מקור להמשך: https://har-habait.org/article/594
היום, כ"ז במרחשוןן חל חג בו חזרה המנחה להיקרב כהלכתה בבית המקדש.
דווקא בשעות הקשות אנחנו רואים את חשיבות הבאת המנחות למזבח.
היום כשאין לנו אפשרות להביא קורבנות אנחנו מביאים את עצמנו לפני ה'.
בעשרין ושבעה ביה תבת סולתא למיסק על מדבחא
בעשרים ושבעה בו (במרחשון) שבה הסולת לעלות על המזבח
שהיו צדוקין אוכלין מנחת בהמה, נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר שוטים זו מניין לכם, ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר מפני שהיה משה אוהב את אהרן אחיו, אמר לא יאכל סלת לבדו, אלא יאכל סלת ובשר, כאדם שהוא אומר לחברו הילך רכיך הילך בשר.
קרא עליו המקרא הזה (שמות טו,): "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֲשָׂרָה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" אמר לו רבי אתה משחק בנו. אמר לו שוטה שבעולם, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם, אמר לו רבי בכך אתה פוטרני אמר לו לאו, אמר לו הכתוב אומר (ע"פ ויקרא כג, יח ועוד): "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'".
