עמדת הרב עובדיה יוסף לפני שהופעל עליו לחץ בענין עולי אתיופיה – על פי כתב ידו

פורסם ב: דברי תורה | 0

מה יהיו התוצאות לפי הרב משה שטרנבוך אם מוותרים על טבילה והטפת דם ברית

תשובות והנהגות כרך א סימן תשסז

שאלה: בענין הפאלשים שהגיעו לארץ ישראל, ובו בירור בדין ה”בני ישראל” מהודו

דעתי ברורה שאין דינם כיהודים ליחוס להתירם בבת ישראל, שעכ”פ בוודאי נתערבו מהם מהאומות שסביבן, כיון שאין אצלם חיי תורה כלל, לא תפילין ולא ציצית ולא מועדים הכתובים בתורה, ולא ס”ת כלל, לא קידושין וגירושין ושבת כדין תורה, ומעורב בהם מנהגי עכו”ם הרבה, וא”כ עכ”פ אין ספק שנתערב אצלם הרבה גויים משבטים של גויים סביב שלא נתגיירו, ובאמת שיש להסתפק עליהם אם הם כלל מעדת ישראל דכל התקשרותם לעם ישראל הוא במה שיום המנוחה שלהם הוא שבת ומלין בניהם וטענתם שהם יהודים, וזה אינו מוכיח כלל לפי שהנוצרים הקודמין ובמיוחד בחבש, יום המנוחה שלהם כיום שבת שלנו ומלין בניהם, ועוד שגם לדבריהם לא שמרו יחוסם כדין תורה ורק לטענתם באונס היה.

וכותבי דברי הימים המוסמכים שיש להם נאמנות כדין ערכאות אכן מסתפקים אם הם כלל מעדות ישראל, ולמסקנת רבים ושלמים מהחוקרים אינם מעדת ישראל, שביררו שדומים לכתות הנוצרים המתקרבים לדת ישראל, וגם לבושי כהניהם כלבושי כהני הנוצרים, ומעתה שספק אם הם בכלל ישראל כלל, ואפילו הם מישראל עכ”פ נתערבו בהם מגויי הארצות וודאי שאי אפשר להחזיקם כישראל ליוחסין והם ספק גויים ליחוס. וכבר יצא הפסק מכל גדולי ישראל בזמנינו כי הפלאשים הם ספק גויים וצריכים לעבור גיור כדין להיותם וודאי בכלל ישראל. ומהם שציינו גם שכן המנהג בארה”ק מאז ומתמיד להחזיקם כספק גויים עד שיתגיירו כדין, והביד”צ דעדה חרדית ובראשם הגאון בעל “מנחת יצחק” זצ”ל גאב”ד דירושלים עיה”ק, בכרוז מכ”ב כסלו תשמ”ו מלבד מה שציינו בפשיטות שהם ספק גויים עד גירות שלימה בקבלת עול מצות והטפת ד”ב וטבילה, עוד פסקו שכל זה לחשש גויות, אבל לענין יוחסין עדיין יש לחוש כמש”כ הרדב”ז חלק ז’ סוף סימן ה’, ע”ש.

א) בירור בשיטת הרדב”ז בדין הפלאשים.

ועיין שם ברדב”ז שבזמנו כפי שנודע לרדב”ז התנהגו כקראים, והרדב”ז כתב שזה מפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה תפסו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם לא היו פוקרים בדברי רבותינו ז”ל ולכן דינם כתינוקות שנשבו, ולדעתו שם הם משבט דן בלי ספק, ולענין יוחסין חושש שמא קידושיהם קידושין וגיטם אינו כתיקון חז”ל שהרי אינם יודעים כלל בטיב גיטין וקידושין, וא”כ הם כספק ממזרים. וכל זה אינו ענין לפלאשים שבזמנינו לענין להחזיקם כוודאי יהודים כיון שהם לא נוהגים כקראים, אלא אין נוהגים כתורה כלל ונוהגים גם ממנהגי האומות וכמו שנתבאר.

וכמדומני שהאמת יורה דרכו, שרבינו הגדול הרדב”ז ברור היה אצלו שעשרת השבטים חיים וקיימים, ורק מפני קשיי הדרכים בעולם אין לנו קשר עמהם, וכדעת גאוני עולם זצ”ל בזמנו ששלחו שלוחים לחפש אותם, וכשקיבל ידיעה שאחד בא ואמר שהוא מעשרת השבטים חקר וקיבל אותו כיהודי, והאמין לו כדין כדבריו שהוא משבט דן, דמי שבא ואמר אני יהודי הלוא הוא נאמן וכמבואר כן בתוס’ פסחים ג: (ד”ה ואנא אכילנא) ולא היה לו מקום להסתפק, אבל היום העולם כולו גלוי וידוע לפנינו, ואין זכר לעשרת השבטים כיהודים גמורים ובודאי נטמעו, ואין לנו ריעותא וחזקה יותר מזה, וקשה לנו היום לקבל שרק שבט בני דן נשאר מכל השבטים, ורבים שסיפרו אז על שבט דן שנמצאים בחבש, אישרו על עוד שבטים כמוהם סביב ושומרים התורה, דבר שנמצא עכ”פ לא נכון לזמננו, שעכ”פ נטמעו באומות סביב לגמרי, וברור לפי הידיעות שבידינו על עשרת השבטים, מוכח היום עכ”פ לזמנינו כהמפרשים שכולם נאבדו מזמן ונטמעו בעכו”ם, ועכ”פ על אלו הידועים לנו. שאם לא כן בלאו הכי נצטרך לדחוק שבנס נמצאים במקום בעולם שאין בני אדם יכול להגיע או לראות מהאויר, וד”ז צ”ע טובא, וגם בחז”ל לא מצינו ששבט דן שאני מכל השבטים, ומסתברא שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכל שכן להתיר שבט שלם צריך עדות והוכחות ברורות (ואפילו למ”ד שעתידים לחזור היינו בביאת משיח צדקנו) ולפי הריעותא שלפנינו היום, אנו לא נסמוך עוד כמו שסמכו על הפלאשים היחידים שבאו אז, אף שבשעתו קבלנום ופסקנו כדין תורה בשעתו, היום נראה לנו ברור כהמפרשים שפירשו בסוף פ”ק דיבמות שעשרת השבטים נטמעו בעכו”ם, ודברי הפוסקים שהעלו בענין הפלאשים שבספק עומדים מפני תערובות, ברורים וחלילה לנטות היום מדבריהם.

ובלאו הכי אף מה שכתב הרדב”ז, כבר ביארנו דהיינו בזמנו, אבל היום מוכח שהמצב נשתנה, שהרדב”ז מעיד ששומרים התורה כקראים, ולכן הסכים ששמרו טהרתם כמו הקראים, אבל מאז הלוא גרועים הם בקיום המצות מקראים פי כמה, שאין אצל הפלאשים תפילין וציצית ס”ת ומזוזה קידושין וגיטין ורוב המועדים, וכה”ג בודאי חוששין שקרובים לעכו”ם ונתערבו בהם, ואם כן אי אפשר לסמוך היום כלל על הרדב”ז שהתיר בזמנו שמאז התקלקלו מאד, ותולין היום ברדב”ז דבר שלא אמר מעולם לזמננו אלו לפי שעתו.

ובעצם אין צורך לברר שיש כאן איסור מפני תערובות עכו”ם, דעצם הדבר שלא שמרו התורה כלל אפילו כקראים מטיל ספק שמא נתערב בהם מהאומות סביב, וכן ידוע שקבלו אצלם גרים והם גופא לא טוענים שלא קיבלו, וכבר פירש מרן הגאון רבי יצחק זאב סולאוויציק זצ”ל (הגאב”ד דבריסק) ששמע מאביו הגאון רבי חיים מבריסק זצ”ל שהקראים בזמננו כיון שמקבלים גרים הם כהיום כולם בספק עכו”ם שהגירות שהם מגיירים לא חל (מובא בספר “עמק ברכה”) וק”ו ב”ב של ק”ו הפלאשים שנתגיירו ולא קיבלו גם תורה שבכתב לא חל הגירות והם היום כולם ספק עכו”ם וז”פ.

ולפי זה אותו שדן שהם ודאי יהודים גזר עליהם כלייה ממש, שלפ”ז אפילו בינם לבין עצמם אסורים להתחתן כדין ספיקן בספיקן דאסור וכמבואר באהע”ז (ד’ סעיף ל”ו) ואפילו ניסת תצא, וכיון שהרדב”ז מעיד שקידשו וידוע שלא גירשו כדין, אם כן הם ספק ממזרים ואסורים לישא אפילו זה בזה, ואין לדונם כ”משפחה שנטמעה נטמעה” כיון שאין בהם חיי תורה, כולם בספיקם עומדים, וגם לא אמרינן בהו משפחה שנטמעה נטמעה, שהרי לא נטמעו שנשארו בפני עצמם במקומם, (ובפרט למה שנתברר שבאמת הם ספק גויים).

ולאמור כל זמן שלא יתגיירו כדין בקבלת מצות והטפד”ב וטבילה בב”ד כדין, הם בכלל ספק גויים, ולאחר שיתגיירו כדין, בינם לבינם נוכל להתירם דכיון דאם הם ישראלים הם רק בחשש ממזר, ואם הם עכו”ם לאחר שנתגיירו כדין אין בהם שמץ פסול הרי הוי ספק ספיקא להכשירם, ולענין יוחסין לענין להשתדך עם אחרים, ביארתי במקום אחר.

יש להעיר על דברי הרב שטרנבוך שקיים ספק האם הרדב”ז, אפילו התכוון לאתיופים המכונים “ביתא ישראל” כאשר הוא דרש להתייחס ל”שבט דן החבשי’ הדרים בארץ כוש” כיהודים.