סיכום מורחב ומפורט של שיעור הרב אלישע וולפסון לציון ימי הלחימה והטבח של מלחמת שמחת תורה, המחולק לשלושה פרקים/נושאים מרכזיים

חלק א': חובת הזיכרון, מחיית עמלק והתגברות על מידת הרחמים

• התבוננות תורנית על מאורעות השעה: בעת שהקדוש ברוך הוא מביא מאורעות על עם ישראל, חובה להעניק להם פרשנות וחותם המבוססים על התורה הקדושה. אם הציבור התורני יעמוד מהצד, הפרשנות שתתקבל במציאות תעוצב על ידי תפיסות שאינן מכוונות לתורה ומצוות.
• מצוות הזיכרון ביהדות: התורה מצווה על זיכרון תמידי (כגון הנחת תפילין, תזכורת ליציאת מצרים ולגאולה). בהקשר של המלחמה, בולטת המצווה לזכור את מעשי עמלק.
• הגדרת האויב כעמלק: על אף שהגדרת עמלק בהלכה היבשה מיוחסת לזרע עמלק היסטורי, פוסקים רבים ציינו כי כל אויב שקם להשמיד את עם ישראל אך ורק בשל היותם יהודים – נכלל בגדר עמלק. האויבים בשבע החזיתות פועלים מתוך שאיפה מפורשת לכלות את עם ישראל.
• חובת זיכרון הרוע ומחייתו: המפגש עם עדות הנרצחים ומעשי הזוועה מעורר זעם פנימי מוצדק שמטרתו להשמיד את הרשע ולנקום. התורה מצווה באופן מפורש: "תמחה את זכר עמלק" ולא לשכוח את אכזריות האויב, שמבקש להמשיך ולבצע מעשים אלו ביהודה, שומרון, ירושלים וכל חלקי הארץ.
• התגברות על מידת הרחמים: הטבע היהודי מתאפיין ברחמנות ("רחמנים בני רחמנים"). עם זאת, לעיתים עודף רחמים מוביל למצב נורא שבו מעדיפים להישחט מאשר לפגוע באויב.
• מסירות נפש כדוגמת עקדת יצחק: כשם שאברהם אבינו נדרש למסירות נפש כדי להתגבר על מידת הרחמים הטבעית בעקדת בנו, כך נדרש כעת מכלל ישראל וממנהיגיו להתגבר על מידת הרחמים כלפי האויב, ולחסל את הרשעים הרבה לפני שהם מוציאים את זממם אל הפועל.
• הדוגמה המקראית של שאול המלך: מובאת ההשוואה ההיסטורית בין שאול המלך לדוד המלך – שאול איבד את המלכות מכיוון שלא הצליח להתגבר על מידת הרחמים מול אגג ועמלק, יסוד עמוק שחובה להעמיק בו ולהפנימו בעת מלחמה.

חלק ב': מסירות הנפש של עם ישראל וגילוי רוח התשובה

• אחדות ומסירות נפש בלתי נתפסת: כנגד חובת הלחימה באויב, בולטת מסירות הנפש ההדדית בתוך עם ישראל. לאחר המחלוקת הקשה שקדמה למלחמה, העם קם כאיש אחד מיד עם פרוץ הכאב.
• מעלת הגיבורים והפועלים במלחמה: רבים יצאו להילחם ולהציל חיים מיוזמתם החופשית, ללא קריאה רשמית, ונכנסו שוב ושוב לתוך התופת. דרגה זו עולה אף על ההגדרה הקלאסית של "הרוגי מלכות" (שנהרגו רק בשל יהדותם), שכן מדובר באנשים שמסרו נפשם אקטיבית למען הכלל.
• התעוררות רוחנית וגיוס נרחב: גיוס המילואים הנרחב (כ-150%), חזרת ישראלים מטיולים בחו"ל כדי להילחם, והתפילות לרפואת כל נפגעי הגוף והנפש – מראים את סגולתו הייחודית של עם ישראל ומעוררים כף זכות עצומה בשמיים.
• גל התשובה והניסים במלחמה: מתוך החושך הגדול הופיע גל אדיר של התעוררות רוחנית – קריאה בשם ה', דרישה רחבה לציצית, קבלות שבת, וסיפורי ניסים גלויים של לוחמים בשטח.
• משמעות חזרת החטופים והתקיימות הנבואות: השיבה של החטופים מניעה תהליך עמוק של חזרת העם לאביו שבשמיים. אין מדובר באירוע מקרי, אלא בהתקיימות הבטחת הנביאים ("וזרקתי עליכם מים טהורים", "נתתי את תורתי בקרבם"), שבה הקדוש ברוך הוא מטהר את עמו ומחדש את ברית האמונה.

חלק ג': צירי לידה של גאולה, הר הבית והניצחון המוחלט

• צירי לידה של גאולה: במבט כולל, הסתר הפנים והכאב הופכים לתהליך של גאולה. בעוד שהאויבים תכננו במשך שני עשורים מתקפת מחץ כוללת להשמדת ישראל מכל החזיתות (עזה, לבנון, סוריה, איראן, תימן, ירדן ופנים הארץ), הקדוש ברוך הוא הפך את הקערה.
• פריחת עם ישראל והכאת האויב: מתוך סכנת האבדן, עם ישראל מכה את אויביו בכל החזיתות, פוגע באיראן, וזוכה להגנה ניסית מול מתקפות טילים.
• שיבה לנחלת אבות והתרחבות ההתיישבות: כחלק מתהליך הגאולה במלחמה, עם ישראל גואל שטחים ונחלות אבות, משתחרר מהקיפאון והפחד מהגדרות, והאויבים נסים מפניו במקומות רבים בארץ.
• הר הבית – שורש המלחמה והמפתח לניצחון:
  • האויבים קראו למתקפה "טופאן אל-אקצא" מפני שהם מבינים ששורש האחיזה בארץ ישראל תלוי בהר הבית ("השולט בהר שולט בארץ"). הר המורייה הוא "אבן שתייה" ושורש כל ההוויה.
  • כל עוד האויבים מחזיקים ואינם מורחקים מהר הבית, הם שואבים מכך כוח להמשיך ולהילחם.
  • הניצחון האמיתי והמלא בשבע החזיתות יושג רק כאשר עם ישראל ישלוט בהר הבית באופן מלא, ביד רמה, וישוב אל מקום המקדש.
• קריאה להנהגה ולציבור:
  • יש להכריז בקול גדול שהר הבית הוא נחלת עמו של ה' שניתנה לאברהם אבינו ונקנתה על ידי דוד המלך, ולא "מקום קדוש לכל הדיאטות [הדתות]".
  • יש להכיר בהתקדמות הרוחנית שכבר קיימת בהר (תפילות, שירה, סידורים), אך לשאוף לנוכחות מלאה ורציפה ולבניין בית המקדש.
• סיכום והתעוררות: הקדוש ברוך הוא מניע את הגאולה, ותפקידנו לפעול ברחמים מתוך נקודת הזיכרון – למחות את האויב, לרשת את הארץ, לשוב אל הקודש ולהביא לאחדות, שלום ויראת ה' בישראל.