תגובה לתנועת חוזרים להר: לראשונה מזה אלפיים שנה: גדי חי הוכנס להר הבית – במטרה להקריבו כקרבן פסח שני.

וידיאו על האירוע

פסח שני בתורה

במדבר פרשת בהעלותך פרק ט פסוק א – יד
(א) וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָ֣ק אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר:
(ב) וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ:
(ג) בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
(ד) וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח:
(ה) וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(ו) וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:
(ז) וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת־ קָרְבַּ֤ן יְקֹוָק֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(ח) וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְקֹוָ֖ק לָכֶֽם: פ
(ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(י) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜ה לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיקֹוָֽק:
(יא) בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
(יב) לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
(יג) וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י׀ קָרְבַּ֣ן יְקֹוָ֗ק לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא:
(יד) וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיקֹוָ֔ק כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ: פ

פסק החפץ חיים בליקוטי הלכות, פסחים פרק שביעי (על עמוד פ, של המסכת),  תורת הקדשים אות ל, ואות מ

ל. היו רוב הקהל  זבין או מצורעין ובועלי נדות ומיעוטן טמאי מת אותן טמאי מת אינן עושין בראשון מפני שהן מיעוט  ואין עשין השני אלא בזמן שעשו רוב הקהל את הראשון וכאן הואיל ולא עשו רוב הקהל הראשון לא יעשו אלו המיעוט הטמאים למת את השני.

מ. היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטן זבים וכיוצא בהם טמאי מת עושין את הראשון והזבים וכיוצא בהם אינן עושין לא את השני אפילו אם נתרפאו מזיבתן אינן עושין בראשון שאין נדחית בצבור אלא טומאת מת בלבד ואינן עושין בשני שאין עושין פסח שני אלא אם בא הראשון בטהרה אבל אם נעשה ראשון בטומאה אין שם פסח שני.

הערה מהעורך: אפילו תנועת "חוזרים להר" מבינה שישנם מספר תנאים הלכתיים הנדרשים על מנת לחדש את עבודת הקורבנות, שלא ניתן לפתור אותם על ידי יחידים בודדים. נראה לי שהם מנסים ליצור את האווירה הפוליטית שתעודד את הפוליטיקאים לתמוך בחידוש פעילות בית המקדש.

קטע מתוך הפוסט:האם גם מרן הרב קוק הלך בשיטת קול התור לענין הר הבית ובית המקדש?

קול התור: תקון חטא המרגלים ע”י בנין ירושלים

חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חרבן ביהמ”ק, חרבן ירושלים ושממת הארץ. במדה מרובה, סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה, אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר”ל.
תקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא ע”י גאולת ירושלים ובנינה וע”י הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע, כי "זה לעומת זה עשה אלוקים", ומדה כנגד מדה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, לתקן כל דבר לפי המקום לפי הזמן לפי המעשה ולפי הפרסום, והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק “ויבכו העם בלילה ההוא” אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש. נמצא, שתקון חטא המרגלים צריך להיות ע”י בנין בית המקדש, ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר עפ"י רבינו לפי הפסוק “ירושלים תבנה והיכל הוסד” שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש.

האם גם מרן הרב קוק הלך בשיטת קול התור לענין הר הבית ובית המקדש?

האם גם מרן הרב קוק הלך בשיטת קול התור לענין הר הבית ובית המקדש?

4 ימים אחר הצהרת בלפור, הוי אומר, בכ"א מר חשון תרע"ח כתב הרב קוק[1]:

ב. וע"ד שאלתו אם מותר לנו לבנות בית המקדש ע"מ שלא להקריב קרבנות. לא ידעתי הציור, שאם מטעם טומאה הרי הותרה בצבור, כמש"כ בזה כבר בכפתור ופרח (פ"ו) ע"פ הרי"ח מפריש, וא"כ יהי' מותר להקריב ג"כ תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור. ובאמת אם נגיע למדה זו לבנות ביהמ"ק, הלא נוכל ג"כ לעשות פרה, כשנמצא פרה אדומה כשרה ונטהר מטו"מ ג"כ, ואז נקריב כל הקרבנות כולם. ואף על פי שאין לנו כהנים מיוחסים, אין זו כ"כ קפידא, דמה"ת סמכינן אחזקה, ולא אמרו מעלת יוחסין אלא בזמן שהיו להן יוחסין, ואלה שבקשו כתבם המתיחש הוי להו ריעותא כשלא נמצא בזמן קצר כזה, אבל באורך הזמן, שאין אבידת היוחסין ריעותא, י"ל דאין מעכב כלל ענין כתב היחש. גם אולי ישנם ג"כ יחידים מכהנים שי"ל כתבי יחס מסורים מדורות עתיקים. בכל אופן לע"ד אם יהי' רצון ד' שנבנה ביהמ"ק, גם קודם שיבא משיח ותתגלה הנבואה ויראו הנפלאות, לא יהי' כ"כ עכוב בדבר.

מובא בספר "המקדש אורו של עולם[2]", שהרב קוק פעל אצל הבריטים לקבל רשות לחדש את עבודת הקרבנות בהר הבית

הסופר ש"י עגנון: מרן הרב קוק זצ"ל תכנן חידוש הבאת הקרבנות

בדיון בנושא 'התפילה בישראל', שהתקיים באוניברסיטת בר אילן, תיאר פרופ' דב סדן (חתן פרס ישראל לספרות תשכ"ח) את שיחתו עם הסופר ש"י עגנון בעניין חידוש עבודת הקרבנות ודעת מרן הרב קוק זצ"ל בעניין זה. אלו דבריו:

"אין לשכוח תפקידה של הנחת חידוש הקורבנות במחשבתה של תנועת חיבת ציון (כמו הרצ"ה קלישר, והר"א גוטמכר). ועמדתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק עליו השלום תוכיח, שלא זו בלבד שכל ימיו חלם על חידוש הקורבנות, והכין עצמו לכך, אלא ביקש לקיימו. ושמעתי מפי ש"י עגנון, כי שני אישים עיכבו בידו, האחד שלא הבין את דוחק העניין – הוא חיים ויצמן, והאחד שהבין את דוחק העניין הוא רונאלד סטורס [המושל הבריטי של ירושלים] והרב חש כי זו נקודת הטרגיקה [טרגדיה, עובדה מעציבה] המכרעת בחייו" (הרב ארי יצחק שבט במאמרו: 'קרבנות העתיד בבית המקדש השלישי לדעת הרב קוק').

פרופ' ויצמן היה מראשי ההסתדרות הציונית והייתה לו השפעה מכרעת על האירגון והתקציבים, אך היה מרוחק מתורה ומצוות, ולכן התייחס בקרירות ליוזמת הרב קוק זצ"ל בעניין זה. מצד שני עמד רונלד סטורס, המושל הבריטי של ירושלים אשר נטה לצד הערבים בסכסוך עם היהודים. רונלד סטורס הואשם כמי שתמך מאחורי הקלעים בפרעות הערבים ביהודים בשנת תר"פ, ועמד מנגד מול רצח יהודים בישובי הארץ. עקב יחסו זה ליהודים סירב הרב קוק באחד המקרים ללחוץ את ידו, שכן, כמושל ירושלים עשה סטורס רבות להעדפת הערבים לשליטה בעיר ובהר הבית.

שיחות עם השלטונות בדבר אפשרות חידוש העבודה במקדש

למרות האמור, מעדותו של ש"י עגנון מתברר, שהתקיים דיון בעניין זה הן עם פרופ' וויצמן והן עם רונלד סטורס. כך גם עולה מן ההספדים שנישאו על מרן הרב קוק זצ"ל ביום פטירתו,  הדוברים והכותבים ציינו בין דבריהם את תוכניתו להתחיל בעבודת הקרבנות. מתברר, שעובדה זו היתה ידועה לא רק לש"י עגנון אלא גם לעתונאים. כך מופיע בעתון 'דבר' (ד אלול תרצ"ה) – עתון פועלי ארץ ישראל, שם נכתב למחרת הפטירה ובטרם נטמן מרן הרב קוק זצ"ל בהר הזיתים:

"בשובו מלונדון לארץ ישראל אחרי הצהרת בלפור… חשב הרב קוק לחדש את הקרבנות על הר הבית, וייסד ישיבה מיוחדת בשם 'תורת כהנים', ללמוד את הלכות הקרבנות. אומרים, שגנרל סטורס העמיד את הרב קוק על הערך המדיני [והסיכון] של הצעה זו, והרב הרפה מרעיונו זה".

כלומר, עצם קיום השיחות בעניין זה היה דבר ידוע, אלא שבנסיבות המיוחדות של התקופה, כגון המתח בין יהודים וערבים, וכן קיומו של שלטון עוין בארץ,  הביאה את מרן הרב ז"ל להחלטה להמתין לשעת כושר אחרת. כך נדחה הרעיון לחדש את המצוות שבמקדש לתקופה בה ישלוט עם ישראל בהר הבית, עכ"ל הספר, "המקדש אורו של עולם"