"והיה ביום ההוא: לא יהיה אור יקרות (כתיב יקפאון, והקרי וקפאון) וקפאון" – זכריה יד,ו
חברותא מסכת פסחים דף נ עמוד א
כתיב "והיה ביום ההוא: לא יהיה אור יקרות וקפאון".
והוינן בה: מאי "יקרות וקפאון"?
אמר רבי אלעזר: זה אור החמה בגבורתה, שהוא יקר וחשוב בעולם הזה, ויהיה "קפוי" לעולם הבא!
"קפוי" הוא ביטוי לדבר קל, והוא תרגום של "צף". שכל דבר קל צף על פני המים.
וכונת הפסוק, שלעתיד לבוא יאיר אור גדול, שלעומתו יהיה אור החמה של עכשיו קל ובלתי נחשב.
רבי יוחנן אמר: אלו הן הלכות נגעין ואהלות. שיקרין הן בעולם הזה, וקפויין הן לעולם הבא.
שבעולם הזה הן הלכות חמורות וקשות. אבל לעולם הבא יהיו קלות ופשוטות לכל. משום שאז תמלא הארץ דעה [ועיין במהרש"א].
ורבי יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם עשירים, שאינם טובים לפני המקום. שיקרין וחשובים הן בעולם הזה, וקפויין, קלים ובלתי חשובים הן לעולם הבא.
חברותא מסכת פסחים דף נ עמוד א
כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי, חלש ואיתנגיד [חלה וגוע. שפרחה רוחו למעלה].
כי הדר [כששבה אליו רוחו], אמר ליה אבוה: מאי חזית שם בעולם העליון?
אמר ליה רב יוסף: עולם הפוך ראיתי. אנשים שהם עליונים וחשובים בעולם הזה, הרי הם נמצאים למטה בעולם העליון. ואלו שהם תחתונים ובלתי חשובים כאן, נמצאים שם למעלה.
אמר לו רבי יהושע בן לוי: בני, עולם ברור ראית! שאותם שנמצאים שם למעלה, הם החשובים באמת.
ושוב שאלו: ואנן, שתלמידי חכמים אנחנו, היכי נמצאים אנו התם?
אמר ליה: כי היכי דאיתו אנן הכא – הכי איתינן התם! כשם שאנו חשובים ונכבדים בעולם הזה, כן אנו בעולם העליון.
עוד סיפר: ושמעתי שהיו אומרים שם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו!
ועוד שמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות, אין אדם יכול לעמוד במחיצתן.
והוינן בה: ומאן נינהו "הרוגי מלכות"?
אילימא רבי עקיבא וחבריו [עשרת הרוגי מלכות], וכי כל מעלתם היא רק משום שהרוגי מלכות היו, ותו לא?
ומשנינן: אלא על הרוגי לוד נאמר כן.
שפעם אחת אירע שנמצאה בתו של המלך הרוגה. ואמרו שהיהודים הרגוה. והודו שני אחים [לולינוס ופפוס] על הריגתה, ומסרו עצמם להריגה. ובכך הצילו את כל ישראל.
רבינו חננאל מסכת פסחים דף נ עמוד א
וכיון שהזכיר אם לא עבר הצופים חוזר דש"מ עד הצופים מירושלים הוא חשוב הוצרך מהאי קרא והיה ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' ואמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים עד שעה שהסוס רץ ומציל פי' חצי היום שהצל של סוס תחתיו ומפני זה פתח והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון פי' ר' אלעזר אור שהוא יקר בעולם הזה כלו כדכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור וכתיב (שמואל א ג א) ודבר ה' היה יקר בימים ההם קפוי הוא מצוי לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד הרבים בזול הוא דכתיב (יואל ג א) ביום ההוא אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו ריש לקיש דרשו בתלמוד נגעים ואהלות שהוא יקר עכשיו כו' ור' יוחנן אמר אלו בני אדם שנראין בעולם הזה יקרים ונכבדים קפויים הם לעולם הבא כי הא דיוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש כאלו פרחה נשמתו איתפח אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה כלומר היקרים החשובים בעולם הזה כדכתיב (ישעיה יג יב) אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר ראיתי אותם תחתונים במדרגה התחתונה והיורדים בעולם הזה ראיתי בעליה למעלה מאלו אמר ליה בני עולם ברור ראית כלומר האמת שם הוא שהוא לשם עליון הוא העיקר אמר ליה ואנו אנה מקומנו אמר ליה אנו חשיבותינו התם כי הכא ושמעתי אשרי מי שיבא לכאן ותלמודו בידו יש מי שאומר שגורס על פה כי הלך וגרסתו עמו ויש מי שמפרש מי שיבא בכאן ומעשיו מיסדים ותלמודו שקיים כל מה שלמד נמצא כאלו הביא ראיותיו עמו והרוגי מלכות אין כל בריה ולשון יכולה במחיצתן ואסיקנא לאו ר"ע וחבריו דהללו מעלתן גדולה זולתי מצות הריגתם אלא שני אחים שהיו בלוד בשעה שנמצאת בת קיסר הרוגה ובקשו להרוג כל יהודי בשבילה ואמרו שני האחים אנו הרגנוה כדי להציל כל ישראל ונהרגו הן וכו':
מראית העין מסכת פסחים דף נ עמוד א – החיד"א
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. לפי מ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם מרז"ל דבעת הפטירה בא מלאך ומזכירו כל התורה שלמד ע"ש אפשר דודאי צריך זכות גדול לזה ונאמר בו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דזכה דבא מלאך והזכירו. ועמ"ש בפתח עינים בס"ד:
פתח עינים מסכת פסחים דף נ עמוד א – החיד"א
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. מלבד הפשט. אפ' דהוא צדיק גמור או שב בתשובה שלימה וכל תורתו אשר עסק היא ברשותו ולא בחלקו של טורף הסט"א רק אתו עמו נאמר בו אשרי. א"נ במה שפירש מורינו הרב מהר"י זאבי זלה"ה כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת דנקט חכמתו בכינוי שזכה והוציא לאור חלקי התורה אשר קבלה נשמתו בהר סיני ובעגל נפלו ניצוצי התורה בסט"א והוא העלה אותה וזהו חכמתו השייך לשרש נשמתו לזה צריך יראת חטא. אבל משכחת לה לפום חורפא לקלוט מהאויר שהחכמה שנאמרה בעלמא וכבר היא מוצאת יש בו כח לקלוט ע"ש באורך. וז"ש ותלמודו בידו תלמודו דייקא חלקו שקבל מהר סיני ועליו נאמר אשרי:
דף על הדף מסכת פסחים דף נ עמוד א
בגמ': אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
עי' תשב"ץ (לר"ש בן צדוק תלמיד מהר"ם) סי' תקכ"ט, שמבאר דהכוונה 'ותלמודו בידו' – וקיום מצוות בידו, כשהצדיק נפטר מן העולם בא מלאך ומזכיר כל מה שלמד לשמה, ועל זה אמרינן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
שהיו אומרים אשרי שבא לכאן ותלמודו בידו כו'. יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים:
פני שלמה מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
שם ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. י"ל ע"פ הגמ' עירובין [דף נ"ד ע"א] וממדבר מתנה, מי שמשים עצמו כמדבר נתנה לו במתנה, א"כ הוי תלמודו ממש.
חברותא מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
ושמעתי שהיו פמליה של מעלה אומרים, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שיודע לגרוס את תלמודו!40
חברותא – הערות בבא בתרא דף י עמוד ב הערה (40
(40). על פי רבינו גרשום. והמהרש"א פירש דהכונה על דברי התורה שהעלה על הכתב, 'כי עיקר הלימוד שנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים סופרים'.
מרן ה"חפץ חיים" – תורת הבית פרק ו
איתא בפסחים דף נ' רב יוסף בריה דריב"ל איתנגיד (גוע ופרחה רוחו) כי הדר א"ל אבוה מאי חזית א"ל כו' ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו זה בודאי אינו נקרא כ"א כשהוא בקי בה בע"פ ה) צריך האדם להתבונן ומה אם הוא לומד רק איזה ד"א ידוע הוא שהוא מקיים בזה מ"ע וכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד עאכ"ו כשהוא לומד מסכת כמה פעמים עד שנעשה בקי בה בע"פ כמה היא מליצה עבורו למעלה להצילו מן הגיהנם ומכל כחות הרעים הרודפים להנפש ולהעלותו לכל טוב לצרור בצרור החיים את ד' אלהיו ועיין במנורת המאור שמביא בשם מדרש תנחומא מעשה נורא מאחד שלמד כל ימיו מסכת חגיגה*) והנה כ"ז שכתבנו שנכון להאדם להיות בקי בע"פ הוא אפילו אם הוא עדיין בימי נעוריו וכ"ש כשמגיע**) קרוב לימי הזקנה שאז נוטים צללי ערב בודאי מן הנכון להכין באיזה לימודים שיהיו נכונים לימי הזקנה לחזור בהם פן ח"ו יחלשו מאוד עיניו וגם שיהיו נכונים לעת מצוא להשיב לפני האדון כל כשיאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית ומשנה ששנית וכמו שכתבנו למעלה:
אשר בן יעקב והמשניות "וְקֹבֵ֖ץ עַל־יָ֣ד יַרְבֶּֽה " – משלי י"ג, י"א
וראיתי בסה"ק שהפליגו מאוד בלימוד המשניות מפני שהוא יסוד התורה שבע"פ וכתבו שאשר בן יעקב הוא ממונה למעלה על לימוד המשניות (ורמז לדבר מאשר שמנה לחמו שמנה הוא אותיות משנה) וכל מי שהוא בקי בה אינו מניחו לראות פני הגיהנם וכשרוצה אדם להיות בקי בע"פ באיזה מסכת או איזה סדר משניות צריך להתנהג כמו שאמרו בע"ז דף י"ט על הפסוק הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות דהיינו שגריס הרבה יחד בפ"א ימעט (שאינו יכול לחזור על לימודו ומשכח) ואם הוא קובץ על יד (דהיינו מעט מעט)***) ירבה וע"כ חוץ מן השיעור שלומד כסדר איזה מסכת או איזה סדר משנה יראה שיתקבץ אצלו בכל שבוע עכ"פ דף אחד גמרא או איזה פרק משנה להיות בקי שם בע"פ [וזה הדף והפרק כיון שנעשה בקי בו בע"פ יראה שלא ישכח ממנו והעצה לזה שבעת שבתו בביתו או בעת אכילתו קודם ברהמ"ז יחזיר עליו בע"פ ויוכל לקרא עליו זה השלחן אשר לפני ד' כדאיתא באבות] ובהמשך הזמן יתקבץ אליו הרבה דפין ופרקים: