ידלים שהובאו למסגד (מבית ספר ברעננה) וכרעו על ברכיהם – עמדת הרב יוסף קארו – מחבר השלחן ערוך

פורסם ב: דברי תורה, הערות על החברה | 0

כתוב באתר קול היהודי

ילדים בני 12 מבית ספר ברעננה הובאו למסגד וכרעו על ברכיהם

בלעדי לקול היהודי: ילדי כתה ו’ בבית ספר ברעננה במהלך טיול בעיר חיפה כרעו וקדו קידה על רצפת המסגד בו ביקרו. כמו כן התלמידים הובאו לכנסייה בעיר. עיריית רעננה: “בשום שלב לא התבקשו התלמידים להצטרף לפעולת הקידה”.

עמדת הרב יוסף קארו, מחבר ספר אבקת רוכל ושלחן ערוך

מצאתי ראיה בדברי הרב יוסף קארו בספרו אבקת רוכל סימן סג, נגד המסגד הממוצע. הוי אומר, שמרן פוסק שאסור ליהודים לתלות אף מחצלת שהמוסלמים מתפללים עליו (שזה דבר במסגד ממוצע) בבית הכנסת. ולכאורה קל וחומר שאסור ללכת להתפלל במסגד שמלא מן הרצפה עד התקרה בחפצים של האיסלם. והרב קראו אף מביא את דברי הרא”ש כראיה לדבריו, שהעלה חשש שהמוסלמים (או לפחות מקצתם) עובדי מרקוליס.
וז”ל שו”ת הרא”ש כלל ה סימן ב:מה ששאלת בענין מחצלת קטנה הנקראת סגאדה בלשון ערבי, שדרך ישמעאלים להתפלל עליה ויש בה כמו צורת משקל שחור, אם מותר לתלותה בבית הכנסת לצד ההיכל, אחד מכאן ואחד מכאן, ולהתפלל כנגדה. ואף על פי שחלילה וחס לשום אדם אחד מישראל להתפלל בשום כונה לדבר אסור. דבר זה שאלתי בעבורו וחקרתי עליו, ונתברר לי שנהגו איסור בכאן, בטוליטלא, להניח מחצלת כזו בבית הכנסת כדי לישב עליה, כל שכן לתלותה בצד ההיכל. לפי שאומרים שאותה צורה שחורה העשויה בה היא צורת המקום שהולכים לחוג לשם בארצם. וגם יש אומרים שיש בה צורת מרקוליס, ודרכם להתפלל עליה ולכרוע עליה’ בתפלתם. ועוד אמרו לי: מפני זה קורין למחצלת סגאדה, לפי שסוגדין עליה. וכיון שכן, נראה לי שאסור לתלותה בבית הכנסת כלל, כל שכן בצדי ההיכל, וצריך להוציאה מבית הכנסת כדי שלא ישאר לה שום זכר בבית הכנסת. כי מה לנו להניח בבית הכנסת שלנו דבר כזה, שהוא מוכן ומזומן לתפלתם? ואין ראוי לשום אדם מישראל לערער על זה, כדי להניח מחצלת כזו בבית הכנסת; וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישרה לדרך רעה וראוי ליסרו. הנראה בעיני צויתי לכתוב וחתמתי עליו. אשר בן ה”ר יחיאל ז”ל.

פסק הלכה כשיטת הרא”ש

מרן הביא את דברי הרא”ש להלכה באבקת רוכל סימן ס”ג, וז”ל: וכבר נמצא להרא”ש ז”ל שנשאל על מחצלת שדרך הישמעאלים להתפלל עליה אם מותר לתלותה בב”ה אף על פי שחלילה וחס לשום אחד מישראל להתפלל עליה בשום כוונה לשום דבר איסור והשיב אסור לתלותה בבית הכנסת כלל ואין ראוי לשום אדם הישראל /מישראל/ לערער ע”ז וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישרה לרעה וראוי לייסרו עכ”ל ומטעם אחר נמי אסור לדעת הרמב”ם שכתב בתשובה הבגדים המצויירים אף על פי שאינן בולטות אין נכון להתפלל כנגדה כדי שלא יהיה מביט בציורים ההם ולא יכוין בתפלתו {ומתברר מדברי מרן ס”ו, שאין איסורו של הרמב”ם מספיק חזק למנוע תליית בגדים מצויירים בזה”ז, אלא סיבת הרא”ש, היא העיקר} .
וכן משמע לי, מבית יוסף אורח חיים סימן קיג, ח שמרן הסכים לדברי הרא”ש אף לענין הציור של מרקוליס במחצלת, שאסור להשתחוות לפני סמל של עבודה זרה, אף אם לבו של המתפלל מכוון להקב”ה, שהוא פוסק שהמתפלל “ובא גוי כנגדו ויש לו שתי וערב אל ישתחוה במודים אף על פי שלבו לשמים… משום דמחזי כמשתחוה לעבודה זרה”. וכן פסק בשלחן ערוך. וכן הסכים המשנה ברורה. ובניגוד לכמה מן האחרונים מרן והמשנה ברורה לא רצו להקל במה שתולין בצואר לזכרון בלבד (עיין בית יוסף ליו”ד קמא, א בשם המרדכי והראבי”ה) . ואף הרמב”ם מודה בתשובתו לר’ עובדיה הגר (שו”ת הרמב”ם, תשובה תמ”ח) שלא התבטל העבודה זרה של מרקוליס מעיר מכה שנשאר מן הדת שקדם לאיסלם אלא לשיטתו הוא פוטר את המוסלמים מפלחן עבודה זרה שם, שהרי לבם לשמים.