שיבה היסטורית ליריחו! ודברי שו"ת ציץ אליעזר – קדושת יריחו ואי מותר לבנותה.

4 בנובמבר 2026 כ״ד בְּחֶשְׁוָן תשפ״ז

שיבה היסטורית ליריחו! משפחות יהודיות חוזרות הביתה לאחר 30 שנה! פרק חדש ומרגש בהתיישבות היהודית שנחשף ביריחו!

בעקבות מבצע נועז וחשאי לרכישת נכסים, נכנסו משפחות יהודיות לבתים שנרכשו מקרוב לארמונות החשמונאים העתיקים, ובכך ציינו צעד היסטורי לקראת חידוש החיים היהודיים באזור יריחו. המבצע, שאורגן על ידי תנועת נחלה בשיתוף עם המועצה האזורית בנימין, כולל חודשים של תכנון קפדני, רכישות נכסים והכנות ביטחוניות. במסגרת תהליך שלום אוסלו ב-1994, מעבירה ישראל, תחת ראש הממשלה יצחק רבין, את השליטה ביריחו לידי הרשות הפלסטינית שהוקמה אז. לאחר מכן נאסר על אזרחים ישראלים להיכנס לעיר ללא אישור מיוחד, כאשר יריחו הפכה לחלק משטח A, תחת שליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית. ההגבלות הוצדקו משיקולים ביטחוניים, ובפועל מנעו מיהודים החיים כאזרחים ישראלים לבסס נוכחות מגורים בעיר במשך יותר משלושה עשורים. הבתים, הממוקמים בשטח C, מייצגים את מה שמארגניהם מקווים שיהיה רק התחלה של שיבה יהודית גדולה בהרבה ליריחו.

כעבור שלושה עשורים מאז הסכמי אוסלו, החלום לבנות מחדש את החיים היהודיים בעיר המקראית ההיסטורית הזו צועד צעד מרגש נוסף לקראת הגשמתו! "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל) יריחו — אנחנו חוזרים הביתה!

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א

יב, קדושת יריחו ואי מותר לבנותה. (עה) ראוי שנייחד תשומת לב מיוחדת גם בנוגע לעיר יריחו שזכינו שגם היא נכבשה תח"י, ולחשוב על עתידה והתיישבותה.
והנה לכאורה ישנה שאלה חמורה בהלכה אם בכלל יהא מותר לבנותה דהא יהושע קילל את מי שיקום ויבנותה, וברייתא מפורשת היא בסנהדרין ד' קי"ג ע"א דהשבעת יהושע והארור שהטיל על האיש אשר יקום ויבנה את יריחו היא על לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו. אמנם ברמב"ם לא מובא זה להלכה, אבל מכח זה בלבד אין להעלים עין מדין מפורש שאיתא בגמ' שאין חולק עליה, והפליאה תתעורר על הרמב"ם מדוע שלא הביא מזה בהלכותיו.
אולם ראה זה מציאה נפלאה מצאתי בספר משך חכמה להגאון בעל אור שמח ז"ל שמפיצה אור על תעלומה זאת, והיא לו בפ' ראה, דזאת הלכה העלה בדבריו הבהירים שם, דבעיר הנדחת שכתוב לא תבנה עוד, אף אם תבנה ותחרב עוד לא תבנה גם אחר זה, אבל יריחו מכיון שנבנית שוב אם תחרב מותר לבנותה ע"ש, הרי למדנו מדברי גאון עולם זה הלכתא גבירתא שהאיסור על בניית יריחו היתה רק על מי שיקום ויבנותה בפעם הראשונה (ויטשטש עי"כ דמות מראית חורבנה כפי שנחרבה ע"י יהושע בנסי שמים גלויים) אבל לאחר מיכן אם כבר בנו אותה ונחרבה שוב מותר לבנותה, והרי ידוע שיריחו נבנית ונחרבה כבר כמה פעמים במשך הדורות, וא"כ שוב מותר שפיר לבנותה, וכנראה שמשום כך לא הביא באמת הרמב"ם בהלכותיו מאיסור זה של בניית יריחו.
(עו) עפי"ד המשך חכמה מתיישב בפשטות מה שמצינו לאחר מיכן במקרא ובתלמוד שבתקופות שונות ישבו ביריחו רבים ושלימים מבני ישראל, הן בימי בית ראשון והן בימי בית שני וגם לרבות לאחר החורבן בתקופת התלמוד וכן הלאה. ולדוגמא עיין מ"ב =מלכים ב'= – ב' מבני הנביאים אשר ביריחו (עמ"ש בזה בספר חמדת ישראל ח"א בקו' נר מצוה מצוה כ"ג עיין שם) וכן בדברי הימים ב' – כ"ח בראשי אפרים שהחזיקו בשביה והביאו בני יהודה יריחו עיר התמרים אצל אחיהם. וכמו"כ במשנה בפסחים פ"ד מ"ח ובגמ' שם מסופר על ששה דברים שעשו אנשי יריחו. ובמנחות ד' ע"א במשנה ובגמ' מסופר באנשי יריחו שקוצרין ברצון חכמים וכו', ובירושלמי פ"ד דפסחים ה"א כתיב: עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלים וחצי עמוד מיריחו אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלים היתה מוציאה חצי עמוד. ויעוין עוד בברכות ד' ל"ז ע"א סוטה מ"ח ע"ב וסנהדרין ד' י"א ע"א ע"ש, וכן בעוד כמה וכמה מקומות בחז"ל נזכר בפשטות מישוב יהודי שהיה קיים ביריחו ובשום מקום לא נזכר אפילו ברמז שנזהרו מיהת שלא להוסיף על בנינה. אולם לפי"ד הגאון בעל משך חכמה מתיישב הכל בפשיטות.
(עז) הן אמנם אי מקראי יש עדנה לעיין מהאמור בשמו"ב =בשמואל ב'= י' – ה' דדוד שלח לאנשיו לאמר שבו ביריחו עד יצמח זקנכם ושבתם ומשמע בפשטות שהיה שם כבר ישוב, וזה הרי היה עוד קודם בנות חיאל בית האלי את יריחו. ואיך יתיישב הדבר? ואולי ניתן מזה לומר שהאיסור היה על מי שישוב ויבנה אותה כדמותה וכצלמה עם חומה דלתים ובריח, ובכזה הוא ששב ובנה חיאל בית האלי. (אם לא שנאמר שאנשי דוד עבדים כנענים היו וכפי שמכנה אותם הכתוב בשם עבדי דוד בדומה למה שמכנה הכתוב בפרק הקודם את ציבא וביתו בשם עבדים למפיבשת ושם אמרו ג"כ שהיו עבדים כנענים, וגם שם ישבו אז בכאלה שלא עליהם חל האיסור, ועי"ז יוקל במקצת גם האשמה שמטפלים חז"ל על דוד על ששלח לדרוש בשלום עמון).
שוב מצאתי בשו"ת זכרון יוסף חחו"מ סי' ב' שעמד בזאת הקושיא, ורוצה מתחילה לומר כנ"ל דיהושע לא אשבע אלא לבנותה שתהי' עיר מבצר בחומות וברניו', אבל דוחה זה על אתר דא"א לומר כן דהרי כתיב ביהושע ששרפו את העיר וכל אשר בה ולא נשתיירו שם בתים לדור שם. לכן כותב לתרץ דהא דקאמר שבו ביריחו היינו בדושנה של יריחו שהיו דרים שם בני יונדב בן רכב באהלים. וזה שהיו ישראלים דרים שם לאחר שבנאה כותב שם לפרש מפני דאע"ג דנבנית בחרם מותר לדור בה עיין שם. וכ"כ בעצם גם הרד"ק במלכים (י"ז) דאחר שנבנתה לא נאסרה ישיבתה. וכהאמור לדברי האו"ש מתיישב הכל ביתר פשיטות, ורק האמור בדוד צריכים לישו' הנ"ל, [אגב, אזכיר בזה חדא מילתא גם בנוגע לעיר שכם שנכבשה ג"כ תח"י. דהנה ראיתי בספר שו"ת יין הטוב חאו"ח שמעתיק בשם ספר תנופה חיים למהרח"פ (בדה"ב י' א') שכותב דמרן מהריק"א ז"ל וכל קדושים עמו החרימו שלא ידורו דירת קבע בשכם משום שאר ארצות הקודש המפורסמות שיש בהם כמו /כמה/ גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם עיין שם. ונראה ברור שגם אם היה חרם כזה לא היה זה כי אם בגלל שבשאר ארצות הקודש המפורסמות לא היה בעתם ובזמנם כ"א ישוב יהודי זעום מאד, ולזמנם וכיוצא בהם הוא שהחרימו, אבל מאז שנתרבה הישוב בארצות הנ"ז והתחילו להתיישב גם בשכם בודאי לא חל יותר החרם, ובודאי שלרווחא דמילתא גם התירו אותו בזמן מן הזמנים, וכדמצינו שעשו כיוצא בזה בנוגע לעיר יפו (בניגוד למ"ש ביין הטוב להחכם השואל שם ששמע שהחרימו גם על יפו שנתחלף לו שכם ביפו) כמובא בספר שו"ת שאלת שלמה ח"ב סי' נ"ג, שמספר שם מהידוע מפי חכמים וסופרים שהרב אג"ן גאון ירושלים ז"ל התיר בזמנו את החרם שעשו לפנים בתחילת הישוב האחרון מבנ"י באה"ק שלא ישבו יהודים בעיר יפו בעבור שרצו שיהי' ישוב הגון מישראל בירושלים והגאון הנ"ל התיר החרם אח"כ ומינה שם לרב את החכם ר' יהודה הלוי ז"ל. והספר שם מוסיף במילתא בטעמא שבודאי היה טעם היתרו לפי שכיון שבטל הטעם כי כבר היה בזמנו ישוב הגון מבנ"י בירושלם והי' צורך לבני הסוחרים למצוא את פרנסתם ביפו שהיא עיר החוף יכלו להתירו ובזה לא נימא אין בי"ד יכול לבטל וכו' לפי שכיון שבטל הטעם אין זה נקרא ביטול כי גם הב"ד הראשון היו מסכימים להתירו עתה עיין שם, ודון מינה בדומה לזה גם בנוגע לעיר שכם ואין להאריך].
(עח) עכ"פ נתברר לנו שאין משום איסור יהושע בכדי להחליש התשומת לב שיש לתת להתאמץ בכל מדת האפשרות שלא תשמט גם עיר חשובה זאת משלטונינו עליה בכיבוש והתיישבות (כמובן להחמיר שלא לבנותה כדמותה בחומה ודלתים).
הסבת תשומת לב מיוחדת שיש לתת לעיר הזאת היא בגלל מעמד מיוחד שמצינו לה. דיעוין בפירוש הראב"ד בפ"ג דתמיד שמביא דבר נפלא בשם מורו הרב החסיד ז"ל שאמר בנוגע ליריחו, והוא, דכל הנך דקתני שהיו נשמעים מיריחו מעשה נסים היו, ודוקא ביריחו היה נשמע ולא בשאר צדדים, מפני שיריחו היתה כמו ירושלים מפני שהיא היתה תחלת כבוש א"י וכמו דתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה ובשביל כך התרימה יהושע להיות קודש לפיכך היא כמו ירושלים והיו נשמעין בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלים וכו' והאי דקא מסיק במסכת יומא דכה"ג משובח היינו לפי ראות בני אדם, אבל כח שום אדם לא היה לשמוע קולו ביריחו אלא שנס היה והאי דלא קחשיב להו בכלל נסים הנעשים בבהמ"ק משום דמילי אבראי כמו קול ביריחו לא קא חשיב עיין שם, והדברים מופלאים ונפלאים.
למקרא דברי רבנו הראב"ד אלה בשם מורו הרב החסיד ז"ל ישנה הרגשה בפנימיות הלב כאילו על כן גם בימינו אנו נכבשה יריחו יחד עם ירושלים (כפי שקרה כן במלחמת ששת הימים) כדי שיתעוררו בני ישראל וירגישו שישנו קשר של קדושה בין ירושלים לבין יריחו, [ומעניין הדבר שביריחו הקצו גם מקום מיוחד שגדול במדתו כמדת גדלו של הר הבית בירושלים, וכדאיתא בספרי (במדב /במדבר/ י' – ל"ב): אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה [אמרו] כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו וכו' עיין שם. ונדמה שקלע אל האמת בשו"ת זכרון יוסף שם שמבאר שמשום כך ייחדו כמדה הזאת מפני שהרי יחסר לשבט אשר יבנה בה"מ בחלקו ת"ק אמה על ת"ק אמה מנחלתו, ע"כ הוצרכו ליתן לו תמורתם דושנה של יריחו שהי' ג"כ ת"ק אמה על ת"ק אמה כמו הר הבית ע"ש]. וכל זה כאילו ללמדנו בא שלא נשמיט יריחו מתחת ידינו כשם שברור שלא נשמיט בע"ה מתחת ידנו ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, עדי נזכה לחזון אחרית הימים (במיכה ד') שהר בית ה' יהיה נכון בראש ההרים, ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.