקפידו להיטהר על  פי דרישת ההלכה. אינני יודע אם הרב שפירא היה מאשר את אותם גבולות, גם אם היה יודע על ההוכחות החדשות נגד שיטת הרב גורן (שהזיז את היכל צפונה כי הוא הניח שכותל הדמעות, היה הכותל המערבי ההלכתי, של הר הבית) וההוכחות נגד שיטת הדרום של טוביה שגיב. אני לא לוקח על עצמי את האחריות להכריע וגם אין לי סמכות.

 

מסלול הר הבית
מסלול הר הבית של הרב דוב ליאור

נכתב ע”י שלמה משה שיינמן