שירת הים – מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה? לפי יהושע רוזנברג, לא מדובר ברגשי רחמים לגוי אויב

http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/maasae1.pdf
מסקנת יהושע רוזנברג:
מצירוף כל המקורות, כולל סוגיית הבבלי התמונה עולה: בלילה שבו ירדו בני ישראל אל הים והיו נתונים בסכנה בקשו המלאכים פעמיים לומר שירה לפני ה'. בפעם הראשונה בקשו לומר את שירתם הקבועה והקב"ה לא הניח להם לומר לפניו שירה ואמר להם: מעשה ידי (כלומר ישראל, ובמקבילות: ידידיי, לגינותיי, בניי) טובעין בים ואתם אומרים שירה? אך לפנות בוקר, כאשר טבעו המצרים וישראל שרו את שירת הים לא רק שהתיר הקב"ה למלאכי השרת לומר לפניו שירה אלא אף הזמין אותם לשיר.

מומלץ לעיין בכל המקורות שהמחבר הביא כדי להסיק את מסקנתו במאמר שציינתי

http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/maasae1.pdf

ועוד אוסיף על מה שכתב יהושע רוזנברג, מה שכתוב במגילת תענית

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

/שבעה בכסלו/ בשבעה ביה יום טב. יום שמת הרודוס מפני שהיה הרודוס שונא את ישראל את החכמהם /החכמים/ ששמחה היא לפני המקום כשהרשעים מסתלקין מן העולם שנאמר וגם יד יי היתה בם להומם וגומר וכתיב ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וכתיב וידבר ה' אלי לאמר וכן הוא אומר איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא ואומר ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו וגומר ואותו היום שמת הרודוס עשאוהו יום טוב.

ויתכן שיש דעה בתלמוד בבלי שחולק.

בין כך ובין כך פוסק המשנה ברורה

משנה ברורה סימן נא

יש להפסיק בין במים ובין אדירים [יח] שהאדירים קאי על מצרים. ויאמר שירת הים [יט] בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו: