אם הרב קוק ידע את הגבולות – איפה אסור לטמא מת ללכת בהר הבית, ואיפה ודאי מותר ללכת – אחרי טבילה במקוה וכו', אם כן מדוע הרב קוק נתן את הרושם שאסור לעלות לכל הר הבית?
אני טוען, שהרב קוק נהג על פי מסכת שבת דף קלט, לאסור לפשוטי עם ולהתיר לתלמידי חכמים.
וכך כתוב במסכת שבת עם הסבר "חברותא"
שלחו ליה בני בשכר [שם מקום] ללוי שלש שאלות:
א. כילה – מהו לנטותה בשבת?
ב. כשותא צמח הגדל מתוך הסנה ורוצים לזורעו בכרמא – מהו? האם הוא אילן ואין בו איסור כלאי הכרם, או שהוא ירק ואסור לזורעו בכרם?
ג. מת ביום טוב – מהו לקוברו?
הגמרא מסיקה, שבשלש השאלות הללו, תיאורטית היתה דרך להתיר, אבל החכם רב מנשיא השיב לשואלים (בארמית) "לא מצאנו לה צד היתר".
ומדוע?
הגמרא מסבירה, לפי שבני בשכר "אינן בני תורה", ולא יצייתו להלכה אם נשיב להם עד כאן מותר, ומעבר לזה אסור, ולכן רב מנשיא אסר להם את הכל. אבל לתלמידי חכמים שכן יצייתו לכל מה שאומרים להם לעשות או לא לעשות, יש באמת מקום להתיר.
במאמרו של בעז יעקבי "ונְסָוּ הצַלְלָיִם " – אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה עמוד מ, הערה 11 מובאת הוכחה ( לגביה אפשר להתווכח), שהרב אברהם יצחק קוק התיר עליה להר הבית לתלמידי חכמים שהקפידו לעלות על פי פסק הרמב"ם
"יש עדויות על עליית יחידים מהיישוב הישן להר הבית. הרשל"צ הגר"ש עמאר אמר בראיון לעולם קטן (ערב ר"ה תשע"ז): "נכון גם שעלו בעבר אל הר הבית, אבל הייתה להם מסורת. גם הרב שלי, הרב יעקב ניסן רוזנטל עליו השלום, עלה להר הבית לפני קום המדינה. כשהוצאתי את הפסק שאסור להיכנס, אמרתי לו – אתם הלכתם עם גדולי הדור ההוא שהייתה להם מסורת, והיום לא יודעים איפה מותר. אם נתיר, רובא דעלמא ייכנסו בכל מקרה. הרב רוזנטל הסכים אתי. אנשים באים אחר כך ומספרים לי שהרב רוזנטל עלה להר הבית. זה נכון, אבל הם לא יודעים את ההמשך". עדות נוספת ניתן למצוא בספר 'ימי שמואל' לרבי שמואל הורביץ, חסיד ברסלב, (שהיה בקשר הדוק עם מרן הראי"ה קוק זצ"ל), ומתאר בספרו (עמ' עז) על עלייתם להר הבית, למקום בו מותר לטמאי מתים להלך שם[1]. הראשון שהעלה אפשרות לעלייה ציבורית רחבה להר הבית הוא למיטב ידיעתי הרב טוקצ'ינסקי זצ"ל[2], בספר הר הקודש והמקדש, שקרא להקמת בית כנסת על הר הבית. הספר יצא עשרות שנים אחרי פטירתו",עכ"ל.
האם באמת היה מקום לראי"ה קוק לחשוש, שרבים מן הצבור לא יצייתו להוראות מדויקות לגבי עליה להר הבית, כדי לאסור באופן גורף, כתקדים רב מנשיא ובני בשכר בשבת, דף קלט?
במאמרו של בעז יעקבי "ונְסָוּ הצַלְלָיִם " עמוד 40, מובא:
בזמן כיבוש ירושלים בידי האנגלים התחדשו שתי עובדות:
א. לא מוסלמים (גם יהודים) הורשו לעלות כתיירים להר הבית. (ראשיתו של ה"סטטוס קוו" הארור השורר בהר עד היום).
ואכן, יהודים חילונים, ואף דתיים שלא היו מודעים להלכה – עלו להר, ונכנסו במקום שאסור להיכנס. מפורסמות עליותיהם של ברל כצנלסון, יצחק בן צבי, אורי צבי גרינברג עוד.
ב. מספר רבנים, הרב חיים הירשנזון בספרו מלכי בקודש שיצא בשנת תרע"ט, והרב נח בראווער בספרו "שער דלתי הלבנון" – הכריעו הלכה למעשה לפסוק כראב"ד ולהתיר כניסה להר הבית ללא כל הגבלה[3].
כתגובה, פסקו רבני ירושלים שהר הבית עומד בקדושתו ולכן אסור להיכנס אליו. על רקע זה כתב מרן הראי"ה זצ"ל את תשובתו הארוכה במשפט כהן.
גם החפץ חיים הלך בדרכו של הרב קוק לתת את הרושם לפשוטי העם שכל הר הבית אסור, אבל לתלמידי חכמים שהיו בודקים במקורות שלו, הוא הניח מקום להבין שהוא רק אסר עלייה להר הבית לאלו שלא נטהרו במקוה כדין. כי הוא הביא פסחים דף סח כמקור לאיסור.
זה לשון החפץ חיים – ספר המצוות הקצר מצוות לא תעשה מצוה קצג
מצות לא תעשה שלא יבוא טמא למחנה לויה הוא הר הבית.
שנאמר (דברים כג, יא): "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו' לא יבא אל תוך המחנה" {הערה: הפסוק המלא, " "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מִקְּרֵה לָ֑יְלָה לא יבא אל תוך המחנה"}. וקבלו חז"ל (פסחים סח ע"א) שהוא מחנה לויה – והוא הר הבית. וטמא שעבר על זה ונכנס להר הבית, עובר בלאו זה.
ונוהג גם בזמן הזה, בזכרים ובנקבות, כיון שאנו טמאי מתים.
מי שבודק את המקור שהחפץ חיים הביא להוכיח שיש איסור, הוי אומר, מסכת פסחים דף סח, יגלה שכתוב שם דוקא שטמא מת מותר במחנה לויה, ורק בעל קרי אסור (או לפי פרשנות מחמירה אולי גם טבול יום של בעל קרי) אסור במחנה לויה[4].
ובספרו שמירת הלשון חלק ב פרק טז, החפץ חיים בעצמו סותר את מה שהוא כתב בספר מצוות הקצר וזה לשונו:
חפץ חיים – שמירת הלשון חלק ב פרק טז
והנה יש שלש מיני טומאות. טומאת טמא מת, וטומאת זיבה, וטומאת צרעת. טמא מת משתלח רק חוץ למחנה שכינה {הערה: ולא מחנה לויה, ששונה ממחנה שכינה}, זב ובעל קרי חוץ לשתי מחנות, ומצורע חוץ לשלש מחנות, שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, והיינו שאפילו שאר טמאים לא ישבו עמו. ואמרו חז"ל מה נשתנה מצורע לישב בדד, הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך בדד ישב.
וכן בספרו ליקוטי הלכות על סוטה דף כ, החפץ חיים התיר לטמא מת להיות במחנה לויה.
וכמעט מפורש במסכת שמחות פרק ו הלכה יא, שנהגו מיום השלישי של אבלות והלאה שטמאים בטומאת מת יעלו להר הבית [ככתוב ויקרא כא ג "לה יטמא"] והקיפו בהר הבית דרך שמאל. ואנשים אחרים שלא היה להם צרות, הקיפו בהר הבית דרך ימין ואמרו לאבל שפגשו, מה לך מקיף לשמאל? והוא עונה, שאני אבל. ומשיבים לו, "השוכן בבית הזה ינחמך".
לכן מסתבר, שמה שהחפץ חיים התכוון בספר המצוות הקצר שאין לעלות לכל מחנה לויה בגלל שאנו טמאי מתים, הכוונה, שבגלל שאנו לא בקיאים כל כך בהלכות טומאה וטהרה שהרי כמעט כולנו טמאי מתים, צריכים לתת את הרושם לעמי הארץ, שכל הר הבית אסור, מחשש שהם לא יטבלו במקוה כדין. אבל לתלמידי חכמים שבודקים במקורות, ימצאו היתר לעלות.
כל המאמר הזה הוא קטע ממאמר מורחב:
כאן אציג את כל הנושאים של המאמר המורחב וקישור כדי להוריד את המאמר, לעיון.
נושאים
האם יש מקום להתיר לי לעלות להר הבית כיום לאור הפסק שקבלתי בעבר?
כאשר שאלתי את הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, אם אני רשאי לעלות להר הבית, הוא אסר עלי לעלות. האם יש מקום לומר, שהתרחשו מאז פטירתו מספיק שינויים, שבעקבותיהם אהיה רשאי לעלות אל ההר? ואם הרב עונה כן, האם גם מותר לעלות כמו כולם או צריכים לחשוש לשיטת הרב קורן?
תוכן העניינים
עמ' 1 לדעת קול התור: תקון חטא המרגלים ע”י בנין ירושלים כולל בנין בית המקדש
עמ' 2,3,5,6, גם הרב אברהם קוק הלך בשיטת קול התור
עמ' 4 איסור לצאת מאליהם לבנות את בית המקדש (בלי אישור מן הדומים לכורש) פג בשנת תש"ן
עמ' 6,7 לכאורה הרב קוק קבל במלואו את המסורת שקדש הקדשים (מקום אבן השתיה) נמצא מתחת לכיפת הסלע.
עמ' 8,9 אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע
עמ' 10 הרב קוק לא חשש למידת האמה הגדולה של הנודע ביהודה / חזון איש שמקלקלת את עדות המסורת שמקום אבן השתיה נמצא מתחת לכיפת הסלע
עמ' 11 הוכחות מן העבר בין ממקורות קודש ובין ממקורות חול לסיוע לקביעת המציאות ההלכתית לפי שיטת הרב קוק
עמ' 12 לדעת הרב קוק, כאשר אין אפשרות אחרת, מודדים את המקוה לפי שיעור הרב חיים נאה, אף שמדובר בחשש כרת לפי שיטת האמה הגדולה של החזון איש (והנודע ביהודה).
עמ' 12,13,14 מדוע הרב קוק נתן את הרושם שאסור לעלות לכל הר הבית?
עמ' 14,15 גם החפץ חיים הלך בדרכו של הרב קוק
עמ' 15,16 מה בעצם שאלתי את הרב שפירא, ומה השיב הרב.
עמ' 16,17,18,19 טענות שיש לי, אולי להתיר עלייה להר הבית אף על פי שהרב שפירא אסר
עמ' 19 כותל הדמעות המכונה בפני המון העם בכינוי כותל המערבי אינו מכותלי הר הבית
עמ' 20,21 אודות הכותל המזרחי
עמ' 21,22,23,24,25,26 סבה נוספת להתנגד לזיהוי כותל הדמעות, ככותל הר הבית
עמ' 26,27,28 לפי המדרש, "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי" אם לא מדובר בכותל הדמעות שלנו, איפה הכותל המערבי?
עמ' 28-32 גודל האמה
עמ' 33-35 שעורה של הרמב"ם תוכיח
עמ' 36 ספר תורה יוכיח
עמ' 37 מהלך איש בינוני ביום אחד יוכיח
עמ' 38-40 שאלה על אמת הגר"ח נאה מכיפת הסלע
עמ' 40-42 מטבעות נירון קיסר כהוכחה לאצבע, טפח, ואמה
עמ' 42 עובי גרעיני תמרה ממצדה (על פי פרופ' כסלו) כהוכחה
עמ' 45-50 אודות ההוכחה של הרב אלקנה ליאור נגד אמה שפחות מ53.5 ס"מ
עמ' 50 האם סטייה של 6 מעלות או אפילו 13 מעלות נחשבת סטייה מן הדרישה שפני המקדש תהיה במזרח?
עמ' 51,52 האם המקדש חייב להיות בראש הר המוריה
עמ' 52-56 רצפת המערה מתחת לסלע בכיפת הסלע כהוכחה נגד הרב שלמה גורן
עמ' 56 האם זה הגיוני שיש מחילות תחת ההיכל אם אסור תחת המזבח?
עמ' 57,58 הזיהוי של אבן כיפת הסלע על ידי תייר נוצרי מבורדו 260 שנים אחר החורבן
עמ' 58,59 לפי החזקוני יש תקדים למנהג היהודים למשוח את האבן בשמן שעליהם העיד התייר מבורדו
עמ' 59,60 לפי השיטה שבכיפת הסלע היה מקום המזבח, חסרים הרבה מטרים של הר המוריה במערב לכיפת הסלע, מצד הגובה.
עמ' 60-62 כיוון בית המקדש ומסלול ההליכה על יד שער הרחמים
עמ' 62-63 האם לחשוש לחיל של הרב זלמן קורן שלשיטתו יש להגדיל את החיל למידה של כ-230 מטר ממזרח למערב ו-190 מטר מצפון לדרום
עמ' 63-67 הפרשנות של הרב שפירא שאולי הרמב"ם אוסר את החיל מדין הלכה למשה מסיני ולא מדין דרבנן, והשילוב עם שיטת הרב זלמן קורן, ודיון האם זה סבה להחמיר במסלול העולים להר הבית על יד שער הרחמים
עמ' 67 הכפתור ופרח ושיטת האדריכל טוביה שגיב וקצת על אשר קאופמן
עמ' 67-72 דיון בדברי הכפתור ופרח להוכיח שהוא בעצם הסכים עם המסורת שמופיע בפסק הרדב"ז
עמ' 72-73 מדוע הכפתור ופרח לא הזכיר במפורש את כיפת הסלע בניגוד לתלמיד הרמב"ן בן דורו ובניגוד לרבי בנימין מטודלה
עמ' 74 שיטת טוביה שגיב בתחומין כ"ח ומדוע אין לקבלו
עמ' 75-77 דיון בהוכחה המרכזית של טוביה שגיב. כלומר, ההנחות שמר שגיב הניח לגבי המים שירדו מעין עיטם אל המקדש.
עמ' 77-78 ההוכחה מן הירושלמי
המאמר להורדה:
שלמה שיינמן – הר הבית עם הערות – חלק א וחלק בתגובת הרב ישראל אריאל שליט"א להורדה:
הערות הרב עידוא אלבה שליט"א להורדה:
הערות הרב עידוא אלבה שליט"א
הערות
[1] יש מי שמפקפק וטוען שהלכו רק עד השער, ואני באתי להשמיע לא להכריע
[2] יש מי שמפקפק גם כאן, וטוען שאפשר לחלק בין בית כנסת בהר הבית ועלייה ציבורית
[3] ויש מי שהעיר: כולל למקום המקדש. והם נקטו כן אף בדעת הרמב"ם.
[4] שם כתוב "דהא טמא מת חמור ממנו ומותר במחנה לויה" ושם גם כתוב " תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי : ויצא אל מחוץ למחנה – זו מחנה שכינה, לא יבא אל תוך המחנה – זו מחנה לויה, מכאן לבעל קרי שיצא חוץ לשתי מחנות".