החדשות הטובות הן שסוף סוף הגירת ערביי עזה הופכת לפתרון הלגיטימי והמעשי. וכעת, גם טענת הריבונות של פראי האדם הללו, בחלק הזה של ארץ ישראל, מתפוגגת במהירות.
הם הולכים! והם לא שבים כי זה כבר לא שלהם!
זו התקדמות תודעתית חשובה מאוד –
תודה לאלוהים ותודה לשליחו נשיא ארה”ב דונאלד טראמפ.
יש רק בעיה אחת “קטנטנה” עם תוכנית הנשיא האמריקני (תוכנית שמופיעה כמעט בשלמותה במצע של מפלגת ‘זהות’ ובאתר זהות תחת הכותרת “תוכנית הניצחון”).
ה”בעיה” היא שחופו המערבי של הנגב – זה המכונה רצועת עזה, הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ולכן הוא שלנו, של עם ישראל.
עזה לא שייכת לשום אומה אחרת – לא לערבים וגם לא לאמריקנים.
אילו היתה לנו ב -7.10 מנהיגות עם חזון, תוכנית טראמפ כבר היתה מיושמת על ידינו.
גוש קטיף היה נבנה מחדש, עזה הישראלית והמודרנית כבר היתה יורדת משולחנות השרטוט אל שלב הכשרת השטח, החקלאות ההיי-טק, בתי הספר ותלמודי התורה היו פורחים ושוקקים ואולי אפילו תעלת “סואץ” אלטרנטיבית היתה נחפרת בין אילת לחוף עזה.
את הריביירה על חוף עזה היו בונים יזמים ישראליים, על גבי קרקעות שהיו מחולקות בהגרלה ללוחמים ששבו מהקרבות.
שדה תעופה בין לאומי היה נבנה – ובקיצור השמים הם הגבול למה שיכולנו לעשות עם מעט חזון הנובע מזהות יהודית מוצקה שמבינה שעזה היא ארץ ישראל, שזו פשוט ארצנו.
אבל ביום האסון לא היתה לנו מנהיגות עם חזון ועדיין אין. לכן לא יכולנו לנצח במהירות במלחמה, לא יכולנו להגשים שום חזון שאינו בנמצא. ובוואקום שנוצר, נכנס הנשיא האמריקני וקיבל על עצמו את האחריות במקום שנתניהו ויתר עליה.
כך, במקום החזון והאינטרס הישראלי, אנו עלולים לקבל במערב הנגב טריטוריה אמריקנית ובסיס צבאי ענק (שיועבר מתורכיה) המשרת את האינטרסים שלה – לא את שלנו.
חיילים אמריקניים במדים יסתובבו בכל הארץ, כבתוך שלהם ותהליך האמריקניזציה ואובדן הריבונות שמוביל נתניהו בכל שנות שלטונו, יכנס אל היישורת האחרונה.
מדוע אם כן גירשנו את הבריטים?
הרי ההתפתחות הכמעט בלתי נמנעת תהיה שטראמפ ילך על אותו פתרון מוצלח וייקח גם את יהודה ושומרון, טראמפ ייקח גם את ירושלים, וביננו – הרי את הריבונות בקריה בתל אביב כבר מסרו מזמן לאמריקנים, הגנרלים שלנו, תחת שלטון ושיתוף פעולה מלא של נתניהו.
אז למה לעזאזל גרשנו את הבריטים ונלחמנו את כל המלחמות? מה היה לנו רע כל כך ביוניון ג’ק, שהיינו צריכים סיבוב מדמם של 76 שנה כדי להחליפו בדגל הפסים?
אין ספק שיש בשורה חיובית בתוכנית טראמפ, ועדיין יכולה מנהיגות עם חזון לנתבה באופן כזה שבסופו של דבר תשלוט ישראל בכל השטח. אבל מי שירקוד עכשיו לצלילי התוכנית אחר מנהיגות ישראלית שממש לא רואה בשטח חלק מארצנו, מי שישכח עכשיו כי מדובר בארץ ישראל, בארצנו שלנו, ימצא את עצמו בתהליך מסוכן מאוד, מסוכן לא פחות מתהליך אוסלו. הנה שוב אחרי כל המכות, אנו בוחרים ובשמחה לוותר על ארצנו, לוותר על עזה ועמה גם על הצדק של אחיזתנו בירושלים ובארץ כולה.אם לא נדע לכוון את ההתפתחות התודעתית החיובית שמתרחשת לעיננו למהלך שסופו ריבונות ישראלית מלאה בכל רצועת עזה, אם חלילה תתפתח המציאות לכיוון של ריבונות אמריקנית ולא ישראלית, זה בהכרח ישוב ויתפוצץ בפרצופנו.
כי מציאות היא שמו החילוני של אלוהים – ואלוהים נתן לנו, את ארץ ישראל – לנו! ולא לאמריקנים.