(יז) וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֪וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:
(יח) כִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְקֹוָ֔ק בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם:
וַֽיקֹוָ֪ק פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְקֹוָ֪ק לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
רש”י בראשית פרק כא
(א) וה’ פקד את שרה וגו’ – סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו’ וסמיך ליה וה’ פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך:
האם אברהם “חבירו של אבימלך” שאפשר ללמוד ממנו כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה?
מצאתי בדף על הדף חגיגה דף ז עמוד א
וכתב בספר משנת משה: ונ”ל דכוונה עמוקה טמונה בדברי רש”י כאן, דענין ריעות של ישראל להקב”ה הוא כמ”ש (פ’ בא י”א ב’): דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה וגו’, וכתב ע”ז במדרש רבינו בחיי (שם): ומה שהזכיר לשון רעהו ורעותה, יראה לי שקודם מתן תורה היו כל הבריות חברים כאחד, אבל לאחר מתן תורה שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שקבלוה ישראל כדאי’ במס’ ע”ז (ג’ א), יצאו כל האומות מן האחוה והריעות ונשאר השם (ריעות) בעם ישראל בלבד, שנקראו אחים וריעים להמקום ב”ה וב”ש, הוא שכתוב למען אחי ורעי וגו’, ע”כ, ונאמר (פ’ שמות ב’ י”ח): ותבאנה אל רעואל אביהן, וע”ז אי’ במדרש רבה (שם א’ ל”ט): זה יתרו, ולמה נקרא שמו רעואל, שנעשה ריע לאל, וכתב שם בעץ יוסף: שנעשה ריע לאל. שפירש את עצמו מן העכו”ם ונדבק בהקב”ה, ע”כ.