מדי שנה בבואו של יום השואה, מתאוננים רבים על האנטישמיות העולמית, כאשר גולת הכותרת שלה היא הכחשת השואה בידי אי-אלו פסוודו-חוקרים, אקדמאים תמהונים ועוד בעלי דעה סהרוריים, המכחישים את דבר קיומה של שואה יהודי אירופה, את תאי הגזים ואת ששת מליוני היהודים שנרצחו, ולכל היותר מוכנים להודות בכך, שבמהלך אותה מלחמה, אשר גבתה את חייהם של עשרות מליוני בני-אדם ברחבי אירופה, מתו בתוכם גם כמה יהודים שנקלעו למקום…
הדברים מקוממים ומרגיזים, אך צר לי לבשר לכל אלו, אשר חושבים שחובה קדושה היא להלחם באותה הכחשת שואה – המאבק הוא חסר תועלת במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – הוא מתעלם, וגרוע מכך – מסתיר מאתנו – את המאבק האמיתי בהכחשת השואה, אותה הכחשה שעלולה לעלות לנו מחיר דמים יקר, וכפי שכבר חוינו לפני שנה וחצי ביום שמיני עצרת, בו נהפך לאבל מחולנו.
אין זה מעלה ולא מוריד אם עמי אירופה יכירו כולם בשואה שבצעה גרמניה הנאצית ביהודים לפני שמונים שנה. גם אם כל ילד בגרמניה ובצרפת, בבריטניה ובאיטליה, ברוסיה וברומניה, וכן – גם בארה"ב ובקנדה – ילמד קורסים שלמים על אסונם של יהודי אירופה – זה לא מה שישכנע אותו שלא לנסות לבצע שואה נוספת ביהודים כאשר התנאים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים ידחפו אותו לאותן מחוזות אפלים. הפתרון לאנטישמיות בגולה אינו לספר לגויים כמה זה נורא מה שעשו לנו אבותיהם ולבקש מהם שלא יחזרו על אותם מעשים. הפתרון לאנטישמיות באירופה, באמריקה ובכל מקום בעולם הוא שהיהודים שם יבינו, כי תמה ונסתיימה לה תקופת הגלות, השמש עומדת לשקוע על יהדות לונדון ופריז, ניו יורק ולוס אנג'לס, מלבורן ויוהנסבורג, ה' פקד את עמו והגיע הזמן להתחבר למהלך האדיר של שיבת ציון.
אולם ישנה הכחשת שואה מסוכנת בהרבה מפועלם של אותם אקדמאים תמהונים, והיא הכחשת השואה מצדנו – לא השואה שהייתה לפני שמונים שנה, כי אם זו העלולה להתרחש בימינו אנו, בהתעלמנו מתאוות הרצח וההשמדה של האויב הערבי, אשר במשך דורות מלבה שנאה אינסופית ואינו מסתיר כלל את מטרתו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים. מה שקרה בשמיני עצרת לא היה אלא הוצאה לפועל של חלק מאותה תאוה, כאשר מצאו שעת כושר מבחינתם. אילו חשבו שביכולתם לשכפל את ההצלחה בזירות נוספות, לא היו מהססים לעשות כן. אך מה לעשות, ולתבוע לדין מרצה חולה-רוח באוסטרליה שפקפק במציאותם של תאי-הגזים, נשמע הרבה יותר נאור ומתקדם מאשר להלחם בבני-בריתם של הנאצים בארצנו, אשר מקבלים רוח גבית מהשמאל העולמי משום שהם מקוטלגים בצד של ה'מדוכאים', בעוד אנחנו מואשמים בביצוע פשעי מלחמה על-ידי בית הדין הבינלאומי בהאג…
מישהו חושב שאני מגזים? אני מציע לעבור על הפרק 'הברית הערבית-נאצית' בספרו המצוין של ד"ר מיכאל בן-ארי 'חזון ופגיון' (גילוי נאות – חבר אישי קרוב, גילוי נאות נוסף – זכיתי לסייע לו מעט בעריכת הספר), ובו תאור של הקשר ההדוק בין התנועה הלאומית הערבית לבין הרייך השלישי – קשר אידיאולוגי, פוליטי ואפילו דתי. כמו-כן כדאי מאד לקרוא שם את הפרק "הכחשת השואה – מהשיח המערבי לשיח הערבי ובחזרה". מי שרוצה להעמיק עוד יותר ויודע לקרוא אנגלית, מומלץ מאד שיקרא את הספר "Nazi Palestine – The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine" – ובעברית – "פלשתין הנאצית – התכנית להשמדת יהודי ארץ-ישראל" מאת שני החוקרים הגרמנים קלאוס-מיכאל מלמן ומרתין קופרס (הספר נכתב במקור בגרמנית ותורגם לאנגלית, ככל שנסיתי לברר, טרם תורגם לעברית, ודבר זה אומר לכשעצמו דרשני…). מכל מקום לא אמנע מהבאת כמה מובאות חשובות בתרגום לעברית –
"רבים מהכותבים נוטים להיות בלתי-ביקורתיים בעליל ולמסמס את העדויות אודות הקשר בין לאומנים ערבים לנאצים, ובכך מתעלמים מתעמולה ומפעילות אנטישמית שרווחה בעולם המוסלמי, כאילו היה כאן ביטוי של 'הבדלי תרבויות' וכו'…".
"היטלר כאישיות זכה להערכה עצומה במיוחד בעולם הערבי, ובעולם המוסלמי בכלל. אחר עלייתו לשלטון, זכה לשבחים רבים, כגון – "שאללה ישמור אותך. בכל יום אני מתפלל עבורך לאללה. החדשות אודות הפטריוטיות של הוד מעלתך מדיפות את הריח הנפלא ביותר בכל רחבי העולם". כך כתב לו שייח' מארץ-ישראל. "אני מוכן ומזומן בכל עת לשרת את משטרך עם 100 חיילים רכובים על סוסים. אני ממתין לסימן מהוד מעלתך….. יהי רצון שלעד תהיה אדוני". מירושלים קבל את המברק הבא – "הנוער הערבי בפלשתין מבקש מתוך רגשי כבוד שהפיהרר האחד והיחיד של גרמניה ימנע את מכירת בית הספר הגרמני שנלר ואדמותיו ליהודים, כך שמכירה זו לא תתרום לייהודה של ארץ הקודש". עיתון עיראקי, תחת הכותרת – "האיש היחיד שעומד זקוף בגרמניה", העיר – "על גרמניה להתגאות בפיהרר שלה, ועיראק מברכת מעומק הלב ומצדיעה לעם הגרמני ולפיהרר שלו". "האם אין האדם הזה שליח אללה? כדי להציל את העם הגרמני מהפח שטומנים לו היהודים וארגוניהם השונים בשם האנושות. ארגונים יהודים אלו, אשר כלפי חוץ נראים כמביאי ברכה – לאמתו של דבר הם בעלי מגמות הרסניות", טען ד"ר זקי חיראם, כאשר הוא שואל את עצמו מתי עמי ערב יתעוררו גם כן. "כעת אני אומר, שעמי ערב יתעוררו ביום בו אללה ישלח את האיש הנאמן, אשר מאמין במעשיו ואשר יאחד את עמי ערב כפי שהיטלר איחד את העם הגרמני". בפולחן הפיהרר הזה, השזור באנטישמיות, נוצר הפוטנציאל לבריתות בין האיסלם לנאציונל-סוציאליזם ובין הלאומיות הערבית ל'גרמניה החדשה' כבר בימים קדומים יותר.
"האהדה להיטלר לא דעכה, להפך – היא הלכה וגברה ככל שהמלחמה התקדמה לעבר המזרח התיכון. כבר ב-1938, הופיעו במספר עיתונים ערביים כתבות, בהם הושווה מעמדו של היטלר לזה של הנביא מוחמד. "במשך חודשים, מתקבלים בשגרירות דיווחים ממקורות שונים, המצביעים על כך שברחבי הארץ, באים אנשי-דת בפני המאמינים ומספרים על נבואות ישנות סודיות וחלומות המורים על כך שאללה שלח את האימאם ה-12 לעולם בדמותו של אדולף היטלר" – כך דיווח השגריר ואיש ה-SS ארווין אטל מטהרן בתחילת 1941. "ללא כל פעולה מצדה של השגרירות, החל להתפשט יותר ויותר הרעיון, ולפיו הפיהרר (וממילא גם גרמניה כולה) הוא האביר בעל השריון הזוהר…. בעל דפוס בטהרן יצר דמויות בבית הדפוס שלו של הפיהרר כמו גם של עלי, האימאם הראשון. במשך חודשים היו תלויות התמונות הללו בצד ימין ובצד שמאל של דלת חנותו. כל מי שנכנס הבין היטב את משמעות סמיכותם זה לזה – עלי הוא האימאם הראשון והיטלר הוא האחרון".
"כאשר כבש הרייך הגרמני את צרפת ב-1940, המונים שהשתתפו בהפגנות בדמשק, בחומס, ובאלפו, שרו שיר חדש, אשר כלל את המילים – "לא עוד 'מסייר' (אדון בצרפתית), לא עוד 'מיסטר' (אדון באנגלית), בשמים יש אללה, בארץ – היטלר". כעבור שנה, החרוזים היו (בצרפתית) – "מדוע לברוח בבוא הגרמנים? אתם, הצרפתים המקיימים את דתו של הכלב. מי ביקש מכם לצאת למלחמה? אללה נמצא בשמים, והיטלר נמצא בארץ". בתימן באותו הזמן ניתן היה לשמוע רדיו רק של השידור האיטלקי (בעלי-בריתם של הנאצים), והמלך אבן-סעוד מערב הסעודית הודיע להיטלר, כי הוא "רוחש את הכבוד וההערצה העומקים ביותר לפיהרר של גרמניה". המלך פארוק ממצרים שלח לו מסר באביב 1941, בו אמר כי "הוא מלא הערצה כלפי הפיהרר וכבוד כלפי העם הגרמני, אשר לנצחונו כנגד בריטניה הוא מייחל מכל הלב. בשם עמו הוא מייחל לכך שכוחות גרמניים יופיעו במצרים במהירות האפשרית וישברו את עול השלטון הבריטי הברוטלי והבלתי-נסבל". באותו הזמן, תמונות של היטלר הוצגו לראווה בחנויות בגדד, ובקהיר דיווח הפיזיקאי הצרפתי פייר שרומפף-פירון, אשר עבד עבור המודיעין הגרמני, כי "בעולם המוסלמי, מיוחסים לפיהרר כוחות על-טבעיים. הם משוכנעים כי יש לו 'ג'יני' (סוג של רוח הקודש במיסטיקה האיסלמית), אשר מגלה לו מה עליו לעשות וכיצד עלינו לנהוג. מלבד זאת, הוא הנביא אשר עומד כנגד היהודים".
הבאתי טיפה מן הים, אך בעידן הפוליטקלי קורקט אסור להזכיר את הדברים הללו. הערבים המסכנים הם המדוכאים, וסגן הרמטכ"ל בדימוס ומראשי האופוזיציה בימינו מזהה תהליכים מדאיגים דווקא בקרב היהודים…
מישהו עדיין מודאג מהכחשת השואה שהייתה לפני שמונים שנה? אני לא. מה שמדאיג אותי בהרבה היא ההתכחשות שלנו לשואה שמתכננים לנו בני-בריתם של הנאצים בעזה ובשכם, ברמאללה ובג'נין, וגם באום-אל-פאחם, בסכנין, בעכו, ביפו ובלוד. ומי שלא לומד מההיסטוריה, יוכל לבוא בטענות רק כלפי עצמו. התזכורת שקבלנו לפני שנה וחצי היא אולי האחרונה שנקבל בטרם בוא האסון הנורא, הבה נתחיל להתיחס לדברים ברצינות…
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון
הערת העורך: 'ג'יני' או ג'ין זה סוג של שד בעולם המוסלמי
יהודי צריך להיות מוכן להקריב את חייו במקום לעבוד עבודה זרה. אבל מה אם הוא יבחר נגד ההלכה ולא יקריב את חייו. התלמוד קבע שהעונש למי שעובד עבודה זרה מתוך אהבה ויראה אינו כמו העונש למי שאין לו תירוץ זה. רוב הפירושים מבינים שאהבה ויראה, פירושם אהבת אדם או יראת אדם. אולם לרמב”ם יש הבנה שונה של אהבה ויראה, שהר”ן מבקר.
וז”ל: והרמב”ם ז”ל פי’ בפ”ג מהל’ ע”א מאהבה כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכה שהיתה נאה ביותר או שעבדה מיראתו לה שמא תריע לו כמו שמדמים עובדיה שהיא מטיב’ או מריעה אבל לא קבלה עליו באלוה פטור. והא לא מחוור לי דכיון שעומד צורה זו על שהיא מטיבה ומריעה אף על גב דלא קבלה עליה באלוה חיי’ מיתה דלא גרע ממקטר לשד דאמרינן בגמר’ היינו עובד ע”א וסתם מקטר לשד שאינו מקבלו באלוה ואפ”ה קרי לי’ ע”א. ועוד אמאי לא תריץ לי’ במקטר לשד שאינו מקבלו באלוה וזהו בעל אוב דליכא אלא לאו אלא משמע לי דכל שעושה איזה עבודה לשום צורה כדי שיגיע ממנה איזה תועלת הרי נתן לה אלהות ושררה על זה הענין ולפיכך עובדה והיא ענין ע”א. כנ”ל:
פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף יט
המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו, חייב משום עובד עבודת כוכבים.
עיין טור ובית יוסף לרקע פסק ההלכה.
מי שלא מסתיר את עיניו מן המציאות יגלה שיש מוסלמים שמקטרים לשד
תרגום מאנגלית מחברת PEW RESEARCH שחקר מה המוסלמים אומרים על עצמם
בסך הכל, המוסלמים במרכז אסיה וברחבי דרום ומזרח אירופה (רוסיה והבלקן) נוטים לפחות לומר ששדים (שהם קוראים ג’ין) הם אמיתיים. במרכז אסיה, טורקיה היא המדינה היחידה שבה רוב (63%) מהמוסלמים מאמינים בשדים (בג’ין). במקומות אחרים במרכז אסיה, כחמישית או פחות מוסלמים מקבלים את קיומו של שדים (ג’ין). בדרום ובמזרח אירופה, פחות מארבעה מתוך עשרה בכל מדינה שנסקרה מאמינים ביצורים העל-טבעיים הללו.
באופן כללי, מוסלמים שמתפללים מספר פעמים ביום נוטים יותר להאמין בשדים (בג’ין). לדוגמה, ברוסיה, 62% מאלה שמתפללים יותר מפעם אחת ביום אומרים שקיים שדים (ג’ין), לעומת 24% מאלה שמתפללים בתדירות נמוכה יותר. פער דומה מופיע גם בלבנון (+25 נקודות אחוז), מלזיה (+24) ואפגניסטן (+21).
הסקר גם שאל אם המשיבים ראו אי פעם את השדים (ג’ין). ב-21 מתוך 23 המדינות שבהן נשאלה השאלה, פחות מאחד מכל עשרה דיווחו שראו את השדים (ג’ין), בעוד השיעור הוא 12% בבנגלדש ו-10% בלבנון.
חשוב לציין שבעוד שהאמונה בשדים (בג’ין) נפוצה, מעטים יחסית המוסלמים במדינות שנבדקו מאמינים שזה חלק מקובל מהמסורת האסלאמית להציע לשדים (לג’ין) מנחות. כפי שנדון בפרק 6, בנגלדש היא המדינה היחידה שנסקרה בה יותר מחמישית מהמוסלמים (28%) אומרים שהפניות לשדים (לג’ין) מקובלות. ב-18 מהמדינות, לא יותר מאחד מכל עשרה אומרים שזהו נוהג מקובל.
לפי דיווחים באינטרנט הקטרת לבונה וכדומה זה חלק מן המנחות שנותנים לשדים.
וכך מצאתי סרטון באנגלית באינטרנט על מוסלמים המקטירים סוג של קטורת לשדים
