מלכות, עמלק, ומקדש, האם יש סדר, המחייב? – רב אלישע וולפסון

שיעורו של הרב וולפסון – מלכות, עמלק, ובית המקדש (מבוסס על דבריו בוידיאו ביוטוב)

א. היחס לתגובת עמלק והפגיעה בכסא ה'

• סתירת המקורות וישובה: פרשת "כי תצא" חותמת בציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק… תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מאידך, בספר שמות נאמר: "כי מחה אמחה את זכר עמלק". המדרש מעלה את התהייה: האם המלאכה מוטלת עלינו ("תמחה") או שמא על הקב"ה ("מחה אמחה")? המדרש משיב כי המעבר ללשון אלוהית חריפה התרחש כאשר עמלק "פשט ידו בכסא".

• המקדש ככסא ה' והזהות העמלקית: מבחינה כרונולוגית עמלק ההיסטורי לא החריב את ירושלים. עם זאת, המדרש דורש את הפסוק "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" ומלמד כי מקום המקדש הוא-הוא כסא הכבוד. מכאן שכל צר, אויב או גורם המצר לבניין המקדש (כמו המן ועשרת בניו בימי בית שני) יונק משורשו של עמלק. שמו וכסאו של הקב"ה נותרים כביכול "חסרים" ובלתי שלמים כל עוד אין שכינה שוכנת בציון.

ב. סדר שלוש המצוות לפי חז"ל והרמב"ם

• הסדר ההלכתי: המסכת סנהדרין (דף כ ע"ב) והרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות, פרק א) פוסקים כי בני ישראל נצטוו בשלוש מצוות עם כניסתם לארץ, לפי סדר מוגדר:

  1. העמדת מלך.

  2. הכריתת זרעו של עמלק.

  3. בניין בית הבחירה.

• מקורות הפסוקים: הרמב"ם לומד את הקדימות של מלך למלחמת עמלק מתוך הציווי לשאול המלך ("אותי שלח ה' למשוחך למלך… עתה לך והכית את עמלק"), ואת הקדימות של מחיית עמלק לבניין הבית מתוך המקרא בדוד ("ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו… ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים…").

• תפיסת העיכוב ההלכתי: פוסקים שונים (ורבי דוד מקארלין בעל "שאילת דוד" בראשם, בתשובה לניסיונות חידוש הקורבנות של רבי יחיאל מפריז והרב קלישר) הבינו מסדר זה כי אין מקום לעסוק בבניין המקדש או בחידוש העבודה בטרם הושתתה מלכות בישראל ונכחד זרע עמלק לחלוטין.

ג. פירכת התפיסה המעכבת (טיעוני הרב וולפסון)

• סדר קדימויות מול חובת ביצוע מיידית: כפי שמדגיש ספר "החינוך" (מצוה תתפ"ג), חובת מחיית עמלק מוטלת על כל יחיד וציבור בכל עת שנוצרת אפשרות מעשית. הסדר המוזכר בחז"ל קובע סדר עדיפויות הנדרש רק כאשר כל המצוות פתוחות לפנינו בו-זמנית; אין הוא מהווה תנאי מעכב המתיר להימנע מקיום מצווה זמינה.

• ראיות מן ההיסטוריה המקראית:

  • בית ראשון: נבנה בימי שלמה אף על פי שזרע עמלק לא נכחד כליל מן העולם (שהרי אגג והבאים אחריו הוסיפו להתקיים).

  • בית שני: נבנה בימי שבות ציון ללא מלך מכהן, תוך דיכוי והפרעות מצד "צרי יהודה ובנימין". הנביא חגי אף הוכיח את העם על העיכוב בבנייה ("העת לכם אתה לישב בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?").

• הבחנה בין תקופת המשכן לזמן החורבן: הסדר התלמודי עסק במצב שבו המשכן היה קיים, ועבודת הקורבנות, המנורה והקטורת התקיימו כסדרן (וכעת נדרשה רק הקביעות של "בית הבחירה"). כיום, כאשר המקדש חרב ומצוות עשות רבות מבוטלות, עצם היכולת המעשית להקים מקדש יוצרת חיוב עצמאי ומיידי שאינו תלוי בשלבים המקדימים.

הערה על ידי שלמה משה שיינמן:

על פי מאמרו של הרב דוד בר-חיים בנושא, קיימות שתי מצוות נפרדות:

1. "ועשו לי מקדש" – מצווה שהחלה כבר כשעם ישראל היה במדבר.

2. קביעת מקום קבע ל"בית הבחירה" – התנאים למצווה השנייה התקיימו בימי דוד.

כאשר אנו בונים מחדש את המקדש, אנו מקיימים את המצווה של "ועשו לי מקדש", שאינה תלויה בסדר אירועים כלשהו כמו העמדת מלך או המלחמה בעמלק.

לאחר שדוד קיים את המצווה לקבוע את מקום הקבע לבית הבחירה, איננו צריכים עוד לחכות למלך או המלחמה בעמלק בימינו.