האם מרן, הרב יוסף קארו פסק שאסור לבקר בביתו של עובד עבודה זרה ביום חגו או אסור לבקר בביתו של גוי ביום חגו?

פסק הטור, בחושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסו, לפי הגירסה שמופיע בפרויקט השו"ת  של בר אילן (גירסה 28):

א אבידת כותים היתה מותרת לא מיבעיא כל זמן שלא הגיעה לידו שאין חייב לטרוח אחריה ולהשיב אלא אפילו אם באה לידו מותרת ולא עוד אלא שהיה איסור בדבר אם החזירו לו ואם היה חילול השם אם לא יחזירנה לו חייב היה להחזירה לו וכתב הרמב"ם ואם מחזירה לו כדי לקדש את השם כדי שיתפארו ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח:

כל הגוים שוים

הערת מרן, הרב יוסף קארו בספרו בית יוסף על הטור:

בית יוסף חושן משפט סימן רסו
א (א) אבידת עובדי עבודה זרה מותרת לא מיבעיא כל זמן שלא הגיע לידו וכו' אלא אפילו אם באה לידו מותרת. בפרק הגוזל ומאכיל (ב"ק קיג:) אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת הגוי שהיא מותרת שנאמר (דברים כב ג) לכל אבידת אחיך לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לגוי ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה דלא מחייב לאהדורי בתרה אבל היכא דאתי לידיה ליהדרה אמר קרא (שם) ומצאתה דאתאי לידיה משמע ומילתא דפשיטא שכל הגוים שוים בזה בין עובדי עבודה זרה בין שאינם עובדים דהא לאו אחיך נינהו ורבינו שכתב עובדי עבודה זרה לאו דוקא ואיפשר דמשום דבארץ אדום היו המינים מבאישים ריחם של ישראל בעיני המלכים מדין זה וכיוצא בו וחכמי ישראל היו משיבים דלא נאמרו דברים הללו אלא בגוים שבזמן חכמי התלמוד שהיו עובדי הצלמים ולא היו מודים בבורא עולם ולהם קראו עובדי עבודה זרה אבל גוים שבזמן הזה שמודים בבורא עולם אינם בכלל עובדי עבודה זרה לענין דין זה וכיוצא בו. ועוד יש לומר דנקט האי לישנא לכלול ישראל שהוא עובד עבודה זרה שאבידתו מותרת כמו של גוי:

בענין ביקור הרב הראשי בביתו של סלים ג'אבר ראש מועצת אבו גוש בסעודת האיפטר (סעודת סיום הרמדאן) הביאתי בפוסט אחר, תקדים "הקראים" להוכיח שגם הרמב”ם היה אוסר לבקר אותם ביום אידם – גם אם אין חשש של עבודה זרה

תמונה וציטוט מאתר סרוגים

בין האחרונים יש ויכוח האם הרמב"ם באמת האמין שהמוסלמים לא חוטאים בעבודה זרה או אולי מתקדים עולא, נדרים כב,א, הוא הביע דעה בנושא זה שיש לו משמעות כפולה. גם לפי הפרשנות שהרמב"ם באמת התכוון לפטור את המוסלמים מאיסורי עבודה זרה, אין זה מספיק כדי להצדיק להשתתף בסעודת האיפטר של המוסלמים.

אבל היה מי שרצה להגן על החלטת הרב הראשי בטענה, שרק אסור לבקר בביתו של עובד עבודה זרה ביום חגו אבל מותר לבקר בביתו של מוסלמי לפי שיטתו.

לפי הגירסה שמופיע בפרויקט השו"ת  של בר אילן (גירסה 28): פסק מרן, הרב יוסף קארו, בשלחן ערוך, יורה דעה, סימן קמח סעיף ט:

אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ, מותר; אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש.

אבל בגירסת השלחן בזמן שהודפס בזמן שחי, הרב יוסף קארו (רבנו נפטר בצפת בשנת ה"א של"ה [1575]) ,כתוב :

(עיין https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45234&st=&pgnum=81)

אסור ליכנס לבית הגוי ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ, מותר; אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש.

הגירסה הנ"ל נדפס בערך 10 שנים לפני מותו של מרן!

חטא סעודת אחשוירוש לפי המגיד (לפי שיטת המקובלים, מדובר במלאך) של הרב קארו

ספר מגיד מישרים פרשת ויקהל מהדורא קמא
דהיינו מאי דאמור רבנן ישראל שבאותו דור נתחייבו כלייה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. דליכא למימר דמשום דאכלו מאכלות אסורות איחייבו דהא כתיב והשתייה כדת וכו'. כלומר דעל פי דת כל אחד ואחד היתה השתייה דישראל דאסור להם יין נסך ויין של גוים לא הוו משקיין להו אלא מיין של ישראל ושמשין ישראל הוו מזגין להון. וכן מיכלי דיהבי להו לישראל הוו בשילי ליה ע"י ישראל דלא הוו אנסי להו למיכל ולמשתי מאי דאסר להו. וז"ש אין אונס והיינו דכתיב לעשות כרצון איש ואיש. אבל חובא דילהון אף על גב דאוכלין ומשקין הוו דהתירה מ"מ כיון דמסעודתו של אותו רשע נהנו הוי כאלו כנסת ישראל ינקא מההוא סטרא. ובהכי גרמו לאטלא זוהמא בכנסת ישראל. והיינו טעמא דאמור רבנן ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם וכו' דאע"ג דאוכלין ומשקין דהתירה נינהו כיון דמסעודתו של גוי אכלי להו הוו כאלו ינקי כ"י מההוא סטרא וה"ה אי שדר ליה הגוי אוכלין ומשקין מסעודתי' שלא ליהנות מסעודת גוי. בר מאי דשדר ליה עופות חיים וכיוצא בהם מידי דאית להו חיותא ושדר ליה כד הוה חי דכיון דאית ביה חיותא ועדיין הוא חי לא חל עליה סואבותיה של נכרי. וטעמא דאיתחייבו כליה משום דמטרוניתא איפגמא על ידייהו כד יכלון שונאי ישראל יכלה פגימותא וסואבותא דאתא על ידייהו ובעא קב"ה לשיצאה לשונאי ישראל ולמישבק למרדכי דלא חטא לאפקא מיניה עם סגי כדאמר למשה רבינו ע"ה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכו' ומרדכי עבד כדעבד משה רבינו ע"ה ומסר נפשיה למיתה.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת אלילים סימן קנב לפי הגירסה שנדפס בערך 10 שנים לפני מותו של מרן!

שלא יאכל הישראל עם הכותי, אף על פי שאוכל משלו, ובו ב' סעיפים.

סעיף א
כותי העושה משתה לחופת בנו או בתו,   אסור לישראל לאכול שם  אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש.  ומאימתי אסור, משיתחיל להכין צרכי הסעודה; ולאחר ימי המשתה, ל' יום. ואם אומר שמזמינו בשביל החופה,  אסור עד י"ב חודש; ולאחר י"ב חודש מותר אלא אם כן הוא אדם חשוב.
סעיף ב
אם הגוי שעושה חופה שולח לבית הישראל עופות חיים או דגים, מותר.

 

האם המגיד של הרב קארו הגדיר לפחות זרם מסוים בתוך דת האיסלם, ויתכן כל דת האיסלם כדת של עובדי עבודה זרה?

כן!

כמבואר בפוסט: שו"ת יביע אומר הביא את המעשה הנ"ל כא' מן הראיות שלו לאסור על שגריר ישראל להיכנס לכנסיה של נוצרים; בפועל מדובר על בית תפלה מזרם מסוים בדת האיסלם

ואולי ידחה המפקפק, ויטען שהמגיד כעס במקרה הנ"ל, שנכנסו לבית של כפירה ולא בגלל שנכנסו לבית של עבודה זרה.

כי אפילו הרמב"ם סובר שאסור להיכנס לבית של האפיקורסים להכעיס כגון החצופים מבין כת הקראים, אף על פי שהם מאמינים בהקב"ה וה"ה לבית תפילה של מוסלמים כגון התיקיי.

לפי הפשט, התיקיי היה בית תפלה של עבודה זרה, וכאן אצטט ממגיד מישרים, פרשת בחוקותי:

ביום הנז’ כ”ח לאייר

עברנו על פתח התיקיי עם קצת חברים והכניסוני שם לטייל …

ואח”כ קמתי ובעודי על הספר א”ל חזק ואמץ כי ה’ עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר אתה עושה ה’ מצליח ויצליח בך רק שלא תפסו’ הקשר והדבוק שבינך לבין קונך וגם לא תפנה אל האלילים ולא תלך אחרי הבעלים כאשר הלכת אתמול וגם זה ימים ג’ שהפסקת הקשר והדבוק שבינך לבין קונך שהפסקת מלהרה’ תמיד ואנכי אגדלתיך למען תהיה לבך תמיד כלי שרת לתורתי לא תפרד ממנה אפי’ רגע א’ וגם זכרתיך להיות נשרף על קדושת שמי כדי שיתכפרו עוונותיך ותתעל’ כאשר הודעתיך ועכשיו פנית לבך מד”ת וגם פנית אל האלילים והלכת אחרי הבעלים כי נכנסת אתמול בבית הקדשי’ שלהם וכבר הודעתיך כי ז’ ענני כבוד מלוים אותך וכלם נפרדו ממך כשנכנסת שמה והיו רוצים להסתלק ממך לגמרי לולי כי בני מתיבתא דרקיע’ התפללו לפני הב”ה שלא יסתלקו ממך ועי”כ המתינו לך עד צאתך ובאך משם וחזרו ללותך כבתחלה

מדוע באמת כעס המגיד שנכנסו לתיקיי? 3 אפשרויות

כבר הזכרתי לעיל, דרך להסביר כעס המגיד על פי שיטת הרמב"ם.

וכאן אזכיר עוד 2 אפשרויות.

כתוב בשאילתות דרב אחאי פרשת יתרו שאילתא נב:

שאילתא דאסר להון לדבי' ישר' למפלח לשום מדעם בעלמא ולאודויי אלא להקב"ה לחודיה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם ת"ר אל תפנו אל האלילים אל תפנה לעבדם רבי יהודה אומר אל תפנה לראותם.

בניגוד לדעת הרמב"ם, גם הכח העליון של דת האיסלם אינו הקב"ה, אלא יראתם הוא שילוב של ההגדרה היהודית מי זה בורא עולם, יחד עם מושגים אליליים שהיו במדינת ערב לפני דת האיסלם. ואף השם של יראתם היה בשימוש כאליל הקשור לירח לפני ש"נביאם" המיר את זהותו ליראתו. וכדי להוסיף מאמינים לדתו, "נביאם" אף עשה עיסקה עם עובדי האלילים של העיר מכה; שהם ימשיכו לעשות כל הטקסי העבודה זרה שלהם בעיר מכה, כגון עבודת פעור, כמוש ומרקוליס, אבל יכוונו לשם יראתו ולא לזולתו.

מי שכופר בשבת וכופר בבחירת עם ישראל

ואם תאמר, אולי בכל זאת הם מאמינים בהקב"ה אלא שיש פגם איך עובדים אותו. אשיב, מי שמסרב להאמין שבורא עולם נתן לנו את השבת כיום המנוחה ולא יום ששי, ומי שמסרב להאמין בבחירת עם ישראל כעם הנבחר לנצח בעצם כופר בהקב"ה בעצמו. כך משמע לי מדברי תוספות שאחד מגדיר את השני, וז"ל:

תוספות מסכת חגיגה דף ג עמוד ב

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ – אמרינן במדרש שלשה מעידין זה על זה ישראל ושבת והקדוש ב"ה ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה ישראל ושבת על הקדוש ב"ה שהוא אחד הקדוש ברוך הוא ושבת על ישראל שהם יחידים באומות ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת אף על פי שאינו מדבר מעניינא דיומא דשבת כמו תפלת ערבית ושחרית.

ה' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי האומות

וכן משמע שזה דעת רש"י, רמב"ן, וכלי יקר, שהקדוש ברוך לא זהה ליראתם של הישמעאלים, שהרי בזמן שאיסלם כבר היה קיימת הם דרשו את הפסוק, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד: ה' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות אלקי האומות שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

תירוץ ב, על מה קצף המגיד? המגיד גילה לרב קארו, שהיה שינוי באמונת האיסלם מזמן הרמב"ם עד ימיו

תירוץ ב, על מה קצף המגיד? המגיד גילה לרב קארו, שהיה שינוי באמונת האיסלם מזמן הרמב"ם עד ימיו. שאף על פי שבימי הרמב"ם כולם האמינו בבורא עולם בצורה שקרוב מספיק (לדעת הרמב"ם) לאמונתינו, מזמן הרמב"ם עד ימי הרב יוסף קארו, התחיל להיות שינוי בתפיסת העולם והשקפת הדתית של המאמינים. ואם אצל היהודים, מימי הרמב"ם עד ימנו היה שינויים במה היהודים מאמינים (לדוגמא, הרפורמים, שפינוזה, מאמיני שבתאי צבי, תנועת האלוהיסטים בתוך חב"ד) אין זה קשה לדמיין שהיו שינויים בדת האיסלם. וכך סבר האור החיים הקדוש בקשר להלכות שחיטה, בספרו פרי תאר על יורה דעה. וכיון שדבריו של האור החיים, כבר הוקלדו בשו"ת בר אילן מתוך תשובת שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן צ, אצטט לשון האור החיים דרך התשובה של שו"ת דברי יציב.

ב) ומעודי נצטערתי ולא הבנתי מ"ש בפר"ת הנ"ל בסי' ד', וכאשר כתבתי כבר בתשובה, וכעת האיר השי"ת עיני וראיתי בפר"ת עצמו בסי' י"ט סק"י ואעתיק לשונו שם מ"ש, וראיתי להפר"ח שכתב דגם השוחטים בהמות וסומכין עליהם גוים לאכול מהם, ומקפידים הם שיאמר השוחט סמוך ממש לשחיטה אללה וואכבר וכו', והגם שהרב פי' הדברים שכוונתם היא אל כביר הרב לא בקי גם בלשון ישמעאל ומי יגיד ומי יעיד על בקיאותו ואדרבא הוא בערי אדום נולד וכו', ולו יהיה שהגידו לו הגויים לא סמכינן עלייהו, ותו אחר שנניח הנחה סוברת דכוונת הדברים הם אל כביר עכ"ז מאן מוכח אמאי קאי, והגם דכתב הרמב"ם באגרותיו לבנו כי ישמעאל מיחדים, עכ"ז מי יאמר דלא משתפי נבואת נביאם, ותו האידנא ערבוב גדול יש בדת של ישמעאל וכולן נסמכים יחד, ועוד מי יאמר שאין כוונתם באומרם וואכבר על נביאם כי לפי דעתם הוא כביר והגם דמתפרשא להו מילתא דקאי אקב"ה דילמא אינהו לא ידעי כוונת הדברים על בוריין, ולעולם הקובע להם הדבר לא כן יחשוב, או גם ליודעים בטוב דבריהם לאשר יכונו אפשר דיודעים כי הכוונה היא על ההוא אשר הביא להם הדת כפי שכלם עכל"ק, וגם הפמ"ג שם במ"ז סק"ד הביא מהפר"ת.

פסק ערוך השולחן אורח חיים סימן קנו סעיף ד

ויזהר מלעשות שותפות עם ערבי שמא יתחייב לו שבועה וישבע בשבועתו ועובר משום לא ישמע על פיך ויש מקילין בזמה"ז מפני שאין נשבעים בכוכבים כי כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול שהרי אינם מוזהרים על השיתוף לגבי שבועה ולישא וליתן עמהם בלא שותפות לכ"ע מותר בלא יום אידיהן ודינים אלו נתבארו ביו"ד סי' קמ"ז וקמ"ח ע"ש:

ועיין עוד לתוספת הבנה

• בשו"ע, יורה דעה, סימן קמ"ז, פוסק מרן אסור לגרום לגוי שידור או שישבע בשם אלילים (הנוסח המקורי של מרן שמופיע ב: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45234&st=&pgnum=80&hilite

• עיין בספר הישר לרבנו תם על בכורות דף ב עמוד ב

• תוספות בגיטין דף נ, עמוד ב ד"ה. יתומין שאמרו כו' בין לשבועה בין לזיבורית

• רבינו ירוחם, תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ה דף קנט טור ג

• לשון הר"ן (חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף סא עמוד ב)

• קונטרס הראיות לריא"ז מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב ובהערה 64 שם של העורך

• הר"ן בדף סג ב

• דברי הר"ן על הריף דף ז לפירושו למסכת עבודה זרה

• רבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ה דף קנח טור ג

• בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף נז עמוד א

  "ומ"מ חכמי ספרד חולקין בה שהרי מצינו בפרק ראשון שהוא מונה בכלל עבודות זרות גישרא שבערביא" וכך הוא נוטה בבית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף סד עמוד ב

• מנחת חינוך, מצוה פו – אות א
  והנה קצת מחברים תפסו דס"ל להתוס' דאין ב"נ מוזהר לעע"ז בשיתוף וזה היפוך הברייתא …

  דב"נ לא הוזהרו ע"כ היינו שאין ב"נ מוזהר כלל ע"ז שלא לשבע בשם ע"ז דהוא מוזהר רק שלא לעבוד אבל לא על שבועה

• לפי הגאון, הרב חיים צימרמן, זצ”ל, דת ישמעאל = דת של עבודה זרה, בגלל הסיבות הבאות – עיין בפוסט