היתכן שהיו כמה גדולי עולם שלא הבחינו שהישמעאלים עובדי עבודה זרה?
כבר יש תקדים שחלק מגדולי עולם לא היו ערים למציאות שקבוצה שחשבו שהם לא עובדים עבודה זרה, כן עובדים.
וז"ל הרמב"ם בפירושו למשניות ברכות פרק ח:
וכאן נבאר לך מה הם הכותים. והוא, שהעם שהביא סנחריב מכותה והושיבם בערי שומרון העיד עליהם הכתוב את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, אלא שארכו להם הימים עד שלמדו את התורה ופירשוה כפשוטה, ומצוה שהחזיקו בה היו מדקדקים בה ומחזיקים בה מאד, והיו מוחזקים שהם מאמיני הדת, מיחדים, ואינם עובדים עבודה זרה, עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום מקדשים את הר גריזים, וכשחקרו על סבת הדבר מצאו להם באותו הר דמות יונה ונודע שהם עובדי עבודה זרה, ואז הורידום במעלת גוים גמורים לכל דבריהם. וכל מה שתמצא במשנה מעניני הכותים שמראה שהם מעולים מן הגוים וגרועים מישראל, כגון אמרם מזמנים עם הכותי, וכותי המברך וזולתם כל זה קודם שבדקו אחריהם. אבל משבדקו אחריהם ומצאו כמו שאמרנו הרי הם גרועים מן הגוים מאד. דע זאת שלא נצטרך לחזור על הכלל הזה בכל מקום שנזכר כותי.
וגם אברהם אבינו שאמרו עליו שהיה לו מסכת עבודה זרה של 400 פרקים (עיין עבודה זרה, דף י"ד, ב) לא הבחין שישמעאל בנו עובד ע"ז. ככתוב: וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת בֶּן הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: (בראשית כא,ט)
רשי, ד"ה מצחק: לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'.
בהמשך הפרק, אנו רואים שאברהם אבינו היה מופתע ללמוד, שישמעאל "מצחק". ומעשה אבות סימן לבנים שגם לעתיד לבוא, חכמים גדולים בישראל, יחשבו בטעות שדת ישמעאל, נקיה מעבודה זרה, גילוי עריות, ורצח. ואין הדבר כן.
רמב"ן בראשית פרק יב פסוק ו: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם – אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
במגיד מישרים פרשת בחוקותי הרב יוסף קארו מספר על מקרה מאד לא נעים שהתרחש:
ביום הנז' כ"ח לאייר
עברנו על פתח התיקיי עם קצת חברים והכניסוני שם לטייל ובלילה ראיתי קרי ונצטערתי מאד ואחר שעה או ב' שמשתי עם זוגתי ואח"כ קמתי ובעודי על הספר א"ל חזק ואמץ כי ה' עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר אתה עושה ה' מצליח ויצליח בך רק שלא תפסו' הקשר והדבוק שבינך לבין קונך וגם לא תפנה אל האלילים ולא תלך אחרי הבעלים כאשר הלכת אתמול וגם זה ימים ג' שהפסקת הקשר והדבוק שבינך לבין קונך שהפסקת מלהרה' תמיד ואנכי אגדלתיך למען תהיה לבך תמיד כלי שרת לתורתי לא תפרד ממנה אפי' רגע א' וגם זכרתיך להיות נשרף על קדושת שמי כדי שיתכפרו עוונותיך ותתעל' כאשר הודעתיך ועכשיו פנית לבך מד"ת וגם פנית אל האלילים והלכת אחרי הבעלים כי נכנסת אתמול בבית הקדשי' שלהם וכבר הודעתיך כי ז' ענני כבוד מלוים אותך וכלם נפרדו ממך כשנכנסת שמה והיו רוצים להסתלק ממך לגמרי לולי כי בני מתיבתא דרקיע' התפללו לפני הב"ה שלא יסתלקו ממך ועי"כ המתינו לך עד צאתך ובאך משם וחזרו ללותך כבתחלה וצאתך והתרגזך אלי ידעתי ולא עוד אלא שהזכירו דבר נבלות הפה ולא יכולת להתעכב מלהרהר וגם אח"כ ראית ערוה ולא יכולת להתעכב מלהרהר וע"כ נתאו' אליך רעה ונגע קרב באהליך וראית קרי בזו הלילה כי דבקו בך הרעה והנגע שהם בעלי הקריים אחר שהיו רחוקים ממך כי זה כמה זמן שלא ראית קרי דבקו בך בסבת הדברים הנזכ' כי זש"ה אם תלכו עמי קרי וגו' כלומר שצריך האדם להיות לבו ממולא תמיד בתורה וביראת ה' בזריזו' גדול עד שכשיפגעהו היצה"ר ויבא לפניו דבר ערוה לא יבא להרהור וזה פירוש מ"ש ר' פנחס בן יאיר זריזות מביאה לידי נקיות זהירות מביאה לידי טהרה וז"ש ונשמרת מכל דבר רע שלא תהרהר וגו'. שתהיה נשמר קודם שתראה הערוה לפניך וז"ש אם תלכו עמי קרי כלומר אם לא תהיו בזריזות עד שכשיקרה ערוה לפניכ' תוכלו להשתמר מלהרהר והלכתי עמכם בחמת קרי שמאות' החמ' ימשך שידבקו בכם כחות רעות ותראו קרי בלילה ולהכי תרגם אונקלוס בקשיו כלומר שהוא מתקשה ע"י הערוה אשר הוקרה לפניו ולכן הזהר מאד ושמור נפשך ותהי' זריז וזהיר מאד כי בקרי שראית כבר נטלו חלקם והלכו להם וכאשר שמשת עם זוגתך כבר נדבק' בצד הקדוש' ונפרש' מהם לכן הזהר מכאן ואילך ותמיד תהגה בלבך תורתי ותהיה יראת ה' כ"כ דבקה בך עד שאם יקרה שתראה או תשמע דבר ערוה לא יעשה בך רושם כלל ולא תכנס עוד בבית הבעלים ותחזור לקדושתך, עכ"ל.
בשו"ת יביע אומר חלק ז – יורה דעה סימן יב, הרב ע. יוסף מביא את המעשה הזה כא' מן הראיות שלו לאסור על שגריר ישראל (או כל אדם אחר) להיכנס לכנסיה של נוצרים. וז"ל:
"ובס' מגיד מישרים פ' בחקותי מבואר שיש בזה משום אל תפנו אל האלילים וכו'. עכת"ד".
ולכאורה הוא ביסס את עצמו על הרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חאו"ח סי' כ סעיף מו).
והסתכלתי בתוך התשובה של הרב הדאיה, האם הרב הדאיה מזהה את התיקיי דווקא לדת הנוצרית, ואחרי עיון בתשובה, אני קובע באופן מוחלט שאין כאן שום זיהוי, מה זה תיקיי.
ומצאתי בכמה מקומות באינטרנט דווקא באתרים באנגלית שתיקיי זה שם לבית התפילה של הזרם המיסטי, ה"סופי", בדת האיסלם. שחוץ מתפילות היומיומיות המוטלות על כל המוסלמים, גם עושים שם מדיטציה ועוד עניינים רוחניים.
ובמקרה שקורא המאמר מבין אנגלית אצטט כהערת שוליים בסוף המאמר, המקור שתיקיי שייכת לזרם הסופי באיסלםא:
ולא מסתבר בכלל שפוסק הדור, הרב יוסף קארו שזכה לדבר עם מגיד, היה טועה להכנס יחד עם עוד חברים לכנסיה של נוצרים שהיא טעות מופלגת. אלא בודאי בגלל שהרמב"ם פסק בכמה עניינים להבדיל בין דת ישמעאל, ודת הנוצרים, הרב קארו טעה בתחילה לטייל בתוך התיקיי של איסלם, הסופי.
א https://en.wikipedia.org/wiki/Khanqah
A khanqah or khaniqah (also transliterated as khankahs , khaneqa, khanegah or khaneqah (Persian: خانقاه)), also known as a ribat (رباط) – among other terms – is a building designed specifically for gatherings of a Sufi brotherhood or tariqa and is a place for spiritual retreat and character reformation. In the past, and to a lesser extent nowadays, they often served as hospices for saliks (Sufi travelers), Murids (initiates) and talibs (Islamic students). Khanqahs are very often found adjoined to dargahs (shrines of Sufi saints), mosques and madrasas (Islamic schools).
In the Arab world, especially North Africa, the khanqah is known as a zāwiyah (Arabic: زاویه, plural zāwiyāt; also transliterated as zawiya, zāwiya or zaouia). In Turkey, Iran and formerly Ottoman areas like Albania and Bosnia, they are locally referred to as tekije (تكيه; also transliterated as tekke, tekyeh, teqe or takiyah). In South Asia, the words khanqah and dargah are used interchangeably for Sufi shrines. In addition, there are lodges in Central and South Asia often referred to as Qalander Khane that serve as rest houses for the unaffiliated malang, dervishes and fakirs.
All khanqahs, regardless of size, feature a large central hall. The daily ritual prayers incumbent on all Muslims, salat, are held in this hall, as are the specifically Sufi forms of dhikr, meditation and celebration of the divine.
Large khanqahs often grew up around the dargah of a tariqa's founder or of a Sufi saint.
כהשלמה למה שנכתב פה, עיין במאמרים אחרים באתר