בריכות שחייה איכותיות יותר לעומת לאומנות ערבית ותיאולוגיה אסלאמית

פורסם ב: הערות על החברה | 0
יום שלישי, ה' תמוז התשפ"ה

שיעור שחיה בערבית

אתמול זכינו לשיעור נוסף בפסיכולוגיה של המאבק על הארץ הזאת. לנוכח הטבח הנורא בעוטף מול אויב נחשל עם נשק מיושן לעומת ההצלחה האדירה באיראן מול מדינה עוצמתית הגדולה מישראל הן בשטח, הן באוכלוסיה, הן במאגרי טבע, מדינה החולשת על מערך שלם של מדינות וארגונים ברחבי המזרח התיכון הסרים למרותה – לנוכח הניגוד הזועק לשמים בין הצלחה לכשלון, בין תשועה לאסון, מובן לכל מי שמשתדל מעט להתבונן, כי לא בכח הצבאי ובעוצמה הכלכלית והמדינית טמונים המפתח לנצחון, כי אם בתחום אחר לגמרי – ברוח, בחזון, באמונה בצדקת המאבק. ובדיוק במקום זה, בו נפגשת הפסיכולוגיה בפוליטיקה, במקום בו נושק הרעיון הפנימי בהתרחשות החיצונית – זכינו לשיעור מאלף בתחום, כאשר ועדת הכנסת דנה בבקשה להדיח את ח"כ איימן עודה בשל התבטאותו, בה השווה את החטופים הישראלים למחבלי החמאס.
מכיון שעודה עבר את הגבול גם בעיני רבים באופוזיציה, אשר בימים כתיקונם רואים בו שותף פוטנציאלי ל'קואליציית השינוי', התמיכה בהרחקתו כללה גם סיעות כמו 'יש עתיד', אשר נציגה סימון דוידסון הצביע בעד ההדחה. הצבעה זו זכתה לתגובה חריפה מח"כ אחמד טיבי, יועצו של ערפאת אשר בכל מדינה אחרת היה תלוי בככר העיר ובישראל הוא יושב בפרלמנט וזוכה לכבוד ולהערכה. טיבי הצליף בדוידסון – "כל הקדנציה הוא הרבה לדבר איך הוא עזר לערבים לבנות בריכות שחיה, אבל בכנסת, הוא דווקא בחר 'להטביע' ערבים יחד עם ברוך מרזל וסון הר-מלך שמחאו לו (ולפנינה תמנו) כפיים".
תגובתו ה'שנונה' של דוידסון המשיכה את משל הבריכה –  "אני עוזר לחברה הערבית ללמוד לשחות, אתה משאיר אותם ברדודים."
ובתרגום לשפת הנפש – אחמד, אחמד, אתה לא יודע מה טוב בשבילך! תקשיב לעצתי, אני יודע יותר טוב. למה אתה מתעקש להזדהות כפלשתיני? הרבה יותר טוב להיות ישראלי. אנחנו מעניקים לכם תנאים חומריים טובים יותר מכל מדינות ערב, אפשרויות לקידום כלכלי וחברתי, תרבות, השכלה, מה לא? על זה אתה מוותר בשביל לאומיות פלשתינית? תראה מה קורה בעזה! אתה צריך להיות אסיר תודה על כך שהגענו לארץ שלא הצמיחה כלום והפכנו אותה למעצמה כלכלית, פיתחנו את החקלאות, הקמנו תעשיית היי-טק, היה כאן מדבר שממה, והפכנו אותו לגן פורח!
אכן, עונה לו אחמד טיבי, אבל המדבר היה שלנו, והגן הוא שלכם! לא על הלחם לבדו יחיה הערבי, ורק יהודי נטול כל זהות לאומית, נטול כל שייכות למורשת שלו, נטול כל חוט שדרה רעיוני וכל זיקה אמיתית לארץ – יכול לחשוב שגם הערבי יוותר על כבודו ומורשתו תמורת היי-טק ותרבות הצריכה של המערב הנוצץ. ואגב, אחמד טיבי הוא אדם חילוני למהדרין, אך זה לא משנה אצל הערבים – אנשי החמאס הדתיים ביותר ואנשי בל"ד החילוניים וכל מה שביניהם – כולם כאחד מזדהים עם המאבק בישראל, כולם כאחד אינם מוכנים למכור את כבודם הלאומי, כולם כאחד רואים באל-אקצה את סמל המאבק. אצלנו, לעומת זאת, הימין והשמאל מתווכחים על השאלה האם מטרת המלחמה היא הכנעת החמאס וחיסול הטרור או החזרת החטופים. אך מעטים מאד מוכנים לומר, כי המאבק הוא על כיבוש אדמתנו הגזולה בידי זרים, ויחידי סגולה ממש מבינים, כי שורש המאבק הוא על כבודו של א-להי ישראל והכנעת אלהי הרצח של האסלאם.

בריכות שחיה לא יקנו את הלאומיות הערבית, והערבים אינם זקוקים ליהודים מתנשאים ש'ילמדו' אותם לשחות במי הישראליות. הרדידות, לדאבוננו, אינה נחלתו של אחמד טיבי, אך היא מצויה בשפע בקרב אותם יהודים, השוגים באשליות הדו-קיום וסבורים, כי בריכות שחיה יפתרו את הסכסוך ויאפשרו לערביי ישראל להשתלב בחברה הישראלית ולצמצם את הפערים החברתיים, שמהם, כביכול, נובע המרמור שלהם, ולא מהעובדה, שישראל היא מדינה יהודית שתחתיה אמורה לקום פלשתין. ועד שאותם יהודים תוהים ומבולבלים לא יתחילו לשחות בים התלמוד וישתו מהמים החיים של התורה הקדושה לכל רוחבה ועומקה, ימשיכו מימין ומשמאל לשגות בקונספציות שכבר הובילו אותנו לאסונות ולדמיין שההטבות הכלכליות יהפכו את ערביי ישראל לאסירי תודה כלפינו. למעשה, ככל שהערבי יותר משכיל, יותר אמיד, יותר מתקדם – כך תודעתו הלאומית יותר מפותחת, והוא יותר מבין, כי הוא אינו נזקק לסימון דוידסון או לכל יהודי אחר שילמד אותו לשחות. הוא שוחה מצוין, תודה רבה, והבריכה שלו צבועה בצבעים של דגל פלשתין. במקום לנסות ללמד אותם, הגיע הזמן שאנחנו נקפוץ למי החיים שנטשנו בעוונותינו, נשוב למושגים התורניים האמיתיים והמקוריים, לזהות היהודית המושרשת בסיני, שמכחה – ורק מכחה – יונקת הזכות שלנו לרשת את הארץ ולהוריש ממנה את אחמד טיבי וחבריו. אם לא נעשה כן, חלילה, אויבינו ישמחו להשליך אותנו לים, ואז לא יעזרו לנו כל שיעורי השחיה.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.