חברותא מסכת פסחים דף נה עמוד ב
מתניתין:
ששה דברים עשו אנשי יריחו. על שלשה דברים מהם, מיחו חכמים בידם. ועל שלשה מהם, לא מיחו בידם.
ואלו הן שלשת הדברים שלא מיחו חכמים בידם:
א. היו מרכיבין דקלים כל היום בערבי פסחים, משום שסברו שאין זו מלאכה חשובה, ואין לאוסרה.
ב. והיו כורכין את שמע. ובגמרא מפרש לה.
ג. והיו קוצרין וגודשין [עורמים בגדיש] את התבואה החדשה, לפני הקרבת העומר, ולא חששו לכך שיבואו לאכול מהם, ויכשלו באיסור אכילת חדש.
[ורש"י לא גרס "קוצרין". דפשיטא שאין בה שום מקום לחשש איסור. ואף שאסור לקצור קודם העומר, כדכתיב ביה "ראשית קצירכם", אין איסור זה אלא במקום שמביאין ממנו חיטים לעומר. אבל תבואת יריחו, תבואת עמקים היא, שאינה כשירה למנחות].
ואלו הם שלשת הדברים שעשו אנשי יריחו, ומיחו חכמים בידם:
א. היו מתירין ליהנות מגמזיות [ענפים] של עצי הקדש.
דרך החרוב והשקמה לקוצצן אחת לשבע שנים. ואבותיהם הקדישו עצים אלו כשהם קצוצים מענפיהם. ואחר כך נתוספו עליהם ענפים. והיו אנשי יריחו קוצצים אותם ונהנים מהם.
חברותא מסכת פסחים דף נו עמוד א
ב. והיו אוכלין מתחת הנשרים [עצים נשירים, כגון דקל המשיר את פירותיו] בשבת, את הפירות הנושרים מהעצים. ובגמרא יבואר איזה איסור יש בדבר.
ג. והיו נותנין פיאה לעניים אף לירק. ולעולם אין הירק חייב בפיאה. ונמצא מכשיל את העניים בכך. שהרי פיאה פטורה מן המעשר. ויבואו העניים לאכול אף את פיאת הירק בלא מעשר. ונמצאו אוכלים טבל.
ועל כל שלשה דברים אלו, מיחו בידם חכמים.
משמע לי על עצם קיומו של יישוב יהודי ביריחו, חכמי המשנה לא התלוננו.
ורש"י הבהיר שמדובר ביהודים הדרים ביריחו ולא על אחרים, וז"ל: רש"י מסכת פסחים דף נה עמוד ב
משנה. ששה דברים עשו אנשי יריחו – היו נוהגין ישראל הדרים ביריחו.
וכן מבואר בפני משה וקרבן העדה על תלמוד ירושלמי, פסחים פרק ד, הלכה ט.
ועיין עוד בפוסט: שיבה היסטורית ליריחו! ודברי שו"ת ציץ אליעזר – קדושת יריחו ואי מותר לבנותה.