השווה בטעות אותו נציג בין אותה עמדה פשוטה, הגיונית והלכתית לבין הסיקריקים מימי רבן יוחנן בן-זכאי

יום שלישי, כ"ד ניסן התשפ"ה

אחת התכונות הקריטיות שפוסק הלכה נצרך אליהן היא היכולת לדמות דבר לדבר – לדעת מה דומה ומה שונה, מתי ניתן ללמוד ממקרה למשנהו ומתי קיים חילוק מהותי ביניהם. יכול אדם לדעת את כל התורה כולה, אך בלא אותה יכולת להבחין בין הדומה לשונה, בין מקרה למשנהו, הוא עלול בנקל להכשל בטעויות מביכות. אותה יכולת אבחנה היא קריטית לפוסק הלכה, אולם היא נצרכת גם בחיי היום-יום של כל אחד ואחד, כאשר הוא בוחר כיצד לנקוט במצבים שונים בחייו. ומה שנכון ביחס ליחיד, נכון שבעתיים ביחס לאומה, ומי שעוסק בצרכי ציבור – חייב ביתר שאת להשתלם בתכונה זו כדי לדעת לנווט את דרכו על-מנת להועיל לציבור.

אתמול שמענו נציג חרדי, אשר דימה מקרה למקרה באופן, המעורר תהיות באשר ליכולתו לדמות ולחלק, ללמוד ממקרה למקרה ולגזור מסקנות היסטוריות. בתגובה לדברי הטעם של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אשר אזר אומץ לומר את האמת הפשוטה שתעמולת הכזב הממומנת, המשומנת והמתוזמנת של המהרסים מבפנים ומבחוץ מנסים להשתיק, ולפיה החזרת החטופים אינה יכולה להיות המטרה העליונה של מדינת ישראל במלחמתה מול המרצחים העזתים, השווה אותו נציג בין אותה עמדה פשוטה, הגיונית והלכתית לבין הסיקריקים מימי רבן יוחנן בן-זכאי, אשר שרפו את האסמים בימי המרד הגדול בבית שני וגרמו לחורבן הבית. התשואות הסוערות שקיבל אותו נציג חרדי מיאיר לפיד ומכל מקהלת השמאל הרדיקלי וגרורותיו אמורות לכשעצמן לעורר שאלות נוקבות בקרב כל אדם חושב באשר ליכולת הדימוי של אותו נציג חרדי.

כאשר השוה את סמוטריץ' לסיקריקים, הסביר הנציג החרדי, כי ההשוואה נובעת מכך שכמוהם בזמנו – העדיפו את הענין הלאומי על-פני חיי אדם. נמצאנו למדים, כי רבן יוחנן בן-זכאי חידש, כי כבודם של ישראל חשוב פחות מחיי שעה, והשמאל צודק, שעדיף לחיות, לאכול ולשבוע ולאפשר לאויב לנצח אותנו, ובלבד שלא נסתכן במלחמה. מלבד העובדה, שהשקפה זו אין לה כל אחיזה בתנ"ך או בחז"ל, כל מי שראה את תוצאות עסקת שליט אמור היה לפקוח את עיניו מזמן ולהבין את האוולת שבה, גם אם לא זכה להימנות על יושבי בית המדרש. האם לומדי התורה אינם אמורים להבין בהגיון ישר את האמיתות הפשוטות הללו?

וכי רבן יוחנן בן-זכאי סבר, כי 'הענין הלאומי' – כלומר חיי האומה בארצה כרצון ה', נצחונם וכבודם של ישראל – פחות חשוב מחיי אדם? או שמא סבר, כי המלחמה חסרת סיכוי ומוטב להציל את הניתן להציל – את המשך לימוד התורה, שיבטיח את חיי האומה בהמשך, כדי שזו תשוב לתפארתה כאשר יאפשר זאת ה'? וכי רבן יוחנן בן-זכאי סבר, כי ניתן לנצח את הרומאים, אלא שזה כרוך באובדן חיי אדם ולכן עדיף להכנע? או שמא חושב אותו נציג חרדי, כי נגזרה הגזרה גם עלינו והמציאות מוכיחה, כי חמאס חזקים מאתנו, ואין לנו כל סיכוי לנצח אותם? ומה היה אומר אותו נציג חרדי לישעיהו הנביא, אשר הורה לחזקיהו המלך שלא להכנע לסנחריב והעדיף את 'הענין הלאומי' על-פני חיי אדם? או שמא סבור אותו ח"כ, כי מצבנו דומה למה שהיה בימי ירמיהו, כי עזב ה' את עמו, וכי כל הנסים שעשה לנו במאתיים השנים האחרונות כאשר שבנו לארצנו ובנינו את מה שבנינו – הכל הוא חסר משמעות, ועלינו להתנהג כאילו עדיין אנחנו יושבים בגלות הדוויה כיחידים מפוזרים ולא כאומה בארצה?

וגם לו יצויר שאין כל ערך ב'ענין הלאומי', וכי אין כל סכנה נוראית בעסקת כניעה – הן מבחינה בטחונית וחשוב מכך – מבחינת הפגיעה בכבודם של ישראל, שלאמתו של דבר אינו ענין לאומי כלל אלא הוא ענין תורני של כבוד שמים – גם לו יצויר שמדובר בסוגיה המובאת בגמרא על פדיון שבויים, כאשר השובים דורשים רק כסף – האם אז הותרה הרצועה ומותר לפדות אותם בכל מחיר? או שמא צלו של חוק הגיוס המאיים פוגם בשיקול הדעת ונוטע אשליות בקרב פוליטיקאים מסוימים, כי כניעה לתכתיבי קפלן תועיל במשהו ליהדות החרדית?

אני מצפה מכל יהודי חרדי שישאל את עצמו את השאלות הללו, וישתמש בבינה שניתנה בקדקדו כדי לדעת מתי לדמות ומתי לחלק. ומי שחושב שיאיר לפיד, יאיר גולן והקפלניסטים האנרכיסטים הם ממשיכי דרכו של רבן יוחנן בן זכאי – כדאי שיבדוק היטב כיצד הגיע למסקנה הזויה זו, ולחשב מסלול מחדש…