הטקסט שלהלן הוא סיכום של בינה מלאכותית (עם תיקונים קלים) להרצאת יוטיוב שניתנה על ידי הרב טוביה סינגר, ובה הוא מסביר כי חכמי ישראל שתרגמו את תרגום השבעים לא תמכו באידאולוגיית “הלידה מבתולה” של עובדי האלילים של ה־J-Man. האתר שלנו מביא את סיכום ההרצאה, מאחר שקיימות בעיות רוחניות מסוימות הכרוכות בביקור ביוטיוב.
סרטון היוטיוב של הרב טוביה סינגר (פורסם ב־3 באוגוסט 2025 – ט’ או י’ באב תשפ״ה) עוסק בטיעון נוצרי נפוץ בנוגע לתרגום ישעיהו ז׳:י״ד בתרגום השבעים, שהוא תרגום יווני של התנ״ך. הדיון מתמקד בטענה שהמילה העברית “עלמה” (שמשמעותה “אישה צעירה”) תורגמה ליוונית כ־ parthenos, שמפורשת לעיתים כ“בתולה”, ובכך תומכת בפרשנות נוצרית לנבואת לידה מבתולה.
הרב סינגר מפריך טענה זו ומסביר כי תרגום השבעים המקורי, שתורגם סביב שנת 256 לפנה״ס על ידי 70 או 72 זקנים, נועד לספריית אלכסנדריה וכלל רק את חמשת חומשי תורה, ולא את ספר ישעיהו. תרגומים מאוחרים יותר של התנ״ך ליוונית, כולל ישעיהו, נעשו על ידי יהודים ונוצרים קדומים, כגון אבות הכנסייה במאה השלישית, ובכללם אוריגנס, אשר התאימו את התרגומים לפרשנויות של הברית החדשה. הרב סינגר טוען כי המילה “parthenos” ביוונית אינה פירושה הבלעדי “בתולה”, ומביא דוגמאות, כגון בראשית ל״ד:ג׳–ד׳, שם המילה משמשת לתיאור אישה שאינה בתולה. הוא גם מפנה למשלי פרק ל׳, שבו המילה “עלמה” משמשת בהקשרים שאינם מרמזים על בתולין, כגון אישה הנואפת.
הרב סינגר מאתגר את הטענה שלפיה קיימים כתבי יד יווניים קדם־נוצריים של ישעיהו ז׳:י״ד שבהם “parthenos” משמש במשמעות של “בתולה”, וטוען כי אין כתבי יד כאלה. הוא מדגיש כי תרגומים יווניים מאוחרים יותר כולם כונו בשם “תרגום השבעים”, דבר שגרם לבלבול, בניגוד לתרגומי התנ״ך לאנגלית שלהם שמות מובחנים (כגון King James, NIV). הוא מספר על עימותים עם מיסיונרים נוצרים, ובייחוד מארגון “Jews for J-Man”, ומציין את נטייתם למחוק את תגובותיו באינטרנט כדי להימנע מדיון. הרב סינגר מדגיש את היעדר הראיות לקיומו של תרגום שבעים קדם־נוצרי לישעיהו ז׳:י״ד המשתמש ב־“parthenos”, ומעודד את הצופים לעשות לייק ולהירשם לערוץ ההרצאות שלו.
תוספת
בעת החדשה, ישנם רבנים ליברליים הטוענים כי עבודת ה׳ בשיתוף עם אלהים של אחרים, היא עבודה זרה עבור יהודי, אך אינה נחשבת עבודה זרה עבור גוי.
חכמי ישראל שתרגמו את חמשת חומשי תורה ליוונית עשו כל שביכולתם למנוע מהגויים אמונה בה׳ בשיתוף עם אלהים של אחרים.
קטע זה הוא ברובו מובאה מתוך מאמר באנגלית רחב יותר שכותרתו:
הוכחת תרגום השבעים
חברותא מסכת מגילה דף ט
ותניא, אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית, לא התירו – אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך דלקמן. אבל בשאר ספרים – לא התירו. ואם כן, ברייתא דלעיל דקתני דאין ספרים נכתבים בכל לשון – רבי יהודה היא.
ומהו אותו מעשה דתלמי המלך?
דתניא: מעשה בתלמי המלך [שהיה מלך מצרים], שכינס שבעים ושנים זקנים מישראל, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא ידעו איש על רעהו, ולא גילה להם על מה כינסן.
ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם בנפרד, ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם!
נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת, ושינו כולם בספרם אותם י"ג שינויים – באותם מקומות…
בפסוק העוסק בתפקיד השמש והירח, שנאמר בו: “אשר חלק ה׳ אלוקיך אותם לכל העמים” (דברים ד׳:י״ט), הוסיפו מילה כדי שייקרא: “אשר חלק ה׳ אלוקיך להאיר לכל העמים”, כדי למנוע הבנה מוטעית שלפיה גרמי השמים ניתנו לגויים כדי שיעבדו אותם.
רש״י וכן רבי אברהם מן ההר מסבירים שאילו לא היו מוסיפים את המילים “להאיר”, היו הגויים עלולים להסיק בטעות " בן נח מותר בעבודה זרה".
פירוש “דף על הדף” על אותו קטע בגמרא מוסיף, שכיוון שהקב״ה נתן את השמש והירח (והכוכבים) להאיר לכל ולגרום תועלות גדולות נוספות, עלולה הייתה להיווצר טעות, ולחשוב שמתוך הכרת הטוב ראוי להשתחוות להם ולעובדם. ולאור זה נבין במקרא (ואתחנן ד, יט) "פן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", וברש"י וז"ל להאיר להם (עי' מגילה ט ב), דבר אחר לאלהות, לא מנען מלטעות אחריהם וכו' (ומקורו ע"ז נה א), עיין שם. ושני הפירושים עולים בקנה אחד, שמכיון שחלק להם להאיר ולפעול עוד טובות גדולות, היא הנותנת מקום לטעות ולחשוב שמחמת חיוב הכרת הטוב והבעת תודה נכון להשתחוות להם ולעבדם. ולהסיר טענה זו באה האזהרה "ופן תשא", שאין חיוב הכרת טובה למי שמוכרח במעשיו ואינו בעל בחירה, ואדרבה הכרה זו לע"ז תחשב. וזהו מה שהוסיפו רבותינו לתלמי המלך "אשר לא צויתי לעבדם", ואין להכיר להם טובה על עשותם רצון קונם בלי שום בחירה, וממילא מובן שאסור להשתחוות להם.