שבט דן בזמנו של ההיסטוריון רבי בנימין מטודלה (בן דורו של הרמב”ם) שנסע לארצות רבות

פורסם ב: דברי תורה, הערות | 0
מפה של פרס, חצי האי ערב, קצת מסודאן, אתיופיה, ואפגניסתן
מ ויקיפדיה
Cacahuate, amendments by Globe-trotter and Joelf / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)

ציטוט מדברי רבי בנימין מטודלה שהורדתי מאתר Hebrewbooks.org
ומשם ד’ ימים לטובות היא המדינה שימצא שם המור ביערים שלה. ומשם כ”ח יום להרי ניסבור אשר על נהר גוזן. ויש מהם אנשים בארץ פרס מישראל ואומרים כי יש בהרי ניסבור ארבעה שבטים מישראל שבט דן ושבט זבולון ושבט אשר ושבט נפתלי הגלות הראשון שהגלה שלמנאסר מלך אשור כמו שכתוב וינחם בחלח ובחבור והרי גוזן והרי מדי: ומהלך ארצם עשרים יום ויש להם מדינות וכרכים גדולים בהרים מצד אחד מקיף אותם נהר גוזן ואין עליהם עול גוים כי אם נשיא אחד יש להם ושמו ר’ יוסף אמרכלא הלוי. וביניהם תלמידי חכמים וזורעי’ וקוצרי’ והולכים למלחמה עד ארץ כוש דרך המדברות, עכ”ל

מעמד עשרת השבטים לפי הבית יוסף

בית יוסף אבן העזר סימן קנז
ומ”ש רבינו ולא ידענא למה לא תהיה אשת משומד זקוקה ליבום. ודאי קושטא דמילתא הכי דאשת משומד זקוקה ליבום ואפילו קידשה אחר שנשתמד ואפילו בנו או בן בנו עד כמה דורות אף על פי שנשארו בשמדותם כל זמן שהם בני ישראליות או משומדות קידושיהן קידושין ונשותיהם הישראליות או המשומדות זקוקות ליבום כדמשמע בסוף פרק קמא דיבמות (טז:) אהא דאמר רב אסי גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושיו חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא ואסיקנא (שם יז.) דלא היא משום דגמירי דבנתי דההוא דרא אצטרויי אצטרו משמע הא לאו הכי הוה חיישינן לקידושיו.

פירוש: ביבמות דף יז שואלים מדוע אנו לא חוששים שגוי שקדש אשה יהודית באזור שגלו עשרת השבטים, ששמא מצד אמו “הגוי” באמת איש ישראלי?

מובא בשם החכם שמואל, 2 תשובות:

גמירי, יודעים אנו במסורת הקבלה, דבנתא, כי הבנות דההוא דרא של הדור ההוא של עשרת השבטים, איצטרויי אצטרו, נבקע הרחם שלהן, ולא נקלט שם הזרע.

איכא דאמרי: אמר רב יהודה: כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: לא זזו משם, עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים.

שנאמר [הושע ה]: “בה’ בגדו, כי בנים זרים ילדו“.

הבית יוסף סבר כתירוץ הראשון. הרמ”א על סמך הר”ח פסק כשיטה השנייה.

אלדד הדני

בימי הגאונים התפרסם אדם בשם אלדד שטען שהוא משבט דן וכאן אצטט:

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אלדד הדני עמוד 20

נודיע לאדונינו כי נתארח בינינו אדם אחד ושמו אלדד הדני משבט דן, וספר לנו כי ארבעה שבטים הם במקום אחד, דן ונפתלי גד ואשר, שם המקום חוילה הקדומה אשר שם הזהב. ויש להם שופט עבדון שמו, ודנין בארבע מיתות בית דין ויושבים באהלים ונוסעים וחונים ממקום למקום, ונלחמים עם חמשת (צ”ל שבעת) מלכי כוש, ומהלך ארצם שבעה חדשים, אבל חמשה מאותם המלכים סובבים אותם מאחוריהם ומשני צדיהם ונלחמים עמם בכל עת, ומי שהוא רך לבב נותנים אותו לנחלת ה’.

יש להם המקרא כלה, ואין קורין מגילה ממעשה אסתר, כי לא היו באותו הנס, ולא מגילת איכה כדי שלא לשבר את לבם, וכל תלמוד שלהם אין שם שום חכם אלא אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה….

עוד כתוב שם:

כתב עברי כתב אשוריואין להם לשון אחר כ”א לשון הקדש בלבד, וזה אלדד הדני אפילו דבור אחד אינו מבין לא בלשון כוש ולא בלשון ישמעאל אלא לה”ק =לשון הקודש= לבד. ולה”ק שהוא מדבר יש בו דברים שלא שמענום מעולם, כמו ליונה קורא תינתרא, ציפור קורא ריקות, פילפול דרמוש, כגון אלה כתבנו מפיו הרבה, שהיינו מראים לו הדבר ואמר לנו השם בלה”ק =בלשון הקודש= ואין כותבין אותו, ואחר ימים חזרנו ושאלנוהו על כל דבר ודבר ומצאנו אותו כדבור הראשון.

חלק מרבותינו האמינו לאלדד וחלק לא האמינו, אבל הוא כנראה ההתחלה לשמועות שעדיין קיים שבט דן. וכבר בימיו היו צריכים לברר, האם אנשי השבט קבעו מי הוא יהודי על פי האב או על פי האם (שהרי על פי יבמות יז,א משמע שעשרת השבטים קבעו מי הוא יהודי על פי זהות האב ולא על פי זהות האם כנדרש). דרך אגב, האתיופים קבעו מי הוא יהודי על פי האב ולא על פי האם.

עדותו של אלדד הדני אינה מתאימה כלל לתיאור האתיופים שלא דברו בכלל בלשון הקודש. וכן התנ”ך שהיה לאתיופים בכלל לא היה דומה לתנ”ך של אלדד הדני.

תזכורת שעל סמך פרשנות לדברי הרדב”ז שהאתיופים מקבוצת “ביתא ישראל – פלאשה” הם משבט דן,  הממסד, אחרי לחץ,  הכיר בהם “כיהודים”. 

הרדב”ז סבר שעשרת השבטים עתיד לחזור

שו”ת רדב”ז מכתב יד – אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן פה

 

שאלה על הא דתנן בפרק חלק [סנהדרין ק”י ע”ב] עשרת השבטים אין עתידין לחזור דברי ר’ עקיבא, ופליג עלה ר’ אליעזר, ואף על גב דלא שייך בהא מלתא לפסוק הלכה כיון שהוא דבר תלוי באמונה, וכן כתב הרמב”ם ז”ל [שם /סנהדרין ק”י/ בפי’ המשנה], מכל מקום יש לנו לתפוס כר’ עקיבא כדקיימא לן בעלמא [ערובין מ”ו ע”ב] הלכה כרבי עקיבא, ואם כן לפי זה לא יהיו שם אלא שני שבטים בזמן המשיח, והלא למדונו קדמוננו סוד י”ב שבטים, ואיך אפשר שיהיו חסרים עשרה שבטים לדעת ר’ עקיבא, ועוד דכתיב ביחזקאל [מ”ז י”ג] כה אמר ה’ צבאות זה גבול אשר תתנחלו את הארץ וגו’, ופי’ כי זאת הפרשה היא לעתיד.

תשובה: דע כי יש מפרשים1 שזה המחלוקת אינו לזמן המשיח אלא לעולם הבא, וכן נראה מן הברייתא דמייתי עלה בגמרא [שם /סנהדרין ק”י/], תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויתשם ה’ מעל אדמתם בעולם הזה וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא. ולפי שיטה זו לא יקשה כלל, כי לא אמר רבי עקיבא אלא על אותו הדור לבד שגלו שהיו רשעים, ולפיכך לא היה להם חלק לעולם הבא ואינם עתידים לחזור בזמן התחיה קאמר, ולא בבניהם ובני בניהם קאמר, אלא אותם עצמם שגלו, אבל דורות הבאים זוכים ומזכים וחוזרים לימות המשיח, ויש להם חלק לעולם הבא, אבל לדעת המפרשים2 אין עתידין לחזור לימות המשיח, ולעולם הבא דקתני בברייתא היינו לימות המשיח, שלא יקבלם המשיח עם שאר גלויות, לפי שספרו בגנות ארץ ישראל ונענשו כמרגלים3 ולפי שיטה זו אי אפשר לפרש דעל אותו הדור קאמר, אלא על הדורות הבאים אחריהם, ואם כן אבותיהם חטאו ואינם, והם לא יזכו לימות המשיח, ואם יבואו לא יקבלום, וצריך לדחוק לפי זה כי היו רשעים גמורים ולא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים כדאיתא ביבמות פ”ק [י”ז ע”א], ואם כן בניהם אינם מכלל ישראל כלל ואין חוששין לקדושייהו, אפילו בדוכתייהו דקביעי, ולפי פירוש זה תפול שאלתך.

ומכל מקום י”ל שאי אפשר שלא היו בארץ יהודה ובנימין מכל השבטים מתי מספר, שהרי בירושלים היו אנשי מעמד מכל שבטי ישראל [כתענית כ”ו ע”א], ובזמן ההוא ישיב לב אבות על בנים וכל אחד יכיר משפחתו ושבטו, ומאותם המעטים יחזור ויבנה ויפרוץ כל שבט ושבט כמעשה דשבט בנימין, ויפרוץ כל שבט ושבט עד שיעלה לחשבון גדול כאשר היה במצרים, וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ואעפ”י שהשבתי לשאלתך, לא שאני מאמין לזה הפירוש שעשו בדברי רבי עקיבא, ואפילו לפי הפירוש הראשון דאמרינן בגמרא [סנהדרין שם /ק”י/] דשבקיה ר’ עקיבא לחסידותיה, ושני תנאים פליגי עליה ר’ אלעזר ור’ שמעון בן יהודה איש כפר עכו משמו של ר’ שמעון ברבי, ולכן אני מאמין כי עתידין לחזור ויש להם חלק לעולם הבא. והנראה לעניות דעתי כתבתי.

1 עיין רש”י שם ד”ה עשרת.

2 עיין רש”י שם ד”ה עשרת.

3 עיין רש”י שם ד”ה ת”ר.


הרדב”ז האמין שעשרת השבטים, לעתיד יחזרו לעם ישראל. הוא גם העלה אפשרות (רדב”ז הלכות סנהדרין פרק ד הלכה יא – יב) שבני שבט ראובן יחזירו את הסמיכה לעם ישראל.

ולפי זה כנראה הרדב”ז מצא דרך של פרשנות למסכת יבמות דפים ט”ז, ו-י”ז, שלא שוללת את קיומו של עשרת השבטים גם בזמן הזה. אבל עדיין צריכים הוכחה גמורה שהרדב”ז התכוון לקבוצה “ביתא ישראל-פלאשה” כאשר הוא צוה לפדות אותם משעבוד, כי הם בני דן בלי ספק. ובלי נדר אדון בזה בזמן אחר.