פרשת כי תשא: שבת – משמעות הברית שבין ה' לישראל – יו"ר אגודת קדושת ציון, הרב יהודה אפשטיין

יום חמישי, ט"ז אדר התשפ"ו

מצות השבת היא אחת המצוות, אותה מדגישה התורה וחוזרת עליה שוב ושוב, אולי יותר מכל מצוה אחרת למעט איסור עבודה זרה. רבים ממפרשי המקרא סוברים כי כל סיפור בריאת העולם נאמר בתורה רק בשל נושא השבת הבא בסופו, ובכדי להשריש את העיקרון ולפיו בשמירת השבת מבטא היהודי את הכרתו בכך שהקב"ה ברא את העולם ומנהיג אותו. אף החומרה בה מתיחסת התורה לחילול שבת – העונש המקסימלי של כרת וסקילה – מראה עד כמה זהו יסוד עיקרי, ולא נחו חכמים עד שקבעו כי המחלל שבת בפרהסיה דינו כעובד עבודה זרה, ושניהם כגויים לכל דבריהם (ראה חולין ה., רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה טו, תוספות בסנהדרין עח: ד"ה מגדף ועוד. ולא כאן המקום להכנס לנידון של החילונים בימינו, האם הם תינוקות שנשבו וניתן להקל בדינם, כולם או רק חלקם, ועוד כהנה וכהנה נידונים הלכתיים חשובים הנובעים מכך – ראה באריכות בחזו"א יורה דעה סימן ב). אף ההלכות הרבות שנוספו על-מנת לעשות משמרת לשבת – דומה שאין כל מצוה אחרת שזכתה לסייגים כה רבים עוד מזמן המקרא, וכל שכן בזמן המשנה והתלמוד – תקנת עירובין של שלמה המלך, איסור הדיבור בעניני מסחר מימי ישעיהו הנביא, איסור מוקצה מימי נחמיה בן חכליה, ועוד גזרות רבות ושונות, שכל מי שלומד את מסכת שבת ואת הלכות שבת עומד נפעם אל מול כמות החומר העצומה.

ולאור כל זאת, נשאלת השאלה – אם השבת מהוה יסוד כה עיקרי בתורה, אשר הושווה לאיסור עבודה זרה, עד שאמרו חז"ל כי "המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו!" (שבת קיח:) – מדוע, אם כן, לא נכללה מצוה זו בשבע מצוות בני נח המחייבות את כל האנושות, כמו איסור עבודה זרה, ובמיוחד אחר שנכללו בהן מצוות אשר התורה לא שמה עליהם כזה דגש, כגון איסור אכילת אבר מן החי. יותר מכך – הרי כפי שאמרנו, השבת מוזכרת כבר בפרשת הבריאה, וכיון שהאמונה בבריאת העולם אמורה להקיף את כלל האנושות, ניתן היה לצפות שאף השבת תהיה נחלת כולם, שכן רק כעבור עשרים וששה דורות ניתנה תורה לישראל והוקם עם סגולה לה'. לכן מפליא הדבר, שלא רק שהשבת ניתנה לישראל לבדם, אלא יותר מכך – בעוד שגוי רשאי לקיים כל מצוה אחרת ואף לקבל עליה שכר (שאמנם אינו שווה לשכר של ישראל, כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה), הרי שלגבי שמירת השבת נאמרה ביחס לגוי הלכה ברורה – 'גוי ששבת – חייב מיתה!'. מדוע?

נראה, כי התשובה לשאלה זו טמונה בפרשתנו. "ושמרו בני-ישראל את-השבת לעשות את-השבת לדרתם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי-ששת ימים עשה ה' את-השמים ואת-הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (לא טז-יז). הביטוי 'לעשות את השבת' אומר דרשני. מה פרוש 'לעשות' את השבת? הרי כבר נצטווינו לשבות ממלאכה, וכן נצטווינו על קידוש היום בזכירה בעשרת הדברות. האם יש כאן ענין נוסף על שני אלו? התנאים במכילתא נדרשו לביטוי זה, זה אומר בכה וזה בכה. אנו נשתדל לעמוד על דבריו של ר אלעזר בן פרטא, כפי שפרש אותם המלבי"ם בבאורו לפסוק (ראוי בהזדמנות זו לציין, כי המלבי"ם חיבר פרוש לתורה הצמוד לפרושו למדרשי ההלכה מכילתא, ספרא וספרי, ועל כן חשיבותו מרובה, שכן הוא מקשר את לימוד פשטי המקראות ישירות לדברי התנאים וההלכות היוצאות מהם). אומר המכילתא – "ושמרו בני-ישראל את השבת… ר' אלעזר בן פרטא אומר – כל המשמר את השבת כאילו עשה השבת, שנאמר 'לעשות את השבת'".

כמה עומק טמון בבאור זה! משבית מלאכת הטבע וחוקיו! הגויים יכולים לקבל את העובדה שהא-ל מנהיג את העולם. זה לא קשה להם. ההגונים שבהם מוכנים להודות שחוקי הטבע השונים, אותם השיגו המדענים אחר עמל משותף של אלפי שנים – לא ניתנו אלא  מאת הא-להים. לפעמים יקראו לו בשמו, ולפעמים יאמרו 'כח עליון' או ביטוי דומה. זה לא כל-כך משנה. מה שהגויים אינם מסוגלים לקלוט הוא שה' גם יודע להשבית את מלאכת הטבע וחוקיו, ובמילים יותר ברורות – לחולל ניסים. זו מהותה של השבת! זאת – רק ישראל יודעים! "ביני ובין בני-ישראל אות הוא לעלם"! ויש לכך סיבה מובנת – כל קיומם של ישראל הוא בכדי לבטא הנהגה זו של שידוד מערכות הטבע והתכופפות הבריאה ליוצרה. על-ידי הנהגה זו מתגלה ה' כמלך על כל הארץ ובכך מגיע העולם לתכליתו. לשם תכלית זו, בחר בישראל, קרא את שמו עליהם, וקבע להם הנהגה השונה מזו של כל עם אחר. בעוד גורלם של עמים אחרים נקבע על-פי נתונים גיאו-פוליטיים וסוציו-אקונומיים, גורלו של עם ה' נקבע במקום אחר לגמרי – על-פי דבקותו בבוראו או ח"ו ההפך. התורה חוזרת על כך אינספור פעמים. לא הכח הצבאי והחוסן הכלכלי יעמדו לישראל, כי אם נאמנותם לבוראם ונכונותם לקדש את שמו אל מול עולם עוין, גם כאשר הנתונים ה'ריאל-פוליטיים' מורים שעליהם 'להבין' את המציאות הארצית כפי שתופסת אותה האנושות המנותקת מהבורא.

בשנים האחרונות, ברוך ה', וביתר שאת מאז האסון הנורא בשמיני עצרת תשפ"ד, יותר ויותר יהודים שומרים את השבת, נמנעים ממלאכה בו ואף זוכרים אותו בקידוש והבדלה. זה חשוב מאד. אולם מיהו זה המקיים את הציווי שבפרשתנו 'לעשות את השבת'? מי מבין ענין זה, שהנהגת ישראל שונה מהנהגת העולם כולו? מי מוכן לקדש את ה' כנגד העולם כולו ולהצהיר בגאון שהנהגת השבת – הנהגת ישראל על-פי המשמעת והמרי ביחס לתורה (כלשון הרמב"ם באגרת תחית המתים) היא ההנהגה שתנצח את כל כחות הטבע? עלינו להפנים ענין זה היטב, על-מנת שנזכה להיות מאותם יחידי סגולה. או אז נתענג על ה' וירכיבנו על במתי ארץ ונאכל את נחלת יעקב אבינו, כי פי ה' דבר.