סיכום השיעור ביוטוב ע"י AI
שיעור הרב אלישע וולפסון: בין זיכרון לעצמאות – התבוננות בחסדי ה'
אנחנו נמצאים כעת במעבר המורכב והמרגש שבין יום הזיכרון ליום העצמאות הקדוש. אלו ימים ייחודיים שבהם אנו נדרשים להתבונן לעומק בגדולת השעה ובהבנת המאורע ההיסטורי והרוחני שאנו חיים בתוכו.
מעבר להלכה: המהות של אמירת ה"הלל"
נשמעים דיונים רבים סביב שאלת אמירת ה"הלל" ביום העצמאות – האם לומר עם ברכה או בלי ברכה. אך לעיתים חסר בדיון הזה העומק המהותי. הגמרא במסכת פסחים מציינת שהנביאים תיקנו לישראל לומר הלל על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם, ועל הגאולה ממנה. אולם, המאורע של תקומת ישראל אינו רק "הצלה מעוד צרה" או גזירה של איזה פריץ שחלפה. אנחנו מדברים על משהו אחר לגמרי: קיום הנבואות שחיכינו וציפינו להן אלפי שנים. המציאות שבה אנו חיים היא התגשמות של דמעות ותפילות דורות.
ככל שנתבונן, נבין את דברי המזמור בתהילים:
"מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה' (תהילים ק"ז, מ"ג(
אפשר לזכות לניסים ונפלאות ולא להבין את גודל השעה. ראינו זאת ביציאת מצרים: ימים ספורים אחרי עשר המכות, היו מי שקראו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" בגלל הקשיים שבדרך. דרכו של היצר הרע היא לעשות את ההפך מ"הנקודה הטובה" של רבי נחמן – הוא מחפש את הליקוי, את ה"עמלק" (ראשית גויים), ושם הוא שם את ה"זום". אבל דרך האמת היא לראות את המציאות בפרספקטיבה רחבה.
גילוי שם ה' מתוך הגאולה הפיזית
בספר יחזקאל (פרקים ל"ו-ל"ז) מתואר חילול השם הגדול ביותר: כאשר עם ישראל נמצא בגלות. כשהעולם רואה את עם ה' מפוזר ומושפל, נאמר: "עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". הטענה בעולם היא שכביכול ה' עזב את עמו או שהתורה אינה אמת. לכן, התיקון הגדול – קידוש השם – הוא שיבת ציון.
הקדוש ברוך הוא אומר במפורש:
"לֹא לְמַעַנְכֶם אֲני עֹשֶׂה… כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם".
הקידוש הגדול הוא: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". זהו גילוי שמו בעולם. לאחר מכן מגיעה הטהרה: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים". עומק הטהרה הזו מתבטא קודם כל בפריחת הארץ. כשהארץ שהייתה שוממה 2,000 שנה פתאום מניבה פירות, כשאנו מגדלים כאן תוצרת חקלאית שכל העולם משתאה מולה – זוהי הטהרה. זהו הביטוי לכך שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ושכינתו שורה בתוכנו.
נס המלכות והריבונות
יש הטוענים שהשיבה לארץ היא נפלאה, אך המדינה והנהגתה אינן כפי שחלמנו. כאן עלינו להיזכר בדברי הרמב"ם על חנוכה: הרמב"ם מדגיש שבימי בית שני, למרות שהיו קשיים רוחניים עצומים ומלחמות אחים, הנס הגדול היה ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה".
הציפייה למציאות מושלמת – משיח על כנפי נשרים, נבואה וקדושה עילאית ברגע אחד – עלולה לעקר אותנו מלראות את הגאולה הקיימת. כפי שהזקנים בכו בבניין בית שני כי הוא לא נראה כמקדש שלמה, כך אנו עלולים להחמיץ את גודל החסד שבצבא, בריבונות ובבניית ההרים.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה אומר שעלינו להרכיב את "המשקפיים של הקדוש ברוך הוא". לראות את המציאות דרך הפסוקים המייקרים את עם ישראל בכל מצב. נכון, יש כאב, ויש מה לתקן, אך הריבונות היהודית היא קידוש השם הגדול ביותר.
מתוך הכאב של יום הזיכרון, על הקדושים שמסרו נפשם למען הקמת הנס הזה, אנו זוכים לשבח ולהודות לה' ביום העצמאות. שנזכה שכל בית ישראל יכירו וידעו כי לה' המלוכה, ויתגדל ויתקדש שמו בעולם כולו.
בענין הלל ביום העצמאות
הערה על ידי שלמה משה שיינמן:
כתוב במסכת ערכין דף י עמוד ב עם פירוש "חברותא" הטעם שלא אומרים הלל בפורים, שיש לדעתי השלכה גם ליום העצמאות:
ופריך: והא חנוכה דלאו הכי הוא, שאינו חלוק בקרבנותיו, ולאו הכי הוא, שאינו מקודש בעשיית מלאכה, וקאמרינן בו הלל.
ומשנינן: חנוכה, משום ניסא אומרים בו. ושני אופנים הם בהלל. או משום היום טוב או על הנס.
ופריך: אם כן, פורים דאיכא ניסא, לימא בו הלל.
ומשנינן: אמר רבי יצחק, לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים, דנס שבחוץ לארץ הוא ואמרינן הלל משום הנס.
ומשנינן: התם, כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה על הנס שאירע בהן. ורק משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות שבחוץ לארץ לומר שירה על נס שאירע בהן. ונס מצרים היה קודם שנכנסו לארץ אבל נס פורים היה כבר לאחר הכניסה לארץ.
רב נחמן אמר: הטעם שלא אומרים הלל בפורים הוא משום דקרייתה של המגילה זו היא הלילא, ויוצאים בה ידי חובת הלל.
רבא אמר טעם אחר בזה: בשלמא התם בנס יציאת מצרים יכולים לומר "הללו עבדי ה'" שמשמע מזה ולא עבדי פרעה. אבל הכא בנס פורים, אי אפשר לומר "הללו עבדי ה'" שמשמע מזה ולא עבדי אחשורוש, שהרי אינו כך, כי אכתי עבדי אחשורוש נינהו.
ומקשינן: ולר' נחמן דאמר שלעולם יש חיוב הלל בפורים, אלא דקרייתה זו היא הלילא, הא תניא: משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. ופורים נס שבחוץ לארץ הוא.
ומשנינן: כיון שגלו מארץ ישראל חזרו כל הארצות להיתרן הראשון לומר שירה על נס שאירע בהן.
המשנה ברורה פסק כשיטת רבא
משנה ברורה סימן תרצג ס"ק ז
(ז) הלל – דבשלמא ביציאת מצרים אמרינן הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן:
לפני הרבה שנים שאלתי את הרב משה צוריאל האם עליי לומר הלל ביום העצמאות, ונדמה לי שהוספתי לשאלה את דברי המשנה ברורה.
הרב צוריאל השיב: כן, עליך לומר הלל בלא ברכה, ביום העצמאות.
לא שאלתי את הרב, מדוע, ואפשר לתרץ כמה תירוצים ולא ארחיב.
הערה #2 כאשר ירבעם מלך גם כאן היה קיום של דברי הנביא, אחיה השילוני, ככתוב: במלכים א פרק יא פסוק כט – לט
(כט) וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וְיָֽרָבְעָ֖ם יָצָ֣א מִירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּמְצָ֣א אֹת֡וֹ אֲחִיָּה֩ הַשִּׁילֹנִ֨י הַנָּבִ֜יא בַּדֶּ֗רֶךְ וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙ בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וּשְׁנֵיהֶ֥ם לְבַדָּ֖ם בַּשָּׂדֶֽה:
(ל) וַיִּתְפֹּ֣שׂ אֲחִיָּ֔ה בַּשַּׂלְמָ֥ה הַחֲדָשָׁ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וַיִּ֨קְרָעֶ֔הָ שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר קְרָעִֽים:
(לא) וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיָֽרָבְעָ֔ם קַח־לְךָ֖ עֲשָׂרָ֣ה קְרָעִ֑ים כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְקֹוָ֜ק אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֨י קֹרֵ֤עַ אֶת־ הַמַּמְלָכָה֙ מִיַּ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה וְנָתַתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת עֲשָׂרָ֥ה הַשְּׁבָטִֽים:
(לב) וְהַשֵּׁ֥בֶט הָאֶחָ֖ד יִֽהְיֶה־לּ֑וֹ לְמַ֣עַן׀ עַבְדִּ֣י דָוִ֗ד וּלְמַ֙עַן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי בָ֔הּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(לג) יַ֣עַן׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֘ לְעַשְׁתֹּרֶת֘ אֱלֹהֵ֣י צִֽדֹנִין֒ לִכְמוֹשׁ֙ אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם אֱלֹהֵ֣י בְנֵֽי־ עַמּ֑וֹן וְלֹֽא־הָלְכ֣וּ בִדְרָכַ֗י לַעֲשׂ֨וֹת הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינַ֛י וְחֻקֹּתַ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו:
(לד) וְלֹֽא־אֶקַּ֥ח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָ֖ה מִיָּד֑וֹ כִּ֣י׀ נָשִׂ֣יא אֲשִׁתֶ֗נּוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו לְמַ֨עַן דָּוִ֤ד עַבְדִּי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖ר מִצְוֹתַ֥י וְחֻקֹּתָֽי:
(לה) וְלָקַחְתִּ֥י הַמְּלוּכָ֖ה מִיַּ֣ד בְּנ֑וֹ וּנְתַתִּ֣יהָ לְּךָ֔ אֵ֖ת עֲשֶׂ֥רֶת הַשְּׁבָטִֽים:
(לו) וְלִבְנ֖וֹ אֶתֵּ֣ן שֵֽׁבֶט־אֶחָ֑ד לְמַ֣עַן הֱיֽוֹת־נִ֣יר לְדָֽוִיד־עַ֠בְדִּי כָּֽל־הַיָּמִ֤ים׀ לְפָנַי֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתִּי לִ֔י לָשׂ֥וּם שְׁמִ֖י שָֽׁם:
(לז) וְאֹתְךָ֣ אֶקַּ֔ח וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְהָיִ֥יתָ מֶּ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
(לח) וְהָיָ֗ה אִם־תִּשְׁמַע֘ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּךָ֒ וְהָלַכְתָּ֣ בִדְרָכַ֗י וְעָשִׂ֨יתָ הַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינַי֙ לִשְׁמ֤וֹר חֻקּוֹתַי֙ וּמִצְוֹתַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י וְהָיִ֣יתִי עִמָּ֗ךְ וּבָנִ֨יתִי לְךָ֤ בַֽיִת־נֶאֱמָן֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּנִ֣יתִי לְדָוִ֔ד וְנָתַתִּ֥י לְךָ֖ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:
(לט) וַֽאעַנֶּ֛ה אֶת־זֶ֥רַע דָּוִ֖ד לְמַ֣עַן זֹ֑את אַ֖ךְ לֹ֥א כָל־הַיָּמִֽים:
ואף על פי כן אומר הרד"ק על הפסוק הושע פרק ח פסוק ד
(ד) הֵ֤ם הִמְלִיכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת:
רד"ק הושע פרק ח פסוק ד
(ד) הם המליכו – המליכו ירבעם ולא שאלו את פי ה' ואף על פי שמלכות ירבעם מהאל ית' היתה כמו שאמר לו אחיה השילוני הם בעת שהמליכוהו לא שאלו את פי ה' ואחיה הנביא לא אמר להם להמליכו אלא אמר לירבעם מה שיהיה לו, ועוד כיון שראו שמנעם מלעלות לירושלים לפני ה' ועשה להם העגלים היה להם להסירו מהמלוכה כי אחיה הנביא בתנאי אמר לו דבר המלוכה אם תעשה הישר בעיני השם וכן מלכי ישראל האחרים לא היו ממליכים אותם על פי ה' זולתי יהוא בן נמשי:
השירו ולא ידעתי – שמו שרים ומנהיגים עליהם ולא מדעתי כי הם היו מכשילים אותם וסומכים ידי מרעים:
כספם וזהבם – כמו שאמר בראש הספר וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל:
למען יכרת – למען יכרת שמם ויגלו מארצם או יכרת הכסף והזהב מהם מדה כנגד מדה הם שמוהו לעכו"ם יכרת מהם: