בניהו מלט הי"ד
1. הפיגוע בשומרון וגילוי האיפוק של המגינים
נסיבות האירוע: בניהו מלט הי"ד (בן 32), רכז הביטחון והחקלאות של חוות גלעד — יישוב שחווה רק ימים ספורים קודם לכן הצתה מכוונת מסיבית — זינק להגן על קבוצת מטיילים (בהם ילדים) שטיילו בלב שומרון.התנהלות המגינים בשטח: בניהו, יחד עם יהודים חמושים נוספים וחיילי צה"ל (בהם קצין שנרצח אף הוא באירוע), פעלו מתוך רצון כמעט מוחלט למנוע שפך דם. על אף שהייתה להם כל הזדמנות לפתוח באש חיה לעבר התוקפים, הם בחרו באיפוק מרבי. בניהו אף הוריד את רצועת הרובה שלו והשתמש בו כאלת הדיפה בלבד כדי להרחיק את התוקפים.תגובת המחבלים: השייח' של הכפר השכן לא היסס לרגע — הוא חטף את נשקו של בניהו ורצח אותו ואת הקצין מטווח קצר.
המסקנה מהתיעוד: התיעוד שפורסם מוכיח בצורה חד-משמעית את השאיפה היהודית להימנע מאלימות, לעומת הכוונה הרצחנית הטהורה של מחבלי הג'יהאד.
2. זהות האויב וכישלון תפיסת ההכלה
חוסר הבחנה בין הגזרות: אין שום הבדל בין מחבלי הג'יהאד בעזה לבין אלו שביהודה ושומרון. מדובר באותה אידיאולוגיה, באותה שנאה רצחנית ובאותו רצון להשמיד יהודים בשל היותם יהודים בארצם.
קריסת הקונספציה: המדיניות של "ניהול הסכסוך", ההכלה או הניסיון להרתיע באמצעות איפוק מתמשך היא מדיניות הרסנית שמביאה רק למעגל דמים נוסף ולרצח יהודים.
3. החלופה המוסרית והמעשית
"התגובה המוסרית, היהודית והרציונלית היחידה היא ברורה: הרחקת האויב הג'יהאדיסטי מכל מקום שבו הוא יכול להגיע אלינו."
הרחקת האויב: אין לאפשר לאויב הג'יהאדיסטי לחיות במרחב הסמוך ליהודים — לא בעזה, לא ביהודה ושומרון ולא בשום שטח בשליטת ישראל.
חיזוק ההתיישבות: התשובה המעשית לרצח היא הגדלת ובניית חוות גלעד מחדש, תפיסת כל גבעה, הגנה על הילדים והפסקת ההתנצלות על פעולות הגנה עצמית והישרדות.
זריקת ערכים פרוגרסיביים: אבלאו קורא לזרוק לפח האשפה את "הערכים הפרוגרסיביים המערביים" של פייסנות ונסיגה, אשר נתפסים בעיני האויב כחולשה ומזינים את הטרור.
4. תפקיד עם ישראל כמודל לעולם
אחריות רוחנית ולאומית: עם ישראל יושב בארץ אבותיו לא רק כדי להגן על חייו, אלא כנאמן של אלוהים בארצו שתפקידו לבער את הרע.
דוגמה לאומות העולם: המערב והעולם החופשי מתמודדים כיום בעצמם עם חדירת הג'יהאד. סילוק הרע מארץ ישראל ישמש כדגם והשראה לכלל האנושות כיצד יש לעמוד בתקיפות מול הטרור הג'יהאדיסטי ללא פייסנות וללא חולשה.
תהליך ההתעוררות: אבלאו מציין כי העם בשטח כבר ער ומבין את גודל השעה והאויב, בעוד שחלק מהנהגת כוחות הביטחון והפוליטיקאים נמצאים עדיין בעיצומו של תהליך התפכחות והתעוררות רוחנית.