הבן של היהודיה
דניאל היה כבן 5 כשאמו נפטרה, והוא מתאר ילדות קשה כ"כבשה השחורה" של המשפחה.
"אבא שלי עבר עם אשתו לגור בשועפט, ונשארתי שם עד שנת 2010. סבלתי מאוד בלי אמא.
תמיד ידעתי שאמא שלי יהודיה, אבל לא ידעתי מה המשמעות של זה כלפי. אצל המוסלמים הדת הולכת לפי האבא. במשפחה היו מקללים אותי שאמא שלי יהודיה, ומקללים את אמא שלי, ולא הייתי מבין למה הם אומרים לי ככה", הוא מתאר בכאב.
לאחר שסבל לדבריו התעללויות רבות מצד אשתו של אביו ומאביו עצמו שהיה נוהג לקלל אותו, בשנת תש"ע, כאשר היה כבן 14, ברח אל סבו מצד אבא חזרה לכפר בו התגוררו קודם לכן.
"הוא הבטיח לי חיים טובים אבל בפועל זה היה להיפך. הוא הוציא אותי מבית הספר והתחלתי לעבוד בבניין, וכל הכסף היה בשבילו", מספר דניאל.
"הוא היה מתעלל בי, לא חשב עליי אם אני מרוצה מהעבודה הזו או אם חסר לי לחיות כמו כל ילד או שאני צריך ללמוד. הוא רק חשב איך יהפוך אותי לנכס שיכניס כסף".
המפגש ששינה חיים
"עבדתי כך חמש שנים, ובשנה האחרונה שלחו אותי מחברת הבנייה לתגבור של שלושה ימים באתר בבית שמש בגלל לחץ שהיה להם.
עבד איתי באותו מקום אינסטלטור יהודי, וכשראיתי אותו מניח תפילין לא הבנתי מה זה, אבל לא שאלתי אותו כלום. ביום השני אותו דבר, וביום האחרון שאלתי אותו, תגיד לי מה זה?", נזכר דניאל באירוע הגורלי.
"הוא אמר לי שככה מתפללים היהודים, אבל הרגשתי שהוא לא מרגיש איתי בנח, אז אמרתי לו סליחה אדוני, אמא שלי יהודייה ואני לא יודע כלום על הדת שלה.
הוא הביט בי ואמר לי מה אתה צוחק איתי? אמרתי לו לא, אני לא צוחק. הוא ביקש ממני מספר תעודת זהות ובדק עם חבר שבירר וחזר אליו ואמר לו שבאמת רשום שאני יהודי. הבן אדם בכה, חיבק אותי ואמר לי שאני חייב לחזור בתשובה ולחיות כמו יהודי. לא האמנתי", אומר דניאל.
"הרגשתי הרגשה מוזרה שהעולם מסתובב סביבי. חזרתי הביתה ופחדתי לספר על זה, אבל השארתי את זה בלב.
התחלתי לחפש סרטונים ביוטיוב של הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר, הרב יגאל כהן, יוסף מזרחי ולאט לאט התקרבתי ליהדות אבל לא ידעתי איך לצאת משם.
אחרי שנה וחצי שאני חי כיהודי בסתר אמרתי יאללה אני אתגייס לצבא. הלכתי ללשכת גיוס, ביקשתי להתגייס ואמרו לי שנשלח לך בקשה לצו ראשון. ביקשתי שלא ישלחו את זה לתיבת הדואר ורק שיעדכנו אותי בסמס אבל הם שלחו את זה לדואר וההורים ראו את זה ואיימו עליי".
בלית ברירה ברח דניאל מביתו והחל לישון ברחובות. "ברחתי לדוידקה במרכז העיר ירושלים, ישנתי ברחוב ליד פסי הרכבת, וחיפשתי לשכור דירה".
להב"ה לא גזענים – הם מלאכים
כעבור זמן מה הכיר את פעילי להב"ה שהפכו למשפחתו, והתגורר במשך תקופה בישיבת 'הרעיון היהודי' של תלמידי הרב מאיר כהנא הי"ד זצ"ל.
גם מארגון 'יד לאחים' קיבל דניאל סיוע במגורים, ושהה תקופה של מספר חודשים בישיבת חב"ד שם עשה צעדים ראשונים ביהדות.
"בנצי גופשטיין הוא מלאך", אומר דניאל בהתרגשות. "הוא ממש כמו אבא בשבילי. הייתי אצלו הרבה חגים, הרבה שבתות, הלכתי איתו ועם ברוך מרזל למערת המכפלה. גם את העברית שלי הוא שיפר לי כי לא ידעתי כמעט עברית לפני זה.
יש אנשים שמזלזלים בלהב"ה. אבל אני יודע מה הם עושים ושלפעמים בנצי לא ישן לילות שלמים בשביל להציל עוד יהודי או יהודיה", הוא אומר.
"הרבה שמאלנים קיללו אותי ואמרו לי שהרב כהנא היה גזען, ואיך אתה הולך אחריו. אבל אם הרב כהנא היה באמת גזען, בנצי לא מקבל אותי ככה כשבאתי מהכפר.
סיווג ביטחוני המדינה נתנה לי רק אחרי שנתיים, אבל בנצי קיבל אותי תוך יום אחד בלי בדיקות ובלי כלום, הכניס אותי מיד לישיבת הרעיון היהודי, נתן לי מקום לישון ועזר לי.
השמאלנים שתומכים בהתבוללות, מה שמעניין אותם זה להיראות יפי נפש ובגללם קרו לי כל מה שעברתי כל החיים.
הם אומרים על להב"ה שהם חשוכים וגזענים? להב"ה לימדו אותי עברית, עוזרים לי. אף אחד בלהב"ה או ברעיון היהודי לא דיבר איתי בצורה לא טובה או אפילו נתן מבט לא טוב. כולם בישיבה שם כמו אחים שלי.
כמי שיצא מהעולם הערבי, החל דניאל לסייע ללהב"ה גם בפעולות שונות להוצאת יהודיות מקשרים עם ערבים.
"הבעיה היא שלפעמים אם תבוא לשכנע בחורה ולעזור לה, היא עוד יכולה להתלונן נגדך", הוא מספר. "יש לי הרבה חברים שנעצרו בגלל שרק דיברו עם בחורה שלא תצא עם ערבים, והמשטרה רודפת אותם".