שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם – לפי האור החיים הקדוש, אכן פשט הכתוב הוא כי כל הכתוב ידבר במעשה יוסף

פורסם ב: דברי תורה | 0
אור החיים בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ה – ז
(ה) שמעון ולוי וגו’. אומרו אחים כי ישנם באחוה בטבעם ודעת אחת שוה כדעת אחים ודבר זה לא ישוה בכל אחים, או

לא’ השיטות, זה הבור של יוסף בדותן לפי ויקפדיה ומקור התמונה     CC BY-SA 4.0

ירצה לתת טעם למעשיהם אשר עשו במעשה שכם ובמעשה יוסף ואמר שטבעם בתגבורת יסוד האש. ותמצא שאמרו ז”ל (יומא כב א) שאול באחת ועלתה לו המלוכה ממנו ודוד בכמה ולא עלתה לו, והטעם הוא לצד כי שאול טבעו מזוג ודוד טבעו חם כאומרו (ש”א טז) והוא אדמוני, וה’ דן את האדם כפי הרכבתו, כי מי שגובר בו יסוד האש עם היות שיתעצם בכל עוצם הזריזות בעבודת ה’ לא ימלט מהשגיון, ובחלק מועט מהתעצמותו שיעשה אדם מזוג ירויח עצמו משגיאות. ואמר כי שמעון ולוי אחים לשון חום, ולזה קלל לאפם ועברתם כי קשתה, וידוע הוא כי האף והעברה תגדל מיסוד האש כשיתרבה. ואמר כי לצד שהם בתגבורת החום לזה כלי חמס מכרותיהם. ודימה מעשיהם לכלי חמס, לומר כי לא ירשו כליהם משורש נפש המוליד אלא כלי חמס הם דברים המוכרים להם. ופי’ מכרותיהם לשון הכרה שלא פעל בה להם מאביהם אלא הגברת האש אבל הם מאמצעות דבר זה עשו מעשים בלתי נכונים כמעשה יוסף:

עוד ירצה באומרו כלי חמס וגו’, פירוש המכר שמכרו את יוסף חמס מכרוהו על מה שלא נתחייב להם בדין. והגם שכל האחים מכרוהו כשתשכיל תראה שהם היו העיקר, מתחלה בבואו אמרו איש אל אחיו וגו’ ואמרו ז”ל (ב”ר פ’ צ”ט) שהם שמעון ולוי והם שיעצו עליו הריגה והכל היה מהם וכן הוא בדברי רבותינו ז”ל:
(ו) בסודם וגו’. צריך לדעת כוונת הכתוב. ורז”ל אמרו (סנהדרין קט א) בסודם זה מעשה זמרי, בקהלם זה מעשה קרח, כי באפם וגו’ זה חמור ואנשי שכם, וברצונם וגו’ זה יוסף וכו’ (תרגום ירושלמי) ע”כ. ודבריהם ז”ל דרך דרש וכפי הפשט קשה למה יקדים המאוחר ויאחר מעשה שכם ויוסף שהיו ראשונים:
עוד איך יוצדק לאמר תיבת כי על ענין בפני עצמו שאין לו שייכות עם למעלה ממנו:
עוד למה מיחס עון זמרי גם ללוי והוא אדרבא הנותן נקמות:
עוד צריך לדעת כוונת אומרו וברצונם למה הזכיר הרצון בזה:

אכן פשט הכתוב הוא כי כל הכתוב ידבר במעשה יוסף

אכן פשט הכתוב הוא כי כל הכתוב ידבר במעשה יוסף ואמר בסודם פירוש מעת שהתחילו לשנאותו והיה הדבר ביניהם בסוד כשיערימו סוד אל תבא נפשי פירוש לא הסכימה נפש שזרעתי בהם להיות עמהם בהוסדם יחד, והכוונה בזה כי לא מכוחו בא הרע ההוא כמו שכתבנו למעלה:
עוד ירצה כי לא יענש על הדבר לצד שעשו בניו ככה. או לצד שהוא גרם קנאתם בשנותו את בנו בין הבנים:
בקהלם כשנקהלו עליו להורגו דכתיב (ל”ז כ’) לכו ונהרגהו וגו’ אל תחד כבודי לא יקראו על שמי בני יעקב כל עיקר באותה שעה:
עוד ירצה אל תחד לשון חדוה כאן רמז ליגונות שעברוהו וסילוק השכינה מעליו שהוא בחינת הכבוד כאומרם ז”ל (תנחומא וישב) שמעת שנאבד ממנו יוסף לא שרתה עליו שכינה מצד העצב והיגון. ואומרו כי באפם וגו’ פירוש טעם הדבר שאני אומר אל תבוא ואל תחד וגו’ כי בהוסדם יחד לקחת נפש זממו, והוא אומרו הרגו איש, והגם שמצינו שלא הרגוהו הרי הסכימו על הריגתו והטילוהו אל בור מלא נחשים וגו’ למות שם בכמה מיני מיתות:
וברצונם וגו’. פירוש אפילו בעת שנח אפם אחר שהשליכוהו בבור וישבו לאכול לחם ודבר להם יהודה דברי רצוי ונחת רוח אף על פי כן עשו רעה שעקרוהו לשור שהוא יוסף שאמרו ז”ל (סוטה נו ב) שבאמצעות ירידת מצרים ומקרה רע של אשת פוטיפר נעקרו מיוסף עשרה שבטים שהיה ראוי לילד י”ב ולא נשארו אלא שנים:
(ז) ארור אפם כי עז וגו’. פירוש לחלק המרובה בהם יותר משיעור הרגיל הוא מקלל וישאר בהם חלק הרגיל בכל אדם כדי לקבל שכר לעולם הבא על כפייתו לעבודת ה’ שאם לא כן יושלל מהם בבחינתו אושר המושג לנצח. וראה כי תיקון לקרר עוז הרתיחה הוא לחלקם וגו’ ואמר אחלקם וגו’:

לפי הפרשנות של אור החיים הקדוש אין סתירה בכלל בפשט בין “ארור אפם כי עז” (בראשית מט,ז) ובין מה שהיה מצויר על דגלו של שמעון

ייצוג של כל אחד משנים עשר השבטים על חלון זכוכית בבית כנסת בשילה – התמונה מצאתי בויקופדיה

 

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב סימן ז
ז באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים, שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם

גישור בין הפשט והדרש של אור החיים הקדוש

יש פרשן שרצה לגשר בין הפשט והדרש שמופיע בדברי אור החיים הקדוש. שדגל שמעון, מוכיח שמעשי שמעון ולוי בשכם היו משובחים על פי ההלכה, אלא שחשש יעקב “אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה” בשכם התפרץ במכר שמכרו את יוסף, חמס מכרוהו על מה שלא נתחייב להם בדין.