ה"חפץ חיים" – תורה אור הערה לפרק ג ולדעתי זהו מה שאמר הכתוב בקרא דבתריה: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל – פרשת ואתחנן פרק ד פסוק מד

דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק מא – מד
(מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי:
(מג) אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמְנַשִּֽׁי:
(מד) וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

חפץ חיים – תורה אור הערה לפרק ג: ולדעתי זהו מה שאמר הכתוב בקרא דבתריה וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל היינו שמרע"ה הראה הוראה לבני ישראל שכולם יתנהגו באופן כזה שבמה שיוכלו לקיים רצון השי"ת יראו לקיים אף שלא יוכלו לגמור הדבר.

ועכשיו אציג את גוף המאמר:

חפץ חיים – תורה אור פרק ג

בו יבואר שלימוד עניני הקרבנות מציל לאדם מכל הקטרוגין שיש עליו

כמה חביבה עניני קריאת תורת הקרבנות לפני הש"י שאפילו בעת שהיו מקריבין הקרבנות היה גם כן מצוה לקרות תורת אותו הקרבן וכדאיתא במדרש תנחומא על פסוק צו את אהרן ואת בניו לומר זאת תורת העולה כלומר שיאמר לבני ישראל שיתעסקו בקריאת העולה שאע"פ שמקריבין עולה עוסקים היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה עכ"ל המדרש. וביאור הדבר נראה דכשם שקבע הקדוש ברוך הוא שיתוקנו פגמי העונות למעלה ע"י מעשה הקרבן כן קבע עוד לתקן בשורש הענינים ע"י התורה שהיא שורש הקרבנות ציום הקדוש ברוך הוא שיקראו ג"כ הפרשה של אותו הקרבן וכמו שאמרו חז"ל ביומא (דף ו') אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מנין שאף מקרא הפרשה מעכב ת"ל זה הדבר אשר צוה ה' אפילו דיבור מעכב. וע"כ גם היום אם מצות מעשה הקרבנות בפועל אין לנו בעו"ה שהמקדש חרב עכ"פ מצות לימוד הלכותיהן הלא יש גם לנו ונתקן כל הענינים בשורש הדברים למעלה ולמה נתרשל מזה ואדרבה עלינו להתחזק יותר לקיים מה שבכחנו עכ"פ אחרי שאין לנו עבודה אחרת כ"א זאת ובפרט שהקב"ה חושב לנו ד"ז כמעשה ממש וכנ"ל. וכעין זה מצינו לחז"ל [מכות ט'] על הפסוק אז יבדיל משה שלש ערים וגו' אף ע"פ שידע משה רבינו ע"ה שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען*[i]) אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה. וז"ל הזוה"ק במדרש הנעלם פרשה וירא א"ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניני דקורבניא ותקרובתא [דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן] ויכוין בה [ר"ל שתהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר עי"ז אותו החטא שבא עליו אותו הקרבן] ברית כרותה היא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד לון אלא טיבו עכ"ל וע"ש עוד שאליהו הנביא גילה מענין זה הסוד לר' פנחס עיין שם:

והנה מזה המאמר לבד נוכל להבין גודל הזריזות ללימוד הלכות הקרבנות כי הלא ידוע שטבע האדם כשיש לו איזה משפט לפני מלך ב"ו והוא יודע שיש עליו מקטרגים ורוצים להלשין עליו כמה תחבולות הוא עושה בכל מיני השתדלות שבעולם שלא יעמדו אז להלשין עליו באשר שחיי נפשו תלויים בזה וכ"ש אם יכול בפעולותיו לעשות שאלו המקטרגים גופא לא יוכלו לעשות לו שום רעה אלא טובה לפני המלך בודאי היה עושה זה בכל כחותיו וממש היה מוסר נפשו ע"ז ואם כן בעניננו ג"כ הלא כ"א יודע את נגעי לבבו שיש לו עונות הרבה וממילא עי"ז יש עליו כמה מקטרגים ר"ל כי מכל עון נברא מקטרג אחד [כדאיתא באבות פרק ד'] וידוע כח המקטרגים כמה גדול ונורא הוא מאד שכל אחד רוצה לבלוע דמו ונפשו של אדם [כי אפי' אצל יהושע בן יהוצדק הכהן גדול כתיב בזכריה ג' ויראני את יהושע בן יהוצדק הכהן גדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו] וכשיש לנו איזה עצה ותחבולה להשקיט רוחם שלא יוכלו לקטרג עלינו ואדרבה יזכירונו לטוב לפני הש"י כמה אנו חייבן לתת לבנו להעצה ההיא ולא להתעצל בזה באשר שבזה תלוי חיי נפשנו בזה ובבא אם לא ימצא מקטרגים עלינו. ולך נא ראה את קדושת המאמר הזה שבזוה"ק דהנה איתא במגילה ט"ז בשעה שבא המן להלביש את מרדכי ולהרכיבו על הסוס אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה [שהיה דורש בענינו של יום וט"ז בניסן היה יום תנופת העומר רש"י] כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוס מיחד בידו מירתת א"ל לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קאתי זילו מקמיה דלא תכוו בגחלתי בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אוריך המן עד דסליק מרדכי לצלותיה א"ל במאי עסיקתו א"ל בזמן שבהמ"ק קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלא קומצא דסולתא ומתכפר ליה א"ל אתא מלא קומצא דידכו ודחי לעשרה אלפי ככרי כסף דידי עכ"ל הגמרא ולכאורה יפלא האם עת כזה שיש מלשין על האדם ורודף אחר נפשו בכל שעה להמיתו ממש מסוגל ללמוד עניני הקרבנות. אלא הוא הדבר שכתוב בזוהר הקדוש דזכות לימוד הקרבנות מועיל כ"כ שאפי' מי שהוא מיוחד ללמד קטגוריא על האדם לא יכול לעשות לו רע אלא טוב וענין זה נתקיים אצל המן דהנה ידוע דלית מאן דמעורר קטיגוריא כהמן כמו שאמרו חז"ל לית מאן דידע לישנא בישא כהמן ולבסוף ע"י דיבורו בעצמו ניסבב באותו יום גדולה ותפארת למרדכי וכמו שכתוב בקרא ויאמר המן בלבו למי יחפוץ וגו' יביאו לבוש מלכות וגו' ונתהפך זה ע"י זכות לימוד הקרבנות כמו שאמר המן בעצמו אתא מלא קומצא דידכו וכו' היינו לימודכם שאתם לומדים כעת שעולה במקום קרבן [וכמו שפירש המהרש"א שם] וזהו שסיפרו לנו חכמינו ז"ל מעשה דמרדכי ולימודו עם התלמידים להורות שאפי' בעת שצר לו להאדם מאד אל יפטור עצמו מלימוד עניני הקרבנות דבר יום ביומו כמו שעשה מרדכי אף שאחר חורבן הבית היה וזכות זה יכול להצילו מכל צרה:

[i] חפץ חיים – תורה אור הערות פרק ג

*) ולדעתי זהו מה שאמר הכתוב בקרא דבתריה וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל היינו שמרע"ה הראה הוראה לבני ישראל שכולם יתנהגו באופן כזה שבמה שיוכלו לקיים רצון השי"ת יראו לקיים אף שלא יוכלו לגמור הדבר.