ואם יקרוס ההסכם עם איראן? – הרב יהודה אפשטיין יו"ר קדושת ציון

כעת התקוות של רבים בימין נשואות לכך שההסכם עם איראן יתפוצץ, וכך ישוב הנשיא האמריקאי לברית עם ישראל. ואני שואל – ואם? אם אכן יקרוס ההסכם, מה יקרה?

אם רק נצא קצת מהמישור הפוליטי-מדיני ונעלה קומה למקום בו באמת נקבעים הדברים, למישור הערכי-רוחני-רעיוני, נגלה כי כאשר הבעיה מושרשת בזהות הלאומית שלנו, הפתרון גם הוא לא יגיע מצרוף מקרים מדיני או מקפריזה של נשיא בעל מצבי רוח משתנים, גם אם קוראים לו דונלד טראמפ.

כאשר האמריקאים ציינו, כי 'אין לישראל תביעות טריטוריאליות בלבנון', היה ברור שהפסדנו במערכה. כאשר ראש הממשלה אומר ש'לחזור ולהתישב בעזה זה לא ריאלי', הונחה התשתית לכניעה המחפירה, שנרמלה את הטבח בעוטף תחת חסותה של תכנית ה'שלום' של טראמפ. כאשר טראמפ הורה להפסיק את המלחמה באיראן וישראל צייתה כאילו היא פרובינציה אמריקאית – הן בעם כלביא והן בשאגת הארי – הונח הבסיס להמשך טבעת החנק על ישראל כהכנה לנסיון הבא להמיט עלינו שואה, היל"ת.

ישראל נאבקה בגבורה בכל החזיתות כבר יותר משנתיים וחצי. אבל הנצחונות הצבאיים תמיד התמוססו מול מציאות מדינית אכזרית, משום שבניגוד לאויב, הממוקד במטרה ברורה להשמדת ישראל, אנחנו לא מנסים אלא לשרוד ולהצדיק את קיומנו במרחב. אין לנו תביעות טריטוריאליות בלבנון, אין לנו רצון לשוב ולהתישב בעזה, אין לנו שאיפות בעבר הירדן, ומעל הכל – אין לנו רצון לסלק את האויב הערבי שבתוכנו, שהוא האויב המסוכן מכולם. אנחנו יושבים ומחכים לנסיון הבא להשמידנו, ומתפארים במערכת 'כיפת ברזל', כאילו הדבר הטבעי הוא שיירו עלינו טילים, ואנחנו נשתדל להגדיל את אחוזי ההצלחה של היירוט. בשביל זה חזרנו לארצנו אחרי אלפים שנה…

אם רוצים לשנות מהלך, הפתרון הוא לא לעשות הסכם שצבא לבנון יפרק את חיזבאללה מנשקו. כמו שהדולרים הקטארים לא קנו את השקט המיוחל בעזה, אלא רק תדלקו את מכונת הרצח שנבנתה לנו מתחת לאף. וכמו שהסכם אוסלו הביא רק אשליות, כאילו אם נברח משטחי ארץ ישראל, נצליח לברוח גם מהזהות היהודית שמושרשת באותה ארץ. האוטובוסים המתפוצצים בערי ישראל, הטילים מלבנון והטבח בעוטף הזכירו לכולנו, כי הפתרון מונח במקום אחר…

השינוי הזה לא יעשה מעצמו. הוא מותנה בשינוי תודעה עמוק בשאלות היסודיות ביותר של קיומנו. הוא מחייב אותנו להעמיק ולחקור מה אנחנו עושים פה, לשם מה חזרנו לארצנו אחרי אלפים שנה. מה ההגיון לקחת עם קטן ומפוזר בכל קצוות תבל ולהביא אותו לתוך אוקיינוס של שנאה תהומית המשתרעת על-פני יבשות אדירות מאינדונזיה ועד טורקיה, ובשנים האחרונות אף עד מערב אירופה וארה"ב? אין בכך כל הגיון מלבד קיום הבטחת הבורא להיות לנו לא-להים ושנהיה עם סגולתו, הדבק בדרכיו ומקדש את שמו על במת ההיסטוריה העולמית. הברית שכרת ה' עם אברהם בין הבתרים חייבת לעמוד ביסוד מגילת העצמאות המתוקנת, ומתן תורה חייב להיות הבסיס לחוקת האומה. רק כך נוכל להציב חזון, להציב דרך, להציג תכנית מדינית לתיקון עולם במלכות ש-די כנגד התכנית האיראנית-קטארית-סעודית-טורקית לכיבוש העולם בידי האסלאם וכנגד הניוון הערכי של התרבות המערבית.

כשנאמר בגאון שמדינת לבנון יושבת על אדמתם הגזולה של שבטי אשר ונפתלי ובכוונתו לתקן את העיוות הזה, כשנאמר בגאון שעזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, כשנקרע לגזרים את הסכם אוסלו הארור ונפסיק להתיחס לנחלת אבותינו בשמות מנוכרים של אותיות באנגלית, כשנכריז כי איראן וכל מדינה אחרת המאיימת על קיומנו תושמד עד היסוד, כשנתנהג כבעלי הבית ששבו לארצם מכח ההבטחה הנצחית של ה' ולא כגזלנים המחפשים קורטוב של לגיטימציה מהעולם לעצם קיומם – אז ילמד גם העולם לכבד את דרישותינו. אז יבין גם נשיא ארה"ב, כי אין מה לדבר אתנו על הסכמים הזויים שיביאו רק עוד שפיכות דמים. אז נזכה לברכת ה' השמורה לעמו בחירו. אז גם טראמפ יבין, כי האינטרס שלו הוא לתמוך בישראל, כי "אורריך ארור ומברכיך ברוך".

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.