הרב שרמן בשם הגר"א: אבל הדיינים צריכים להיות בקיאים גם בטבעו של עולם בכדי שלא יהיה הדין מרומה
בספר אדרת אליהו להגר"א פר' ראה פר' יג פסוק טו נאמר "… וזהו מה שאמרו הדן דין אמת לאמיתו ואיתא בגמרא סנהדרין ז,ב אמרו לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך אמור ואם לאו אל תאמר, דרש ר"י ואיתימא ר"נ בר"י דינו לבוקר משפט אם ברור לך כבוקר אמור, והוא תמוה מאי נ"מ, אבל הנראה שהדיין צריך להיות חכם בתורה שיפסוק הדין ע"פ התורה וצריך להיות בקי בד"א בכדי שלא יהיה הדין מרומה ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אם ברור לך כאחותך זהו הדין גופא שיהיה ברור לך ואם ברור לך כבוקר שיהיה בקי בעניני עולם בכדי שלא הדין מרומה, וזהו מה שאמר הכתוב ושחד וגו' כי השחד יעור עיני חכמים וכתיב כי השחד יעור פקחים, שהחכמים נקראים חכמים בתורה ופקחים נקראים שבקיאים בד"א וזה שאמר הדן דין אמת הוא הדין תורה ויכול להיות שדן על פי ד"ת אבל הוא מרומה לכן אמר הדן דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה וזהו היטב וזהו שאמר הכתוב והנה אמת נכון הדבר אמת הוא ע"פ ד"ת נכון שלא יהיה מרומה" ע"כ (ועיין עוד בביאור הגר"א לישעיהו א' פסוק י"ז שכתב כנ"ל).
הגר" א קובע ששלמות הפסיקה וההוראה, שמוגדרת ע"פ חז"ל כמי שדן דין "אמת לאמתו", קיימת אצל דיין ופוסק, רק כאשר יש בו שני מרכיבים ותכונות של בהירות בפסיקתו והוראתו, האחד דברי ר' נחמן ב"י שאם ברור לך הדבר כבוקר אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. בהירות זו שיהיה בקי בעניני העולם וידע בבהירות את המציאות הטבעית שבה ועליה הוא צריך לפסוק ולקבוע בה את ההלכה והדין, הביטוי "בוקר" מלמד על הבהירות והברירות המציאותית עובדתית, השני – דברי ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן "אמור לחכמה אחותי את" (משלי ז) אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו הברירות והבהירות כאחותך שהיא אסורה לך ענינה, ידיעה ברורה של התורה הלכותיה ומשפטיה, הביטוי "כאחותך שהיא אסורה לך" מלמד על הידיעה הברורה של משפטי ודיני התורה על כל חלקיה. מיזוגן של שתי תכונות אלו אצל הפוסק הדין, ומורה ההוראה, בהירות של ידיעת התורה והכרה ברורה של המציאות שבה, ועליה יש ליישם את הדין המשפט וההלכה, הם שקובעות את שלימות ההוראה והפסיקה שתהיינה אמת לאמיתה וכן כתב הגר"א בביאור לספר משלי פרק ו' פסוק ד' אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, וז"ל: "אבל הדיינים צריכים להיות בקיאים גם בטבעו של עולם בכדי שלא יהיה הדין מרומה (עיין סנהדרין לב,ב ותוס' שם) דאם לא יהיה בקי בענינים אלו אף שיהיה בקי בדין תורה לא יצא הדין אמת לאמיתו (עיין שבת י,א) כלומר אף שיהיה בקי בדין התורה לא הדין אמת לאמיתו (עיין שבת י,א) כלומר אף על פי שיפסוק 'אמת' לא יהיה "לאמיתו" כי אפשר שהוא דין מרומה ולכן צריך הדיין להיות בקי בשניהם". ע"כ.
ציטוט מדברי הרב אברהם שרמן
כתב עת: תורה שבעל פה לט, תשנ"ח, מתוך מאגר פרויקט השו"ת – אונ' בר-אילן