על המחאה בכפר מימון נגד הגירוש מגוש קטיף (אתר mkatif.org) ונציג את דברי הש"ס על חשיבות המחאה להצלה
כפר מימון – מועצת יש"ע יזמה מצעד תמיכה מנתיבות אל גוש קטיף. היוזמה ביקשה לעורר התנגדות בקרב חברי הכנסת עקב החשש לקרע בעם. לקריאת מועצת יש"ע התייצבו רבבות אנשים, נשים וילדים שפתחו במצעד לעבר גוש קטיף. הצועדים נתקלו בכוחות רבים של משטרה ושל צבא. לראשונה אף נעצרו אוטובוסים בדרך, ונמנע מהם לנוע לכיוון נתיבות. כמו כן, נעשה שימוש בחיילי צה"ל בתוך תחומי הקו הירוק כדי לסכל הפגה אזרחית. הכוחות הרבים של המשטרה ושל צה"ל גרמו לכך שכל המשתתפים נכנסו לתוך תחומי המושב כפר מימון, והיו שם ב"מעצר" כמה ימים. בין השוהים במקום פרצה מחלוקת גדולה אם לפרוץ ולצעוד קדימה או להימנע מהסכנה הגדולה להיגרר לעימות ישיר עם חיילי צה"ל שעלול להגיע חס וחלילה לשפיכות דמים. בסופו של דבר החליטו ראשי מועצת יש"ע בגיבוי רבני הציונות הדתית לא לפרוץ. זאת אף שבמהלך הימים האלו יצרה ההנהגה תחושה שכן יפרצו. החלטה זו זכתה לביקורת קשה מאוד מן המשתתפים שהרגישו שהוליכו אותם שולל.
הצלה על ידי תוכחה על פי: פירוש חברותא מסכת שבת דף נה עמוד א
אמר ליה רבי זירא לרב סימון: לוכחינהו מר, להני דבי ריש גלותא על מעשיהם הרעים!
אמר ליה רב סימון: איני מוכיחם משום שלא מקבלי מינאי את תוכחתי.
אמר ליה רבי זירא: אף על גב שאתה סבור דלא מקבלי את התוכחה, מכל מקום לוכחינהו מר, כי שמא בכל זאת יקבלו את התוכחה.
דהא אמר רב אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה [דבר טוב] מפי הקדוש ברוך הוא, וחזר בה לרעה. חוץ מדבר זה:
דכתיב בנבואת יחזקאל [פרק טו]: "ויאמר ה' אליו, אל המלאך גבריאל: עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים, והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים – על כל התועבות הנעשות בתוכה! "
וכך אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של הצדיקים שבירושלים תיו של דיו, כדי שלא ישלטו בהם אותם מלאכי חבלה שאני רוצה לשלוח לעיר.
ועל מצחם של רשעים תרשום תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה.
ואז אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה נשתנו אנשים אלו שזוכים לתו של דיו וניצלים, מאלו האנשים שנרשם על מצחם תו של דם, וישלטו בהם מלאכי חבלה?
אמר לה הקדוש ברוך הוא: הללו שינצלו הם צדיקים גמורים, ואילו הללו שיענשו הם רשעים גמורים!
אמרה לפניו מידת הדין: רבונו של עולם! והרי היה בידם של הצדיקים למחות ברשעים ולא מיחו!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפני, שאף אם מיחו בהם, לא יקבלו מהם הרשעים את התוכחה!
אמרה לפניו מדת הדין: רבונו של עולם, אף אם לפניך גלוי הדבר, להם מי גלוי שלא יקבלו מהם? ועל כן היה להם למחות. ומפני שלא מיחו יש להם להיתפס על חטא הרשעים.
ולבסוף קיבל הקדוש ברוך הוא את טענת מדת הדין.
והיינו דכתיב בתחלה, שאמר ה' לששת מלאכי החבלה המוזכרים שם, "זקן בחור ובתולה תהרגו למשחית, ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו", שלא יהרגו את הצדיקים.
אך לבסוף כתיב "וממקדשי, מהאנשים המקודשים לי, שהם הצדיקים – תחלו! ".
ואכן בסוף הפסוק כתיב "ויחלו באנשים הזקנים הצדיקים אשר לפני הבית".
הרי שלבסוף נתקבלו דברי המקטרג ונענשו אף הצדיקים על שלא מיחו.
כדתני רב יוסף: הא דכתיב "וממקדשי תחלו", אל תקרי "ממקדשי תחלו" אלא "ממקודשי תחלו". אלו אנשים שקיימו את התורה כולה, מאלף ועד תיו, ובכל זאת הם נענשו תחלה, משום שלא הוכיחו את הרשעים.
וזהו שאמר רב זירא לרב סימון, שאף על פי שלא יקבלו את תוכחתו, יש לו להוכיחם. שהרי על דבר אשר לא הוכיחו הצדיקים שבירושלים את הרשעים שבה, חזר בו הקדוש ברוך הוא מדיבורו שאמר לגבריאל, שלא יענשו הצדיקים, והענישם. ואף על פי שבין כך לא היו מקבלים את תוכחתם.